תהילים פרק ק״ט

תהילים פרק ק״ט עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי אַל־תֶּחֱרַשׁ:

   מצודת דוד:אלהי תהלתי. אתה אלהי תהלתי שאני מהלל לך בכל עת: אל תחרש. אל תשתוק:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי אַל תֶּחֱרַשׁ. עַל כָּל יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר:

   אבן עזרא

   למנצח, אלהי תהלתי טעם אל תחרש - כנגד הבא אחריו -

   רד"ק

   למנצח. המזמור חברו דוד בברחו מפני שאול והרבה מישראל שהיו מדברים עלו אל שאול: ואמר אלהי תהלתי אל תחרש. כלומר כי בך אני מתהלל לא כאותם האנשים שהם מתהללים בדעתם ואליך אני קורא שלא תחרש, לאשר עושים לי הרשעים:

   מלבי"ם

   למנצח, פי' הרד"ק שחבר זה המזמור בהיותו נרדף מפני שאול ורבים דברו עליו לשון הרע ומבקשים עלילות להמיתו, אלהי תהלתי, אתה הגורם תהלתי ושבחי, ולכן אל תחרש מלריב ריבי:

   מצודת ציון

   תחרש. ענין שתיקה כמו החרש יחרש (במדבר ל):

2. (ב)כִּי פִי רָשָׁע וּפִי־מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ דִּבְּרוּ אִתִּי לְשׁוֹן שָׁקֶר:

   מצודת דוד:ופי מרמה. פי איש מרמה: עלי פתחו. לדבר עלי סרה: לשון שקר. מראים עצמם כאוהבים לבל אהיה נשמר מהם:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   כִּי פִי רָשָׁע. עֵשָׂו:

   אבן עזרא

   כי, ופי מרמה ופי איש מרמה, כמו: אל תהי מרי והפה פעול למלת פתחו, כאילו כתוב כי רשע ואיש מרמה פתחו פיהם עלי.

   רד"ק

   כי פי רשע ופי מרמה. ופי איש מרמה הם פתחו עלי פיהם הרע ודברו אתי כשאני רואה אותם:

   לשון שקר. שמראים עצמם שהם אוהבים אותי והנה פיהם ולשונם מרמה ושקר:

   מלבי"ם

   כי פי רשע, בצד אחד פתחו פה ברשע להמיתני חנם, ובצד אחד פתחו פה במרמה, ומפרש פה מרמה כי דברו אתי לשון שקר, שבעת דברו אתי דברו במרמה כאלו הם אוהבי, ופה רשע כי דברי שנאה סבבוני, כי שלא בפני סבבוני דברי שנאה לדבר עלי לשון הרע, ועי"כ ילחמוני חנם להמית אותי:

3. (ג)וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם:

   מצודת דוד:ודברי שנאה. אבל בלב סבבו אותי בדברי שנאה ולוחמים עמדי בחנם כי לא גמלתי להם רעה מעולם:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   ודברי חסר בי"ת ובדברי כמו כי ששת ימים, או דרך משל כי הדברים סבבוהו.

   וילחמוני וילחמו עמי חנם, כמו לא יגורך רע לא יגור עמך רע.

   רד"ק

   ודברי. ובדברי שנאה שמדברים עלי לפני שאול באותם דברים סבבוני ונלחמו עמי כי מפני דבריהם נלחם עמי וסובב עלי ללכדנו:

   וילחמוני. כמו וילחמו עמי חנם כי אני לא הריעותי להם:

4. (ד)תַּחַת־אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה:

   מצודת דוד:תחת אהבתי. במקום האהבה שאני אוהב אותם המה נוטרים עלי שנאה בלב: ואני תפלה. עכ״ז אני איש תפלה להם כמ״ש ואני בחלותם לבושי שק וכו׳ (לעיל לה):

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   תַּחַת אַהֲבָתִי אוֹתְךָ יִשְׂטְנוּנִי:

   וַאֲנִי תְפִלָּה. וַאֲנִי מִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ תָּמִיד (מצאתי):

   אבן עזרא

   תחת יו"ד אהבתי סימן הפועל.

   ואני תפלה איש תפלה. והטעם: שהייתי מתפלל לשם בעדם, כדרך: ואני בחלותם לבושי שק.

