תהילים פרק ק״ז
- מספר פסוקים: 43
- תהילים יומי: בחלוקה החודשית נקרא ביום כ״ב לחודש · בחלוקה השבועית ביום שישי
- פירושים בעמוד: מצודת דוד, רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון
(א)הֹדוּ לַיהוָה כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(ב)יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְהוָה אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד־צָר:
(ג)וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם:
(ד)תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ:
(ה)רְעֵבִים גַּם־צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף:
(ו)וַיִּצְעֲקוּ אֶל־יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם:
(ז)וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל־עִיר מוֹשָׁב:
(ח)יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:
(ט)כִּי־הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא־טוֹב:
(י)יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל:
(יא)כִּי־הִמְרוּ אִמְרֵי־אֵל וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ:
(יב)וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵר:
(יג)וַיִּזְעֲקוּ אֶל־יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:
(יד)יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק:
(טו)יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:
(טז)כִּי־שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ:
(יז)אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֺנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ:
(יח)כָּל־אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד־שַׁעֲרֵי מָוֶת:
(יט)וַיִּזְעֲקוּ אֶל־יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:
(כ)יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם:
(כא)יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:
(כב)וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה:
(כג)יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים:
(כד)הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי יְהוָה וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה:
(כה)וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו:
(כו)יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג:
(כז)יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל־חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע:
(כח)וַיִּצְעֲקוּ אֶל־יְהוָה בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם:
(כט)יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם:
(ל)וַיִּשְׂמְחוּ כִי־יִשְׁתֹּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל־מְחוֹז חֶפְצָם:
(לא)יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:
(לב)וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל־עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ:
(לג)יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר וּמֹצָאֵי מַיִם לְצִמָּאוֹן:
(לד)אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ:
(לה)יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם־מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם:
(לו)וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב:
(לז)וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה:
(לח)וַיְבָרֲכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט:
(לט)וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן:
(מ)שֹׁפֵךְ בּוּז עַל־נְדִיבִים וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא־דָרֶךְ:
(מא)וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת:
(מב)יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ וְכָל־עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ:
(מג)מִי־חָכָם וְיִשְׁמָר־אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי יְהוָה:
תהילים פרק ק״ז עם פירוש
מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.
(א)הֹדוּ לַיהוָה כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
הוֹדוּ לַה׳:
אבן עזרא
הודו לה' יאמרו גאולי ה' - אמרו חכמים ז"ל: ארבעה צריכין להודות והם הנזכרים במזמור ומלת הודו לה' יאמרו אותו הגאולים, על כן אחריו יאמרו: מיד צר, כמו: צר ומצוק בצר לי.
רד"ק
הודו. המזמור הזה נאמר על ארבעה שיצאו מצרה לרווחה וצריכים להודות לה' כי הוא המוציאם מצרה לרווחה ואינו בדרך מקרה כאשר יחשבו התועים, אלא צריכים שיודו כי בעונש עונם היו בצרה ובחסד אלהים נצלו מהצרת בצעקתם לו. הולכי מדברות, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא, ומי שהיה חולה ונתרפא. ויורדי הים, וזכר גם כן בזה המזמור מי שהם בטוב במקומם יביאם האל יתברך לחסרון הטוב וחיותם ברע, ומי שהם ברע המקום ישגבם ויושיעם מרעתם ויתן לו טובה גדולה, כל זה להורות כי הכל הוא מיד האל, הרע והטוב:
מלבי"ם
הודו, אחר שהזכיר קיבוץ גליות אומר כי השבים מן הגולה יזבחו זבחי תודה על כל הארבעה דברים שצריכים להודות ועל כולם יודו לה' כי טוב, ויודו חסדו אשר לעולם, ומבואר כי חסד יאמר על מה שעושה מבלי חיוב ומבלי הבטחה קודמת ואף שאין המקבל החסד ראוי לזה עפ"י מעשיו, וגם חסד אצל ה' במובנו המדויק בא על הנס למעלה מדרך הטבע, כמ"ש בסי' פ"ט ובכ"מ:
(ב)יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְהוָה אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד־צָר:
מצודת דוד:יאמרו גאולי ה׳. יאמרו הודו וגו׳ על אשר גאלם מיד צר:
עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי ה׳. כְּשֶׁיִּפְדֵּם מִיַּד צָר :
אבן עזרא
יאמרו גאולי ה' אמרו חכמים ז"ל: ארבעה צריכין להודות והם הנזכרים במזמור ומלת הודו לה' יאמרו אותו הגאולים, על כן אחריו יאמרו: מיד צר, כמו: צר ומצוק בצר לי.
רד"ק
יאמרו. תהלה ותודה לאל אשר גאלם מיד צר, ויכירו כי הוא הגואל לפיכך קראם גאולי ה':
מיד צר. שם, כמו צרה:
מלבי"ם
(ב-ג) יאמרו, כן יאמרו גאולי ה', אשר הפליא עמהם חסדו בשני דברים, א. אשר גאלם מיד צר, ב. שקבצם מארצות והשיב נדחיהם ממזרח וממערב ומצפון ומים, היינו מאיי הים, ודרום לא חשב כי אין ישוב בדרום:
(ג)וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם:
מצודת דוד:ומארצות. האנשים אשר קבצם מארצות המזרח וכו׳ לשוב למקומם: ומים. מאיי הים:
עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
ומארצות הזכיר מזרח ומערב כי כן היישוב מן הקצה אל הקצה.
והזכיר מצפון כי שם כל היישוב ולא הזכיר דרום בעבור חום השמש אין שם יישוב בראיות גמורות.
וטעם ומים יורדי הים, כי היורד כתוב מהארבעה הנזכרים וכן הוא מזכיר יורדי הים ואחר כן כתוב: יודו לה' חסדו. ויש אומרים: פעול.
יאמרו גאולי ה' הוא אשר גאלם מיד צר.
והודו לה' דברי המשורר לארבעה הנזכרים.
רד"ק
ומארצות קבצם. האל בהולכי מדברות כי הם בו מצאים יותר מהשלשה, כי רגילים בני אדם ללכת בסחורה מארץ לארץ ועוברים דרך מדברות והוא בחסדו יקבצם מהארצות אשר הלכו שם אילך ואילך וישיבם למקומם בשלום. וזכר עם הפיאות מזרח ומערב וצפון ולא זכר דרום כי הוא מעט היישוב מכל הפיאות מפני חום השמש ולא ילכו באותה הפיאה בסחורה אלא מעט. ופי' ומים. אותם שעוברים דרך ים מארץ לארץ ישיבם לארצם בשלום, ועוד יזכור בים על הצרה שהם בים שיצילם ממנה ועתה זכר אותם לפי שאמר ומארצות קבצם, וכן אותם שעוברים אל עבר הים יקבצם ממקומם:
(ד)תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ:
מצודת דוד:תעו. פעמים תעו במדבר שממה ולא מצאו דרך ההולך לעיר מיושבת:
עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
תָּעוּ בַמִּדְבָּר וְגוֹ׳. וְהוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת אַף הֵם צְרִיכִין לְהוֹדוֹת, שֶׁהֲרֵי פְּעָמִים שֶׁהֵם תּוֹעִים וּרְעֵבִים וּצְמֵאִים (ברכות נד:):
אבן עזרא
תעו דרך דבק עם תעו והם גאולי השם יספר אשר קרה להם.