   רד"ק

   תחת. אני הייתי אוהב אותם והם ישטמוני:

   ואני תפלה. ואני איש תפלה כלומר הם אנשי המלחמה עלי ואני איש תפלה הייתי עליהם, ואדוני אבי ז"ל פי', ואני אין בידי כי אם תפלה לאל שיצילנו מידם:

   מלבי"ם

   תחת אהבתי אותם, הם ישטנוני, ותחת אשר אני תפלה, מתפלל בעדם וישימו, נגד מה שאני תפלה, ישימו עלי רעה תחת טובה, ונגד אהבתי ישימו שנאה תחת אהבתי:

   מצודת ציון

   ישטנוני. מלשון שטנה וענינו איבה ושנאה:

5. (ה)וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טוֹבָה וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי:

   מצודת דוד:תחת טובה. במקום טובה:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   רָעָה תַּחַת טוֹבָה. שִׁבְעִים פָּרִים אֲנִי מַקְרִיב בְּכָל שָׁנָה בִּשְׁבִיל שִׁבְעִים אֻמּוֹת, וּמְבַקֵּשׁ לִגְשָׁמִים, וְהֵם מְרֵיעִים לִי:

   אבן עזרא

   וישימו יו"ד אהבתי פעול, שהיה ראוי שיאהבוני.

   רד"ק

   וישימו. תחת טובה שעשיתי עמהם ישימו הם עלי רעה:

   ותחת אהבתי. שהייתי אוהב אותם ישימו עלי שנאה:

6. (ו)הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל־יְמִינוֹ:

   מצודת דוד:הפקד. לכן הפקד עליו רשע כמותו ולא יחמול עליו: על ימינו. להיות נכון אצלו לקטרג עליו:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   הפקד, רשע אחר שתגבר ימינו עליו, ושטן כנגד ישטנוני והוא אדם כדרך ויקם ה' שטן לשלמה, גם ויעמד והוא אחד מיועצי.

   רד"ק

   הפקד עליו רשע. אדם רשע ישלוט בו:

   ושטן יעמוד על ימינו. מלאך שטן יעמוד על ימינו לשטנו, כלומר שיהיה לקללה כל מה שיעשה ואמר בלשון יחיד על ראש הרשעים השונאי' אותו והוא דואג האדומי:

   מלבי"ם

   הפקד, שהם אומרים להפקד עלי שופט רשע לשפטני, ושטן יעמד על ימינו לקטרג עלי בעת המשפט, ועי"כ בהשפטו יצא רשע וחייב בדין, ר"ל ששאול ישפטני ברשע, והם יקטרגו עלי, וישפטני משפט מות, ותפלתו תהיה לחטאה שהיה המנהג להתחנן לפני השופט לבקש חסד, אומרים שגם תפלתו תהיה לחטאה ולא תתקבל:

   מצודת ציון

   הפקד. ענין מנוי גזברות:

7. (ז)בְּהִשָּׁפְטוֹ יֵצֵא רָשָׁע וּתְפִלָּתוֹ תִּהְיֶה לַחֲטָאָה:

   מצודת דוד:בהשפטו. כשיהיה נשפט על מעשיו יצא חייב: תהיה לחטאה. לא תחשב לזכות כ״א למזכרת עון לומר עליו בשמים איך מלאו לבו לשאול צרכיו מה׳, ואין לבו שלם עמו:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   בְּהִשָּׁפְטוֹ. לְפָנֶיךָ יֵצֵא מִדִּינְךָ מְחֻיָּב וְרָשָׁע:

   אבן עזרא

   בהשפטו עמי, כי הוא עשה לי עול וחמס.

   ותפלתו שאמות הפך תפלתי בעדו, על כן לחטאה.

   רד"ק

   בהשפטו. אם יהיה לו משפט על שום אדם יצא רשע במשפטו כלומר שיתחייב בדין:

   ותפלתו תהיה לחטאה. כשיתפלל על עצמו לא תחשב לו התפילה זכות אלא חטאה וחובה, או פירוש לחטאה כמו אל השערה ולא יחטיא כלומר שלא תקובל תפלתו:

8. (ח)יִהְיוּ־יָמָיו מְעַטִּים פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵר:

   מצודת דוד:פקודתו. עשרו וקניניו שהוא פקיד וממונה עליהם:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   פְּקֻדָּתוֹ. גְּדֻלָּתוֹ, פְּרוֹבוֹשְׁטִיאָ״ה בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים״ (אסתר ב:ג):

   אבן עזרא

   יהיו אמר יהושע: כי פקודתו הוא אשתו. ולפי דעתי: כי הוא ופקודת כל האדם. והטעם: שתהיה מיתתו בידי אדם. ויש אומרים: כי פקודתו הוא נפשו, שהוא כמו פקדון:

   רד"ק

   פקודתו. הדבר שיה פקיד עליו והוא ממונו או אשתו:

   מלבי"ם

   יהיו, וחוץ מזה יקללו אותי קללה נמרצת, וזה נוסח הקללה יהיו ימיו מעטים ועוד בחייו יקח אחר פקודתו, המשרה שהוא ממונה עליו מה שהיה שר ופקיד על החיל, ימנה אחר במקומו:

9. (ט)יִהְיוּ־בָנָיו יְתוֹמִים וְאִשְׁתּוֹ אַלְמָנָה:

   עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   יהיו, יתומים קטנים.

   אלמנה בימי נעוריה, כי ימיו יהיו מעטים.

   רד"ק

   יתומים. קטנים וכן אשתו אלמנה בימי נעורים:

   מלבי"ם

   יהיו בניו יתומים, ר"ל שלא ימצא מרחם אותם לקבלם אל ביתו להיות להם כאב, עד שישארו יתומים, וכן אשתו תשאר אלמנה, ואין מאסף אותה הביתה:

10. (י)וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ וְדָרְשׁוּ מֵחָרְבוֹתֵיהֶם:

    מצודת דוד:ונוע ינועו. יהיו נעים ונדים לשאול פת לחם גם ישאלו וידרשו מתן ממקום מושבותם מבתיהם החריבות ר״ל גם על הפתחים ישאלו גם במושבותם מעוברי דרך:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    וְשִׁאֵלוּ וְדָרְשׁוּ מֵחָרְבוֹתֵיהֶם. הַכֹּל יִשְׁאֲלוּ עֲלֵיהֶם: מַה נִּהְיְתָה בִּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי? מִתּוֹךְ קוֹל חוּרְבָּה שֶׁיָּצָא עֲלֵיהֶם:

    וְדָרְשׁוּ. מַשְׁמָע: מֵאֵת אֲחֵרִים, שֶׁהֲרֵי נָקוּד חֲטַף קָמַץ, וְכֵן וְשִׁאֵלוּ. מִפִּי אֲחֵרִים הוּא מַשְׁמָע, שֶׁיִּשְׁאֲלוּ אֲחֵרִים עֲלֵיהֶם. וְיֵשׁ לִפְתּוֹר וְשִׁאֵלוּ, מִמִּשְׁקַל חָזָק: יִהְיוּ מְשַׁאֲלִים עַל הַפְּתָחִים:

    אבן עזרא

    ונוע כדרך: והמה יניעון לאכול.

    ושאלו פועל כבד, כמו: שאל ישאלו באבל.

    ודרשו כמו ושאלו שיבקשו לחם.

    וטעם מחרבותיהם שבחרבות ידורו.

    רד"ק

    ושאלו. מהפעל הכבד: אמר ינועו בניו. אילך ואיל לשאול פת לחם:

    ודרשו מחרבותיהם. ודרשו מזונם מחרבותיהם, כלומר שיהיו בתיהם חרובות ומתוכם ידרשו לבני אדם העוברים, כלומר ינועו לשאול וגם כשיהיו בחברתיהם יצטרכו לשאול: ומלת ודרשו. נקראת בקמ"ץ רחב כמו ושמרו דרך ה', כן קבלנו קריאתה. ובספר הלולים אשר בטולוטילא כתוב עליו במסרה לית כוותיה חטף, וכן כתב הנגיד שמצא אותו במסרה כן שהוא חטף ולקריאה הזאת תהיה המלה צווי, כמו חרבו מאד, ולזאת הקריאה לא אמצא פירושו נכון, ואפשר לפרש המלה לזאת הקריאה כן כשינועו בניו לשאול אם יתמהו בני אדם עליהם לרוב הממון שיה לאבותיהם תהיה תשובתם, דרשו מחרבותיהם ותמצאו מה קרה להם כי מרוב חסרון שבו בתיהם חרבות:

    מלבי"ם

    ונוע ינועו בניו, תחלה יבושו לשאול לחם בעירם וינועו למקום שאין מכירים אותם לשאול לחם, ואח"כ יסירו מסוה הבושה מעל פניהם ושאלו ודרשו לחם מחרבותיהם, מבתיהם שהם חרבות ילכו בעיר לשאול לחם:

11. (יא)יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל־אֲשֶׁר־לוֹ וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעוֹ:

    מצודת דוד:ינקש. הנושה בו ישים פח יקוש ללכוד לעצמו את הכל והנכרים ממנו שאינם ראוים לירשו ישללו עשרו:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל אֲשֶׁר לוֹ. אָדָם הַטּוֹרֵחַ מְחַזֵּר וְלָהוּט לַעֲשׂוֹת דָּבָר, נוֹפֵל בּוֹ לָשׁוֹן מִתְנַקֵּשׁ, כְּלוֹמַר: מֻטְרָף וּמִתְלַבֵּט, כְּמוֹ ״וְאַרְכֻּבָּתֵהּ דָּא לְדָא נָקְשָׁן״ (דניאל ה:ו), וְכֵן ״פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם״ (דברים יב:ל). אַף כָּאן יִהְיֶה הַנּוֹשֶׁה בְּעֵשָׂו אֶת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר״ (בראשית כה:כג). לָשׁוֹן אַחֵר: יִהְיֶה הַנּוֹשֶׁה נוֹגֵעַ וְנִקְרָב לְכָל אֲשֶׁר לוֹ, יְנַקֵּשׁ שייטאצופי״ץ בְּלַעַ״ז. יְהִי מִשְׁפַּט הַנּוֹשֶׁה נוֹקֵשׁ וְנִשְׁעָן עַל כָּל מָמוֹנוֹ, וְזֶהוּ יַעֲקֹב הַנּוֹשֶׁה בְּעֵשָׂו אֶת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר״ (בראשית כה:כג) מָצָאתִי:

    אבן עזרא

    ינקש הנשה יהי עליו בימיו, כן יאחזוהו ימי עני.

    רד"ק

    ינקש נושה. יאבד המלוה לכל אשר לו, כלומר שיבא לקחת נשיו ממנו, ויבוזז כל אשר לו: וטעם מלת ינקש. ישים מוקש, כי נוקש ויקש ענין אחד:

    מלבי"ם

    ינקש, לא ימצא עזר לבניו ע"י ירושת אביהם כי כל אשר לו יזמין עליו הנושה מוקשים לתפסו, עד שזרים יבוזו יגיעו, ולא ישאר לו מאומה להוריש לבניו:

    מצודת ציון

    ינקש. מל׳ מוקש:

    נושה. המלוה כמו והנושה בא לקחת (מ״ב ד) ויבוזו. לשון בזה ושלל:

    יגיעו. העושר הבא ע״י עמל ויגיעה:

12. (יב)אַל־יְהִי־לוֹ מֹשֵׁךְ חָסֶד וְאַל־יְהִי חוֹנֵן לִיתוֹמָיו:

    מצודת דוד:אל יהי. לא יהיה לו שום אוהב להיות מושך עליו חסד ולא יהיה מי אשר יחנן ליתומיו:

    עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    אל כאשר הזכיר יען אשר לא זכר עשות חסד.

    רד"ק

    אל. לפי שאמר שינועו בניו לשאול פת לחם שלא ימצאו מי שימשוך לו חסד לבניו בעבורו, ולא ימצא יתומיו חונן:

    מלבי"ם

    אל, ולא ימצאו עזר ע"י החסד שעשה אביהם לאחרים שהוא יגמול בחסד הזה לבניו, כי לא יהיה לו מושך חסד ליתומיו, וכן לא ימצא עזר מצד החנינה כי לא יהיה חונן ליתומיו:

13. (יג)יְהִי־אַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית בְּדוֹר אַחֵר יִמַּח שְׁמָם:

    מצודת דוד:יהי אחריתו. בנו יהיה לכריתה ובדור האחר שאחר בנו ר״ל בדור השלישי ימח שם האב והבן כי ימותו ואינם ויושכחו מן הלב:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    בְּדוֹר אַחֵר. שֶׁיָּבֹא אַחַר כּוֹרְתוֹ, יִמַּח שְׁמוֹ וְטִבְעוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ זִכָּרוֹן לֹא יִפֹּל עָלָיו בְּפִי הַדּוֹר הַנּוֹלָד בָּעוֹלָם לְאַחַר שֶׁנִּשְׁחַת שְׁמוֹ. שארטרמיר״א בְּלַעַ״ז:

    אבן עזרא

    יהי בנו כמו ולא אחריתו.

    ימח שם האב והבן על כן שמם.

    רד"ק

    יהי אחריתו להכרית. פי' בנו יהרג שלא ישאר ממנו זכר: וזהו שאמר בדור אחר ימח שמם. בדור שלישי ימח שם האב והבן לפיכך אמר שמם:

    מלבי"ם

    יהי, עד שגם אחריתו שהם בניו הבאים אחריו, יהיו להכרית, עד שבדור אחר כבר ימח שמם, ולא יהיה שארית מהם יזכר, וגם חוץ מזה יזכר עון אבותיו אל ה', שמצד זה יכרית כל המשפחה, עד כאן ספר הקללה שקללוהו שונאיו, עתה מתחיל להשיב קללתם אל חיקם, אומר יען אשר האויב המקלל לא זכר עשות חסד, ואיש עני ואביון ונכאה לבב רדף למותת, לגמר מיתתו, שזה נגד מ"ש תחלה שהשתדלו ששאול יהרגנו:

    מצודת ציון

    אחריתו. בנו וכן ולא לאחריתו (דניאל יא):

    ימח. ענין מחיקה:

14. (יד)יִזָּכֵר עֲוֺן אֲבֹתָיו אֶל־יְהוָה וְחַטַּאת אִמּוֹ אַל־תִּמָּח:

    מצודת דוד:יזכר עון אבותיו. יהיה נזכר לו עון אבותיו לענשו גם עליהם וכמ״ש פוקד עון אבות על בנים (שמות כ׳:ה׳): אל תמח. אלא יהיה נזכר על בנה:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    עֲוֺן אֲבוֹתָיו. עָוֹן שֶׁהֶעֱוָה עַל אֲבוֹתָיו, לְאַבְרָהָם שֶׁגָּרַע חָמֵשׁ שָׁנִים מֵחַיָּיו (בראשית רבה סג,יב), וּלְאָבִיו גָּרַם כִּהְיוֹן עֵינַיִם (בראשית רבה סה,ד-ה):

    וְחַטַּאת אִמּוֹ. שֶׁהִשְׁחִית רַחְמָהּ וְשֶׁגָּרַם לְהַעֲלִים יוֹם קְבוּרָתָהּ מִן הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יְקַלְלוּהָ שֶׁיָּצָא מִכְּרֵסָהּ עֵשָׂו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לה:ח) ״וַתָּמָת דְּבוֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וְגוֹמֵר אַלּוֹן בָּכוּת״, בִּלְשׁוֹן יְוָנִי קוֹרִין לְאַחֵר אַלּוֹן, שֶׁאֵבֶל אַחֵר הָיָה לְיַעֲקֹב עִם שֶׁל דְּבוֹרָה, שֶׁמֵּתָה אִמּוֹ וְהֶעֱלִימוּ מִיתָתָהּ:

    אבן עזרא

    יזכר כטעם: פוקד עון אבות על בנים, כאשר פירשתי במקומו.

    רד"ק

    יזכר עון אבותיו אל ה'. שיפקדנו לו: וכן חטאת אמו אל תמח. אלא יזכר לבנה:

15. (טו)יִהְיוּ נֶגֶד־יְהוָה תָּמִיד וְיַכְרֵת מֵאֶרֶץ זִכְרָם:

    מצודת דוד:יהיו נגד ה׳. לקטרג עליו ובעבור זה יכרת זכרם מן הארץ:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    יִהְיוּ. הָעֲוֹנוֹת הָאֵלֶּה נֶגֶד ה׳ תָּמִיד:

    וְיַכְרֵת מֵאֶרֶץ זִכְרָם. שֶׁל עֵשָׂו וְאַלּוּפָיו:

    אבן עזרא

    יהיו העון והחטאת נזכרים לפני השם, ושימח מארץ זכרם.