ישימון פירשתיו.
רד"ק
תעו. זכר הצרה שהם במדברות שהם הולכים בהם, ואחת מן הצרות שהם תועים בדרך במדבר, כי רב החול אשר שם מכסה הדרכים בנשיבת הרוח והנה לא ימצאו דרך ללכת בה אל עיר מושב שירצו ללכת שם:
מלבי"ם
(ד-ה) תעו, צייר כי בעת גלותם הלכו ונדדו דרך המדבר, ומשם באו לישימון, שהוא שמם יותר מן המדבר, ושם תעו מני דרך ולא מצאו עיר מושב והיו רעבים, ואח"כ היו גם צמאים כי המים אזל מכליהם עד שנפשם בהם תתעטף:
(ה)רְעֵבִים גַּם־צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף:
מצודת דוד:רעבים. יהיו רעבים וצמאים מחסרון לחם ומים: תתעטף. כשאדם הוא בצרה הוא מדוכא וכפוף וכאלו הוא עטוף קצתו בקצתו:
עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
רעבים בכלות צדה עשו, כאשר קרה הגר, ותלך ותתע ויכלו המים.
תתעטף כמו: העטופים ברעב.
רד"ק
רעבים. כי הם נושאים עמהם צידה לדרך כשיעור מהלך הימים אר בין ארץ לארץ, כי במדבר לא ימצאו מים ולא שום מאכל. והנה בתעותם שלא יראה להם הדרך ארכו להם הימים במדבר והנה הם רעבים גם צמאים:
נפשם בהם תתעטף. מרוב הרעב והצמא ואין להם שום צד להנצל מצרתם אלא שיצעקו אל ה':
(ו)וַיִּצְעֲקוּ אֶל־יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם:
מצודת דוד:בצר להם. בעת הים צר להם: ממצוקותיהם. הציל אותם מן מצוקה ההיא:
עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
ויצעקו אמר: יצילם, כמו: להציל לו מרעתו:
רד"ק
בצר. כמו בצרה:
מלבי"ם
ויצעקו, במדבר ובים אמר ויצעקו, ובחולה ובית האסורים אמר ויזעקו, כי צעקה גדולה מזעקה, וכן אמר בשני אלה יצילם, ובחולה ומאסר אמר יושיעם, כי הצלה גדולה מישועה, כי סכנת הים והמדבר גדולה יותר מחולי ומאסר:
מצודת ציון
ממצוקותיהם. מלשון צוקה וצרה:
(ז)וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל־עִיר מוֹשָׁב:
מצודת דוד:וידריכם. נתן בלבם לדרוך בדרך ישרה:
עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
וַיַּדְרִיכֵם. וַיְנַהֲגֵם, לְפִיכָךְ יוֹדוּ לַה׳ חַסְדּוֹ:
אבן עזרא
וידריכם הפך תעו.
אל עיר מושב כנגד העליון הכתוב למעלה, עיר מושב לא מצאו.
רד"ק
וידריכם בדרך ישרה. יגלה להם הדרך שתעו:
מלבי"ם
וידריכם, ועשה להם נס במה שהראה להם דרך ישרה שיגיעו לעיר מושב:
מצודת ציון
וידריכם. ענין הלוך:
(ח)יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:
מצודת דוד:יודו. האנשים ההם יודו לה׳ חסדו ויספרו נפלאותיו לבני אדם לפרסם הנס:
עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
יודו מלת יודו בעבור שנית וכן הוא ויודו נפלאותיו.
רד"ק
יודו. כשיגיעו אל עיר מושב ויתנו הודאה לאל שהגיעם לעיר מושב: ויספרו לבני אדם. הנפלאות שעשה עמהם האל יתברך:
מלבי"ם
(ח-ט) יודו, אז מחוייבים להודות, א. מצד החסד שעשה עמהם, ב. מצד הנס והפלא, שהגם שאין זה פלא בערך ה', הוא פלא בערך בני אדם כי השביע נפש שוקקה נגד צמאים, ונפש רעבה מלא טוב נגד רעבים:
(ט)כִּי־הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא־טוֹב:
מצודת דוד:כי השביע. בעבור כי השביע נפש המתאוה בהיותו תועה: מלא טוב. כאשר באו אל עיר מושב:
עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
אבן עזרא
כי השביע על המים ארץ לא שבעה מים וזה הוא חסד השם, ועתה שב להזכיר השבויים.
רד"ק
כי. שוקקה, שם תואר מנחי העי"ן מן ואל אישך תשוקתך אמר הנפש שהיתה מתאוה במדבר למים עתה השביעה בהגיעה אותה אל עיר מושב וכן הנפש שהיתה רעיבה למאכל מלא טוב:
מצודת ציון
שוקקה. ענין תאוה כמו ונפשו שוקקה (ישעיה כט):
(י)יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל:
מצודת דוד:יושבי. האנשים היושבים במקום חושך והמה אסורים בקשרים המענים ובכבלי ברזל:
עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
יוֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת. אַף הָאֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר צְרִיכִים לְהוֹדוֹת, כְּשֶׁיּוֹצְאִין מִבֵּית אֲסוּרֵיהֶם:
אבן עזרא
יושבי כי רובם בבית הבור וברזל, כמו: ענו בכבל רגלו ברזל.