    רד"ק

    יהיו. העון וחטאת כמו שאמר, וכפל ענין לחזק:

16. (טז)יַעַן אֲשֶׁר לֹא זָכַר עֲשׂוֹת חָסֶד וַיִּרְדֹּף אִישׁ־עָנִי וְאֶבְיוֹן וְנִכְאֵה לֵבָב לְמוֹתֵת:

    מצודת דוד:יען. בעבור אשר לא זכר לעשות חסד למי שצריך אל החסד ורדף הענוים ונשברי לב להמית אותם:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    יַעַן אֲשֶׁר לֹא זָכַר עֲשׂוֹת חָסֶד. לַעֲסוֹק בְּאֵבֶל אָבִיו, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב נְזִיד עֲדָשִׁים לְנַחֵם אֶת יִצְחָק (בראשית כה:כט), שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם מֵת אַבְרָהָם (בבא בתרא טז:):

    אִישׁ עָנִי. יִשְׂרָאֵל:

    אבן עזרא

    יען בהיות לאל ידו, וירדוף עני ואביון ונכאה לבב כמוני.

    רד"ק

    יען אשר לא זכר. כל ימיו היו בעון ולא זכר פעם אחת לעשות חסד:

    ונכאה לבב למותת. נכאב לבב מרוב צרות ורדפו הרשע הזה למותת אותו. ודוד אמר על עצמו עני ואביון ונכאה לבב:

    מצודת ציון

    ונכאה. ענין שבירה כמו ונכה רוח (ישעיה סו):

17. (יז)וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ וְלֹא־חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ:

    מצודת דוד:ויאהב קללה. אהב לעשות דברים אשר הקללה מעותדת לבוא עליהם ולכן תבא עליו הקללה המעותדת: ולא חפץ בברכה. לא רצה לעשות דברים אשר הברכה מעותדת לבוא עליהם ולכן תהיה הברכה ההיא רחוקה ממנו:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    וַיֶּאֱהַב קְלָלָה. קִלְלָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּפַר בּוֹ:

    אבן עזרא

    ויאהב הוא היה סבה שיקללהו דוד, שהיה איש האלהים.

    רד"ק

    ויאהב קללה. והוא אהב זה שאקללהו ולא חשש לקללתו:

    ותבואהו. עבר במקום עתיד כי כן דרך המקרא ובדברי נבואה ברוב:

    ולא חפץ בברכה. שאברכהו אם ייטיב לי:

    מלבי"ם

    ויאהב, וחוץ מזה אהב קללה שהיא הקללה הנזכר שקלל אותו בדיני שמים, לכן ותבואהו תבא הקללה עליו, והגם שאנכי אשיג ברכה תחת קללתו לא יהיה לו חלק בה, כי הוא לא חפץ בברכה לכן ותרחק ממנו:

18. (יח)וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה כְּמַדּוֹ וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו:

    מצודת דוד:וילבש. יהיה מעוטף בקללה כמדו המעטפת את כל גופו: ותבא. הקללה תבוא בקרבו בשפע רב כמים: וכשמן. עם כי המשיחה היא למעלה על הגוף עכשיו באה היא בהעצמות כן הקללה תרד בו אל חדרי בטן אל עצמו ובשרו:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה. הִכְנִיס עַצְמוֹ בִּקְלָלָה, וְנוֹחָה לוֹ פְּרִיקַת עֹל הַקָּרְבָּן וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים וְקִלְלַת הָאֻמּוֹת:

    אבן עזרא

    וילבש התנבא כי הקללה תבואתהו,

    כמדו מלבושו.

    והטעם מדו והזכיר בתוכו.