רד"ק
יושבי. עתה זכר האסורים וזכר שנשבו בעונם ובשובם לאל יתברך יוציאם מבית האסורים, ובאסורים ובחולים זכר עונש כי בעונם נלכדו ונחלו, אבל הולכי מדברות ויודי הים לא זכר בהם עונם כי תחילת דרכם אין בהם רע ונזק ולא ילכו מדברות ולא ירדו ימים בעונם, אלא יבוא להם דבר צרה וסכנה בדרך כדי שישובו אל ה' ויושיעם: ואמר יושבי חשך. כי בית האסורים מקום חושך הוא:
עני. יתרים או מיתרים שיקשרו אותם ויענו אותם בהם:
וברזל. כבלי ברזל שנותנים ברגליהם:
מלבי"ם
יושבי, אולם בעת שבאו לעיר מושב ונצולו מסכנת המדבר, באו לסכנה אחרת ששם התעוללו עליהם עלילות ברשע והושלכו לבית האסורים, כמ"ש כאשר ינוס איש מפני הארי וכו', ושם מר להם, א. מצד המקום, שנכלאו שם בחשך וצלמות, ב. מצד שהם אסורים בעני שמענים אותם בענוים וכבלי ברזל לבל יברחו:
מצודת ציון
וצלמות. צלו של מות והוא ענין חושך כחשכת הקבר:
(יא)כִּי־הִמְרוּ אִמְרֵי־אֵל וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ:
מצודת דוד:כי המרו. וגמול העונש בא על כי המרו אמרי אל:
עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל. אֵין פּוּרְעָנוּת בָּאָה עַל הָאָדָם אֶלָּא בַּעֲוֹנוֹ:
אבן עזרא
כי הנה הראה כי רובי השבויים לייסרם בעבור עונותיהם.
ומלת המרו או מרו קרובה בטעם.
וככה נאצו מהקל או נאץ ניאץ הכבד
ואמרי אליהם פיקודי הלב, שהשם נטעם בלב כל מדבר.
רד"ק
כי. הודיעם כי בעונם נשבו לפי שהמרו אמרי אל והם המצות שצוה לבני אדם כי לא לישראל לבדם נאמרו המצות, כי לכל הגוים אלא שהבדיל ישראל מן האומות במצות יתירות שצוה אותם והקדישם בטהרת הגוף ובמאכלם אבל המצות השמעיות נתנו לאדם הראשון ולזרעו אחריו והם אמרי אל:
ועצת עליון. שיעץ לבני אדם שיעשו אותם וחיו בהם וממרים אותם, ישלח להם מוסרות בחלאים או יוליכם בשבי:
נאצו. מבנין הקל בשקל שמרו מפני ההפסק:
מלבי"ם
כי, ובאר שמה שבאה עליהם הרעה השנית, (אחר שעשה להם נס מרעה הראשונה), זה היה ע"י מה שאחר שנעשה להם נס ונצולו מן המדבר שבו על קיאם והמרו אמרי אל, ובזה נאצו עצת עליון, שמה שיעץ לעשות להם נס היה כדי שעי"כ ישובו אליו וישמרו מצותיו והם לא כן עשו, ולכן הכניע את לבם לתשובה ע"י העמל, ולכן כשלו הזמין ה' לפניהם מכשול שינתנו בבית האסורים, ועל ידי שאין עוזר, ע"י כך (יג-יד) ויזעקו אל ה' ויחזרו בתשובה, ואז יוציאם מחשך וצלמות וגם ינתק מוסרותיהם:
מצודת ציון
המרו. מלשון מרי ומרד:
נאצו. ענין בזיון:
(יב)וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵר:
מצודת דוד:ויכנע. ולכן הכניע לבם בעמל המאסר וכשלו בצרה ולא מצאו עוזר:
עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
ויכנע בעמל שאדוניהם יעבדו בהם בפרך ואין עוזר לפדותם.
רד"ק
בעמל לבם. בעמל השבי יכניע לבם שנתגאו ובזו דבר ה':
כשלו. בשבי:
ואין עוזר. אלא האל יתברך שיצעקו אליו ויושיעם:
(יג)וַיִּזְעֲקוּ אֶל־יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:
עוד פירושים על פסוק יג: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
ויצעקו הזכיר יושיעם, בעבור היותם ביד שונאיהם כמו: ויושע ה'.
רד"ק
ויזעקו. צעקה בצד"י וזעקה בזי"ן ענין אחד:
(יד)יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק:
מצודת דוד:ינתק. יעתק מהם קשרי מאסרם ר״ל פטרם ממאסרם כאלו העתיק הקשרים:
עוד פירושים על פסוק יד: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
אבן עזרא
יוציאם מחשך הכתוב למעלה.
ינתק כנגד אסירי עני וברזל.
רד"ק
ומוסרותיהם. הם היתרים והכבלים שנאסרו בהם:
ינתק. כלומר יסבב להם סיבות ויתקן להם עלילות שיברחו מן השבי או יתן בלב שוביהם להתירם ממאסרם. או סיבות אחרות שינצלו כי לו לבדו נתכנו עלילות:
מצודת ציון
ומוסרותיהם. ענין קשור הרצועות:
ינתק. ענין העתק כמו נתקתי מוסרותיך (ירמיה ב):
(טו)יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:
עוד פירושים על פסוק טו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
יודו טעם לבני אדם שילמדו.
רד"ק
יודו. כשיצאו מן השבי יתנו הודאה לאל יתברך: ויספרו בלבני אדם. נפלאותיו שעשה להם, ומה הם הנפלאות כי שיבר דלתות נחושת, דרך בני אדם לתת השבויים בעיר מבצר דלתים ובריח. ובאומרו נחושת וברזל, דרך גוזמא רוצה לומר חזקים מאד, והנה אין להם תחבולה שיוכלו לברוח ולהנצל ממגדל חזק שנשבו בו והאל ית' יסבב סיבות שיצאו משם ולא ימנעם חוזק הדלתים והבריחים:
מלבי"ם
(טו-טז) יודו, ועי"כ מחויבים להודות שנית על הנס השני, כי שבר דלתות נחשת:
(טז)כִּי־שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ:
מצודת דוד:כי שבר. על כי שבר וכו׳ ר״ל הוציאם ממאסרם כאלו שבר דלתות בית הסוהר וגדע הבריחים:
עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון
רש"י
כִּי שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת. שֶׁהָיוּ נְעוּלִים בִּפְנֵיהֶם:
אבן עזרא
כי תכן עלילות שברחו ממדינה דלתיה נחושת כאילו נשברו, ועתה יזכיר החולים.
מצודת ציון
ובריחי. כעין מטה לרוחב הדלתות לסגרם:
גדע. ענין כריתה כמו שקמים גדעו (ישעיה ט):
(יז)אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֺנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ:
מצודת דוד:אוילים. האנשים אוילים אשר מחטא דרך פשעם ומעונותיהם המה מעונים בחלי ומכאוב:
עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
אֱוִילִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם. אֲשֶׁר מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ בְּיִסּוּרֵי חֳלָאִים, אַף הֵם מִן הַצְּרִיכִין לְהוֹדוֹת. יֵשׁ סִמָּנִיּוֹת בְּפָרָשָׁה זוֹ (כְּלוֹמַר כְּתוּבוֹת שֵׁשׁ נוני״ן הֲפוּכִין) וּבָאִין לִדְרֹשׁ בִּמְקוֹם אַכִּין וְרַקִּין לְמַעֵט, לוֹמַר צָעֲקוּ קֹדֶם גְּזַר דִּין נַעֲנִין, לְאַחַר גְּזַר דִּין אֵינָם נַעֲנִין:
אבן עזרא
אוילים גם הזכיר כי החולי בעבור פשע ותוכחות על עון, וכן בדברי אליהוא.
וטעם אוילים אפילו הם חכמים הם נחשבו אוילים בעבור פשעם.
ומלת מדרך מושכת עצמה ואחרת עמה וככה הוא ומדרך עונותיהם יתענו.
רד"ק
אוילים. עתה זכר החולים, ואמר כי מדרך פשעם ומעונותיהם יחלו ויתענו וקראם אוילים, מה שלא אמר כן באסירים בעבור כי השבי יהיה בבת אחת ולא כן החולי כי מתחילה הוא קל ואחר כך יכבד יום אחר יום, והנה הם אוילים שלא יכירו וידעו כי החולי כמו מלאך שליח אליהם שישובו בתשובה והם לא ירגישו בדר כמו האויל שאינו מרגיש ברעה שתבא לו ממעשה אולתו, ואם היו חכמים היו חושבים בלבם מה זה החולי ששלח לנו האל ומאיזה עון הוא וישפשפו במעשיהם ויתקנו דרכיהם קודם שיכבד עליהם החולי, ואם לא ירגישו יום ראשון ירגישו יום שני יום שלישי. אבל האוילים לא ירגישו בדבר ולא ישובו לאל יתברך עד שיכבד עליהם החולי מאד ויארך חוליים עד שיתענו מאד ויתעבו כל מאכל:
מלבי"ם
אוילים, האויל הוא המסתפק ואינו מאמין שמה שהיה בסכנה ויצא ממנה הכל היה מאת ה', ותולים הכל במקרה, וזה בא או מדרך פשעם, מפני שכבר הורגלו בפשעים עד שאין לבם מוכן לקבל חקי המוסר, או מעונותיהם ע"י עוות השכל והמינות, אלה האוילים שעדן עומדים באולתם יתענו יכניעם ה' שלישית ע"י חולי:
מצודת ציון
אוילים. ר״ל חוטאים:
(יח)כָּל־אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד־שַׁעֲרֵי מָוֶת:
מצודת דוד:תתעב. כדרך החולה הממאס באכילה: ויגיעו. קרובים המה למות:
עוד פירושים על פסוק יח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
כל, שערי מות הקבר, כי בהסגר שעריו לא יראו אור.
רד"ק
כל אוכל תתעב נפשם. כל אכל אפילו מאכל תאוה. וכשיגיעו אל שערי מות אז יזעקו אל ה', כי ראו שלא יועילם רופא ומשק ומרקחת:
מלבי"ם
כל אוכל, שכמו שהיו חולים חולי הנפש ולא קבלו מאכל בריאה לרפואתם, כן תתעב נפשם כל אוכל המזין את הגוף, ויגעו עד שערי מות, והם בצרה פעם שלישית:
(יט)וַיִּזְעֲקוּ אֶל־יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:
עוד פירושים על פסוק יט: אבן עזרא, מלבי"ם
אבן עזרא
ויזעקו הזכיר זה המשורר, כי אשר תעו במדבר לא יועילם יודעי הדרכים ולא המנחשים, רק בצעקת השם הוא לבדו יכול להצילם. וכן האסורים לא יוכלו כל אנשי העולם עד עת שגזר השם. וככה החולים לא יוכלו כל הרופאים להועילם, רק השם לבדו. וכן המלחים וחובלי הים וכל חכמתם תתבלע.
מלבי"ם
(יט-כ) ויזעקו ויחזרו בתשובה, ישלח דברו וירפאם בגוף וימלט משחיתותם בנפש:
(כ)יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם:
מצודת דוד:ישלח דברו. לא כרפואת הרופאים שהמה בסממנים כ״א מרפא במאמרו: משחיתותם. משחת הקבר שהיה קרוב להם:
עוד פירושים על פסוק כ: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
אבן עזרא
ישלח דברו שיגזור ומיד יתרפא לא על ידי משקה ומעשה בן אדם, וימלט אותם משחיתותם, מגזרת השחתה, או מן כרה שחת, כנגד שערי שאול.
רד"ק
ישלח. לפי שרפואת הרופאים הוא במעשה אמר כי לא כן רפואת ה' יתברך בדברו לבד ירפאם:
ודברו הוא רצונו:
וימלט משחיתותם. ימלט נפשם משחת שהיתה קרובה לה. והאחד מן שחיתותם שחיתה, ובא בו כנוי המ"ם כי הם גרמו זה בעונם:
מצודת ציון
משחיתותם. מל׳ שחת ובור:
(כא)יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:
עוד פירושים על פסוק כא: אבן עזרא, מלבי"ם
אבן עזרא
יודו גם אלה חייבים להודות.
מלבי"ם
(כא-כב) יודו וכו' ויזבחו, הנה בשתי פעמים הראשונים לא הזכיר רק שיודו על הנס הפרטי שנעשה להם עתה, הגם שהדין הוא שמי שנעשה לו שני נסים כשמברך על נס אחד צריך לברך גם על השני כמ"ש בפרק הרואה, והיה ראוי שהיוצא מבית האסורים יזכיר גם נס הצלת המדבר, אולם הוא לא הכיר עדיין חסדי ה', כמ"ש אוילים מדרך פשעם, ולא הודה רק על הדבר שניצל ממנו בשעתו, ועתה שניצל זה שלשה פעמים, יודו לה' חסדו ויספרו מעשיו, שיספר גם הנסים הראשונים, וכן עד עתה לא הביאו עדיין זבח תודה, ועתה יזבחו זבחי תודה זבחים רבים, גם בעד הפעמים הראשונים שלא השלימו הודאתם כראוי, ויספרו כל הג' נסים ביחד:
(כב)וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה:
מצודת דוד:זבחי תודה. קרבן תודה הבא על הנס:
עוד פירושים על פסוק כב: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
ויזבחו וחייבים לזבוח כי התועה והשבוי הוא בריא בגופו והחולה קרוב ממת, ועתה יזכיר הכת הרביעית.
רד"ק
ויזבחו זבחי הודאה שהושיעם. ואמר בזה ויזבחו מה שלא אמר כן באחרים לפי שהחולים יארכו ימי בריאות ובין כך היו נודרין זבחים בהתחזקם מעט מעט ויזבחו זבחים כאשר ישלמו ימי בריאותם. וגם יורדי הים והולכי מדברות והאסורים אפשר ג"כ שיזבחו גם הם אלא אמר בחולים לפי שנמצא בהם ברוב:
ויספרו מעשיו ברנה. יספרו לבני אדם מעשה החסדים שעשה עמהם בתוך קהל ברנה ובקול גדול:
(כג)יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים:
מצודת דוד:יורדי הים. האנשים היורדים בים בספינות (ועל כי שפת הים הוא ממעל וממנו יורדים למטה אל הים לזה אמר יורדי הים): עושי מלאכה. היא תחבולת הפנות האניה אל המקום הנרצה:
עוד פירושים על פסוק כג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
יורדי כל הולך אל הים יורד הוא.
רד"ק
יורדי. אף על פי שהיה גבוה על היבשה יקרא עובר לים יורד לפי שהיבשה גבוה על שפת הים וכנגד השפה יקרא יורד. ואדוני אבי ז"ל פירש כי יקרא יורד כנגד האניה שהיא עמוקה ויורד בה, והמלאכה היא הנס והתורן והחבלים והמשוטות ושאר כלים שהם צורך הספינה וכשהם במים רבים הם צריכים מלאכה יותר:
מלבי"ם
יורדי, עתה מצייר שאחר ששבו מגלותם והלכו דרך הים באניות הראם ה' נפלאותיו עוד הפעם, למען יודו לה' חסדו בבואם לארצם, ובאר כי יש בזה שני ענינים, א. יורדי הים באניות, ב. יש מהם אשר המה עושי מלאכה במים רבים, שיודעים תחבולות ומלאכות להעמיד את האניה בעת הסער ולהנצל:
(כד)הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי יְהוָה וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה:
עוד פירושים על פסוק כד: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
אבן עזרא
המה כי רגע אחד יחריד הים ומיד ישביחנו כרצונו.
רד"ק
המה ראו. במצולה במעמקי הים שם יראו מעשה ה' ונפלאותיו כי בדגים הגדולים וברעש הים יכיר כי נתן באדם חכמה ותחבולה לעמוד במצולה על לוחות עץ וכל שכן כשתסער הרוח בים זהו שאמר:
מצודת ציון
במצולה. עומק הים:
(כה)וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו:
מצודת דוד:ויאמר. כאשר אמר ה׳ תעמוד רוח סערה והיא תרומם גלי הים:
עוד פירושים על פסוק כה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
וי"ו גליו. שב אל הים יורדי הים.
רד"ק
ויאמר. האל כלומר רצה וגזר ויעמוד רוח סערה בים ואותו הרוח תרומם גלי הים ואז הספינה עולה וירדת וזהו שאמר:
מלבי"ם
ויאמר ויעמד רוח סערה, והרוח תרומם את גלי הים:
(כו)יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג:
מצודת דוד:יעלו שמים. אנשי הספינה עולים למעלה לצד השמים וחוזרים ויורדים עד התהום כי הגלים מגביהים הספינה למעלה ואח״ז מורידים אותה למטה עם אנשיה: ברעה. ברעת הפחד תמוג נפשם:
עוד פירושים על פסוק כו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
יעלו הגלים, או יורדי הים.
רד"ק
יעלו. אנשי הספינה שמים כלומר ברום האויר שמרומם הגל את הספינה ואח"כ בעבור הגל ירדו תהומות ובין עליה וירידה, נפש אנשי הספינה ברעה תתמוגג כלומר תמס נפשם באותה הרעה והדאגה שיש להם שיטבעו בים:
מלבי"ם
יעלו, ובזה היורדים באניות פשוטים הם יעלו שמים וירדו תהומות, כי כל גל ירומם את הספינה למעלה ואח"כ תרד למטה:
מצודת ציון
תתמוגג. מלשון המגה והמסה:
(כז)יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל־חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע:
מצודת דוד:יחוגו. והמה נעים ונדים בתוך הספינה בעבור גודל תנועת הספינה עד שא״א לעמוד במקום עמדם וכדרך השכור: וכל חכמתם. אשר למדו והשכילו בהנהגת הספינה כל החכמה יהיה נשחת כי לא יועילו בחכמה:
עוד פירושים על פסוק כז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
יָחוֹגּוּ. לְשׁוֹן שֶׁבֶר הוּא, וְכֵן ״בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע״ (שיר השירים ב:יד), וְכֵן ״וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם לְחָגָּא״ (ישעיהו יט:יז):
אבן עזרא
יחוגו כי מזעף הים אין בהם כח לעמוד בספינה או לשבת.
תתבלע תתכסה לא תראה, כאילו לא היתה להם חכמה במלאכת המים.
רד"ק
יחוגו וינועו. כפל ענין במלות שונות:
יחוגו. ענין תנועה:
כשכור. שמתנועע בשכרותו ולא יוכל לעמוד על עצמו כן אנשי הספינה, ואפילו החובלים לא יוכלו לעמוד ברוח סערה שתנוע הספינה אילך ואילך ומעלה ומטה:
וכל חכמתם תתבלע. וכל חכמת רב החובל תשחת באותה שעה כי בכל חכמתם ותחבולתם לא יוכלו להעמיד הספינה אם לא ישקיט האל יתברך הרוח ואין להם שום צד להנצל אלא שיצעקו אל ה':
מלבי"ם
יחוגו, ואלה שעושים מלאכה במים רבים הם יעמידו את הספינה ע"י שמשליכים הברזל לתוך הים שאז לא תתרומם הספינה בגובה אבל אז יחוגו וינועו כשכור הנה והנה במקום עמידתם, וכל חכמתם תתבלע כי האניה חשבה להשבר במקומה:
מצודת ציון
יחוגו. ענין רקוד ותנועה חזקה כמו המון חוגג (לעיל מב):
תתבלע. ענין השחתה כמו בלע ה׳ ולא חמל (איכה ב׳:ב׳):
(כח)וַיִּצְעֲקוּ אֶל־יְהוָה בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם:
עוד פירושים על פסוק כח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
ויצעק אמר: יוציאם, כי הם בים וזאת כל שאלתם. אמר רבי יהודה בן בלעם: היה ראוי להיות תחת יקם ישב. והנכון בעיני: כי בתחלה אמר ויעמד רוח סערה ועתה יקם סערה בלא רוח, אז תהיה לדממה.
ויחשו גליהם גלי הים הפך תרומם גליו ובעבור כי הגלים ישאו קול, על כן דרך משל לדממה ויחשו.
רד"ק
יוציאם. שיוציאם מן הים אל היבשה, או פירושו יוציאם ממצוקה שהיו בה ממהומת הגלים והוא בחסדו ישקיטם בהשקיטו הרוח, והנה יצאו מצרה לרוחה:
מלבי"ם
(כח-כט) ויצעקו וכו' יקם סערה לדממה, ר"ל שלהראות נפלאותיו יקים את הסערה בהפלגה רבה, והגיעו לתכלית הרעש פתאום יהיו לדממה והגלים יחשו, להודיע כי יד ה' עשתה זאת:
(כט)יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם:
מצודת דוד:יקם סערה לדממה. ר״ל הסערה שהקים ישיבנה לדממה וגלי הים לא יהמו עוד:
עוד פירושים על פסוק כט: רד"ק, מצודת ציון
רד"ק
יקם. יש מפרשים יקם כמו ישוב ויש לפרשו כמשמעו ופירושו הסערה שהקים ישיבנה לדממה ויחשו גליהם, הכינוי כנגד אנשי הספינה כי ישקטו הגלים:
מצודת ציון
לדממה. ענין שתיקה כמו קול דממה (מ״א יט):
ויחשו. ענין שתיקה כמו עת לחשות (קהלת ג׳):
(ל)וַיִּשְׂמְחוּ כִי־יִשְׁתֹּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל־מְחוֹז חֶפְצָם:
מצודת דוד:וישמחו. אנשי הספינה ישמחו כאשר ישתוקו הגלים: וינחם. והמקום ינהגם אל הגבול אשר חפצו ללכת אליו:
עוד פירושים על פסוק ל: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
וַיִּשְׂמְחוּ כִּי יִשְׁתֹּקוּ. הַגַּלִּים:
וַיַּנְחֵם. וַיְנַהֲגֵם:
מָחוֹז. לְשׁוֹן גְּבוּל, וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם ״וַחֲזוּתְכֶם אֶת שְׁאוֹל״ (ישעיה כח:יח) – גְּבוּלֵינוּ, שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בִּגְבוּלֵינוּ. וְכֵן ״מַחֲזֶה אֶל מַחֲזֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים״ (מלכים א ז:ד). בְּתַנְחוּמָא מָצָאתִי:
אבן עזרא
וישמחו יורדי הים.
כי ישתוקו הגלים.
אל מחוז כמו גבול וכמוהו: לא חזו ימיו, פירושו: לא גבלו ימיו. והטעם: לא ישיגו לדעת סוף ימיו.
רד"ק
אל מחוז חפצם. אל גבול חפצם, אמר שינחה אותם האל יתברך אל מקום שחפצם ללכת שם בתתו להם הרוח שתוליך הספינה שם:
מלבי"ם
וישמחו, ובזה תגדל שמחתם, א. במה שישתקו הגלים, ב. במה שינחם אל מחוז חפצם בלא פגע:
מצודת ציון
מחוז. גבול וכן עם שאול עשינו חוזה (ישעיהו כ״ח:ט״ו):
(לא)יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:
עוד פירושים על פסוק לא: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
יודו, חסדו שהצילם.
ונפלאותיו במצולה.
רד"ק
יודו. כשיגיעו אל מחוז חפצם יתנו הודאה לו ית' שהצילם והנפלאות שעשה להם בים יספרו אותם לבני אדם:
מלבי"ם
(לא-לב) יודו, וירוממוהו, כי בהגיעם לארצם שם יודו במקהלות רבבות אלפי ישראל בארץ ולפני הזקנים הנמצאים שמה, ויש הבדל בין הרוממות והתהלה, הרוממות היא מצד מעשיו הנסתרים, וזה להמון עם הבלתי מכירים את ה' הוא מרומם בעיניהם, והתהלה הוא מצד מעשיו הגלוים, וזה במושב זקנים ותלמידי חכמים המכירים מעשיו, וכמ"ש חז"ל צריך לאודויי באפי עשרה ותרין מנייהו רבנן:
(לב)וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל־עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ:
מצודת דוד:בקהל עם. בקבוץ עם רב:
עוד פירושים על פסוק לב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק
רש"י
וִירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם. צָרִיךְ לְאוֹדוֹיֵי בְּאַפֵּי בֵּי עֲשָׂרָה (ברכות נד:):
וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים. וְתָרֵין מִנַּיְיהוּ צוּרְבָא מֵרַבָּנָן (בבא בתרא טו.):
אבן עזרא
וירוממוהו הוסיף להזכיר בעבור שרוב בני אדם לא ראו הים.
רד"ק
וירוממוהו. טעמיו על יורדי הים, או אל הארבעה כי כולם כשיודו האל ית' על חסדו בקהל עם יעשו זה וירוממוהו ביניהם: וכן במושב זקנים. וחכמים יהללוהו לפי שגם הם בשמעם הנפלאות יהללוהו וירוממוהו עמהם:
(לג)יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר וּמֹצָאֵי מַיִם לְצִמָּאוֹן:
מצודת דוד:ישם נהרות. ר״ל מלבד הנסים האלה יעשה עוד פלאות דבר וחלופו כי ישם נהרות להיות מקום יובש כמדבר: ומוצאי וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
עוד פירושים על פסוק לג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר. כְּלוֹמַר: נוֹתֵן יִשּׁוּבֵי הָאֻמּוֹת לְחֻרְבָּן:
אבן עזרא
ישם שב המשורר להזכיר גבורת השם כאילו עושה דבר והפך הדבר כפי חכמתו, והשלים להזכיר הים ושב להזכיר הנהרות ההולכים אליו.
וטעם למדבר ארץ ציה.
ומוצאי מים הם המעיינים.
רד"ק
ישם. כיון שזכר המזורר הארבעה שצריכין להודות האל יתברך שהפך להם מספדם למחול וצרתם לרוחה זכר גם כן כי כן יעשה במקומות אחרים שיהפוך אותם מטובה לרעה לעונש היושבים בהם ומרעה לטובה כשיעשו רצון האל ית' להודיע כי הכל ברצונו ובמצותו ויהפך הטבעים כמו שירצה לא כמו שחשבו הסכלים כי עניני בני אדם הם במקרה: ואמר ישם נהרות. כלומר מקום שיש בו נהרות ומוצאי מים ישם אותו למדבר ולמקום צמאון:
מלבי"ם
(לג-לד) ישם, אחר שדבר על חסדי ה' עם אנשים יחידים ידבר על השגחתו הנראית בכוללים, בין על מדינות שלמות בין על כתות אנשים הנה נראה לפעמים שע"י רעת היושבים יחריב ארצות הישוב, ומקום שהיה שם נהרות ישים אותם כמדבר, והמעינות שמשם היה מוצאי מים אל הנהרות ישים לצמאון, ועי"כ יהפך ארץ פרי למלחה, וכ"ז ע"י רעת יושבי בה:
מצודת ציון
לצמאון. למקום צמא ויובש:
(לד)אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ:
מצודת דוד:ארץ פרי. ואז הארץ העושה פרי תהיה נהפך להיות עפרה מלוח בל יעשה פרי: מרעת. ר״ל לא על חנם יעשה זאת כ״א בעבור רעת יושביה וגמולם הוא משלם:
עוד פירושים על פסוק לד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק
רש"י
לִמְלֵחָה. לִהְיוֹת כְּאֶרֶץ מְלֵחָה מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי:
אבן עזרא
ארץ שהיתה סמוכה אל הנהר ואל המעיינות שבה.
למלחה שלא תזרע ולא תצמיח. הזכיר הסבה שיעשה השם כי לא לחנם הוא עוש, כי מרעת יושבי בה.
רד"ק
ארץ. וכן ארץ שנושא פירות ישימנה שתהיה ארץ מלחה שלא יצמחו בה כל עשב וכל זה מרעת יושבי בה:
(לה)יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם־מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם:
מצודת דוד:ישם מדבר. מקום יובש כמדבר ישים למקום אגמי מים: וארץ ציה. כפל הדבר במ״ש:
עוד פירושים על פסוק לה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם. נוֹתֵן יִשּׁוּב חָרֵב לְבִנְיָן וּמַחֲזִירוֹ לְקַדְמוּתוֹ:
אבן עזרא
ישם והפך הדבר ישם מדבר לאגם מים.
רד"ק
ישם מדבר. והנה יעשה בהפך לטובים וישים להם מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים:
מלבי"ם
ישם, וכן נראה בהפך שלפעמים ישים את המדבר לאגם מים, וארץ ציה שהיא יבשה יותר מן המדבר תהיה למוצאי מים, שמשם יצאו מקורות מים שעל ידם תהיה המדבר לאגם מים:
מצודת ציון
לאגם. שם מקום כניסת המים:
ציה. שממה:
(לו)וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב:
מצודת דוד:ויושב שם. ובמקום ההוא מושיב אנשים שהיו רעבים עד הנה מבלי מצוא מקום להחיות נפשם: ויכוננו. והם יכוננו את המקום ההוא להיות עיר מושב לבל תחסר כל בה:
עוד פירושים על פסוק לו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
ויושב, רעבים שכלכלם בארץ ציה.
רד"ק
ויושב. אותם שהיו רעבים במקום אחר הושיבם באותו המקום כאלו לסיבתם נעשה המקום טוב:
ויכוננו עיר מושב. כוננו שם עיר, כי באו שם מפה ומפה הרעבים אשר חפץ ה' בם:
מלבי"ם
(לו-לח) ויושב שם רעבים והם יכוננו שם עיר מושב, וגם יזרעו שם שדות ויטעו כרמים, ונגד מ"ש שיזרעו שדות, אמר ויעשו פרי תבואה, שהשדות והכרמים יעשו פרי נגמר לא בוסר, ונגד מ"ש ויכוננו ער מושב אמר ויברכם וירבו מאד, שיברכם בנכסים, וירבו בבנים ובבנות, וגם בהמתם לא ימעיט:
(לז)וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה:
מצודת דוד:ויעשו. השדות והכרמים: פרי תבואה. הכרמים יעשו פרי והשדות תבואה:
עוד פירושים על פסוק לז: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
ויזרעו פרי תבואה הפך ארץ פרי למלחה.
רד"ק
ויזרעו. זרעו שם שדות ונטעו כרמים והצליחו כי עשו הכרמים והשדות פרי תבואה: ופי' פרי תבואה. חסר וי"ו השימוש פרי ותבואה והוא כפל ענין במלות שונות:
(לח)וַיְבָרֲכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט:
עוד פירושים על פסוק לח: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
ויברכם אחר היותם רעבים.
רד"ק
ויברכם. בממונם:
וירבו מאד. בבנים:
ובהמתם לא ימעיט. שלא תהיה בהם משכלה, כל שכן בנשיהם:
(לט)וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן:
מצודת דוד:וימעטו. ר״ל וכן בהפוך כי בעונם ימעטו וישוחו עד לעפר מן הרעה אשר תהיה עצורה ועכובה אצלם ומן היגון אשר תהי׳ עליהם:
עוד פירושים על פסוק לט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ. וְהֵם מִתְּחִלָּה הָיוּ שָׁחִין וּמוּעָטִין מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן:
אבן עזרא
וימעטו עד עתה הזכיר שיחרים מדינות ויושיב שממות ועתה יספר כי הוא מוריש ומעשיר, ומצאנו בלשון הקדש שיזכירו הפעלים ולא יזכירו העצם, כי אם באחרונה כמו אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, ומי הוא זה? זה כוכב שדרך מיעקב ויותר מבואר: הביטו אליו ונהרו ופסוק אחר פירש סמיכת וי"ו אליו והוא זה עני קרא וככה זה וימעטו ומי הם הם הנדיבים הנזכרים אחר כן בפסוק השני, והנה הפך ויברכם וימעטו.
מעוצר רחם, כדרך כי עצר עצר ה' הפך וירבו ורעה הפך ויברכם, והנה רעה תחלואים בגוף ויגון בלב, גם וי"ו ויגון מושך אחרונית, כמו אודם פטדה וברקת, מעוצר ומרעה ומיגון.
רד"ק
וימעטו. והנה כאשר ירצה האל ית' יהיה ענינם בהפך וזה בעונם שנתגאו מרוב טובם, וימעטו הפך וירבו זכר:
וישוחו. הפך שהיו הולכים קוממיות עתה יהיו קודרים ושוחחים:
מעוצר רעה ויגון. חסר וי"ו השימוש ופירושו מעוצר ורעה, ועוצר הוא ממשלת אחרים שהיה עליהם, והם יהיו שוחחים תחתיהם אמר שישוחו מעוצר ומרעה ומיגון:
ורעה. היא רעת הגוף וחסרון הממון:
ויגון. יגון הלב:
מלבי"ם
וימעטו, ולפעמים ימעטו וישחו, ע"י עוצר רעה, היינו שיכבשום ממשלה רעה, וימעטו ע"י שיהרוג הרבה מהם והנשארים ישחו מיגון, כי (מ-מא) שפך, העוצר והמושל שכבשם שופך בוז על נדיבים, ויתעם להוליכם לגולה, כמו שהיה בעת כבש נבוכדנצר את ירושלים שאת כל נדיבי העם הגלה ויהרוג רבים מהם, ומדלת עם הארץ אשר אין להם כל מאומה השאיר לכורמים וליוגבים, ואז וישגב אבין מעוני והם ישימו כצאן משפחות, ויפרו וירבו בארץ כצאן הפרים ורבים מאד:
מצודת ציון
וישוחו. ענין שפלות כפיפות כמו תחתיו שחחו עוזרי רהב (איוב ט):
מעוצר. ענין העכבה כמו נעצרה נא אותך (שופטים יג):
(מ)שֹׁפֵךְ בּוּז עַל־נְדִיבִים וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא־דָרֶךְ:
מצודת דוד:שופך. פעמים יביא בזיון הרבה על נדיבים: ויתעם. עושה אותם תועים ללכת באורח תוהו לא בדרך ישר ר״ל שוגים בדעתם:
עוד פירושים על פסוק מ: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
אבן עזרא
שופך, נדיבים הם הנכבדים, כמו: להושיבי עם נדיבים וכסא כבוד, על כן בוז הפך כבודם.
ויתעם שיסכל דעתם.
רד"ק
נדיבים. העשירים הנכבדים שהיו נקראים נדיבים, והנה האל ית' הופך עליהם הכבוד לקלון ולבוז: ואמר שופך. רוצה לומר רב בוז והקלון:
ויתעם בתוהו לא דרך. שאין לה עצה ותחבולה להנצל מן הרעה שהאל יתברך מביא עליהם והנה הם הולכים וחשיכים בתוהו לא דרך:
מצודת ציון
נדיבים. ר״ל שרים בעלי מתן:
(מא)וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת:
מצודת דוד:וישגב. ר״ל וכן בהפוך כי מחזק את האביון מן העוני שהיה בו ומוליד משפחות רבות כעדרי הצאן:
עוד פירושים על פסוק מא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק
רש"י
וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת. וַיָּשֶׂם הָאֶבְיוֹן מִשְׁפַּחַת זַרְעוֹ כַּצֹּאן – רַבִּים:
אבן עזרא
וישגב הנה האביון במשגב.
וישם כצאן הפועל הוא האביון, כמו ישימו בנים.
רד"ק
וישגב. הנה ישפיל העשירים:
והאביון. ישגב מהעוני שהיה בו ישגבנו וירוממו הפך וישוחו שאמר:
וישם כצאן משפחות. הפך וימעטו שאמר, כלומר משים האל יתברך לאביון משפחות לרוב כמו הצאן, רוצ' לומר שלא יהיו בהם עקרות ומשכלות והם ירבו לרוב והנה הצאן ירבו מאד על שאר בהמות לפיכך המשיל אותם לצאן: ויש לפרש טעם וישם על האביון, כלומר שמוליד בנים לרוב:
(מב)יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ וְכָל־עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ:
מצודת דוד:יראו ישרים. הטובה הבאה להאביון: וישמחו. בראותם מהשגחת המקום: וכל עולה. כל איש עולה יסגור פיו ויבוש מלדבר על כי יראה מפלאות ההשגחה:
עוד פירושים על פסוק מב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
קָפְצָה. סָתְמָה, כְּמוֹ ״לֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ״ (דברים טו:ז):
אבן עזרא
יראו בעבור כי רובי האדם ידינם השם כמעשיהם בעולם הזה, על כן ישמחו הישרים כי בעבור היותם ישרים הם בשמחה ולא ידאגו או יפחדו שתבא עליהם צרה כזאת שבאה על הנדיבים ויקוו טובה שתבא אליהם כשאר האביונים.
וטעם כל עולה כל אנשי עולה יקפצו פיהם כי אין להם תשובה בראותם זה.
רד"ק
יראו ישרים. שיראו נקמת הרשעים וישמחו:
וכל עולה קצפה פיה. וכל איש עולה יסגר פיו ויבוש מלדבר כי יראה כי האל ית' רואה דרכיהם וישוב גמולם בראשם:
מלבי"ם
יראו ישרים, שהם ההולכים ישר בבינתם הם ישמחו, כי יכירו מכל זה השגחת ה', וכל עולה קפצה פיה כי יראו שיש גומל ומעניש:
מצודת ציון
קפצה. סגרה כמו אם קפץ באף רחמיו (לעיל עז):
(מג)מִי־חָכָם וְיִשְׁמָר־אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי יְהוָה:
מצודת דוד:מי חכם. מי אשר נשאו לבו בחכמה וישמור בלבו אלה הדברים יהיו מתבוננים אליו חסדי ה׳ ר״ל בשום אלה הדברים על הלב יהיו נגלים אליו חסדי ה׳ ויבן אותם:
עוד פירושים על פסוק מג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
מי, וישמר אלה שישים בלבו אלה הדברים כדרך: שמר תם וראה ישר.
ויתבוננו הנבונים חסדי ה', כמו: והתבונן נפלאות אל. ור' משה אמר: כי חסדי השם יהיו מתבוננים.
רד"ק
מי. מי שהוא חכם ישמור מאלה הדברים האמורים בזה המזמור ישמרם בלבו ויכיר כי ביד האל ית' הכל והוא מעלה ומשפיל מעשיר ומוריש ומוחץ ורופא:
ויתבוננו חסדי ה'. שיעשה עם עושי רצונו כי אף על פי שרואה אדם בעולם הזה שלום לרשעים ורעה לצדיקים אם יתבונן האדם במעשה העולם יראה ברוב כי האל אל אמונה ואין בו עון, ונותן לכל איש כדרכיו והמעט שיראה שלא ילך על סדר יאמר בלבו כי האל ית' יודע למה זה ואנחנו לא ידענו ויסמוך הסכלות לו ולא יסמוך העול לאל יתברך:
מלבי"ם
מי חכם אשר קבל חקי החכמה, הוא ישמר אלה, כי מזה יביא מופת על השגחת ה', ועי"כ יתבוננו חסדי ה' שאין העולם הפקר, רק הכל בחסדי ה' ובהשגחתו:
שאלות נפוצות על תהילים פרק ק״ז
מה כתוב בתהילים פרק ק״ז?
תהילים פרק ק״ז (107) מתחיל בפסוק: "הֹדוּ לַיהוָה כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:". בפרק 43 פסוקים, והוא מובא כאן במלואו בניקוד, ואחריו פירוש מצודת דוד ופירושים נוספים פסוק אחר פסוק.
כמה פסוקים יש בתהילים פרק ק״ז?
בתהילים פרק ק״ז יש 43 פסוקים.
באיזה יום אומרים את תהילים פרק ק״ז בתהילים היומי?
בחלוקת ספר תהילים לימי החודש פרק ק״ז נקרא ביום כ״ב לחודש, ובחלוקה לימי השבוע – ביום שישי.
עוד: תהילים יומי · תהילים לפי בקשה · תהילים לרפואה לפי השם · לעילוי נשמת
נוסח הפסוקים: Open Scriptures Hebrew Bible (כתב יד לנינגרד), לפי Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). בלי טעמי המקרא, עם ניקוד.
מקורות הנוסח של הפירושים
- מצודת דוד: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat David on Psalms – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- רש"י: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Psalms – Vocalized Edition (מקור) · רישיון: CC0 – הוקדש לנחלת הכלל
- אבן עזרא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Ibn Ezra on Psalms – Ibn Ezra on Psalms -- Daat (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- רד"ק: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Radak on Psalms – The Psalms with Qimchi’s Longer Commentary, Leipzig, 1883 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain) + מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Radak on Psalms – דרך מסילה, פיורדא תר"ד (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- מלבי"ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Malbim on Psalms – On Your Way (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- מצודת ציון: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat Zion on Psalms – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)