    רד"ק

    כמדו. כלבושו כלומר שיהיה מעוטף בקללה: וכן ותבא כמים בקרבו. שאדם שותה:

    וכשמן בעצמותיו. שאדם מושח בו גופו לכאב העצמות שתקבא המשיחה בעצמות כן תבא בו הקללה:

    מלבי"ם

    וילבש קללה כמדו, ר"ל שיהיה הלבוש מכוון למדתו הקללה שמדד על דוד יהיה מכוון למדתו, וחוץ ממה שילבש הקללה מבחוץ תבא גם כמים בקרבו, בענין שיהיה מקולל מבחוץ ומבפנים, וגם תבא כשמן בעצמותיו שתבלע בעצמותיו:

    מצודת ציון

    כמדו. ענין מלבוש מה כמו ומדו בד (ויקרא ו׳):

19. (יט)תְּהִי־לוֹ כְּבֶגֶד יַעְטֶה וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ:

    מצודת דוד:כבגד יעטה. הקללה תהיה על גופו מסביב כבגד העוטה כל הגוף: ולמזח. יחגור הקללה תמיד להיות לו למזח:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    תְּהִי לוֹ. הַקְּלָלָה מַעֲטֶה כְּבֶגֶד (מצאתי):

    וּלְמֵזַח תָּמִיד. חֲגוֹרָה, וְכֵן ״וּמְזִיחַ אֲפִיקִים רִפָּה״ (איוב יב:כא) אֵזוֹר הַחֲזָקִים פִּתֵּחַ:

    אבן עזרא

    תהי, ולמזח כמו חגורה ומזיח אפיקים רפה.

    רד"ק

    תהי. ועוד כפל הענין לחזק:

    ולמזח. חגורה, כך יחגור הקללה כמו שיחגור אדם המזח:

    מלבי"ם

    תהי, מוסיף שלא לבד שתהיה כלבוש הנמדד למדתו, תהיה הקללה כבגד רחב וארוך אשר יעטה בו על כל בגדיו מלמעלה, ר"ל שתהיה בפרסום ובשפע רב, ולמזח, המזח הוא החגור שבו חוגרים על בגדים הארוכים להגביהם כמדת גופו, במה שהקללה ארוכה מגופו וצריך מזח להגביה הבגד למדת הגוף, תהיה הקללה עצמה כמזח שיחגור בה לכוין הקללה אל מדתו:

    מצודת ציון

    יעטה. ענין עטיפה וכן עוטה אור כשלמה (לעיל קד):

    ולמזח. ענין חגירה כמו ומזיח אפיקים רפה (איוב י״ב:כ״א):

20. (כ)זֹאת פְּעֻלַּת שֹׂטְנַי מֵאֵת יְהוָה וְהַדֹּבְרִים רָע עַל־נַפְשִׁי:

    מצודת דוד:זאת פעולת. זהו גמול פעולת שטני מאת ה׳ וגמול הדוברים רע על נפשי:

    עוד פירושים על פסוק כ: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    זאת פעולת כמו תגמול פעולת שכיר.

    שוטני כנגד ישטנוני.

    והדוברים רע כנגד ודברי שנאה.

    רד"ק

    זאת. תהיה שכר פעולתם שעשו לי, וכן לא תלין פעולת שכיר אתך שכר פעולתו:

    מלבי"ם

    זאת פעולת שוטני מאת ה', ר"ל זאת ראוי להם, א. מצד פעולתם שעשו רע בפועל ורצו להרגני, ב. מצד הקללה, שעל זה אמר והדוברים רע לקלל את נפשי:

    מצודת ציון

    שוטני. אויבי ושונאי:

21. (כא)וְאַתָּה יְהוִה אֲדֹנָי עֲשֵׂה־אִתִּי לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי־טוֹב חַסְדְּךָ הַצִּילֵנִי:

    מצודת דוד:עשה אתי. חסד ואמת: למען שמך. למען יוגדל שמך: כי טוב חסדך. כאשר חסדך טוב לכל כן הצילני גם אותי:

    עוד פירושים על פסוק כא: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    ואתה אחר שקלל רשעים וכל שוטנים שב להתחנן לשם שלא יאבד עם אלה שהם מחרפים אותו, כי אין לו כח לעמוד מפניהם.

    רד"ק

    ואתה. הם שוטני ודוברי רע על נפשי ואתה עשה אתי למען שמך, ואם אינני ראוי לכך, עשה למען שמך אשר בטחתי בו:

    כי חסדך הצילני. טוב חסדך שעם הכל יהיה טוב עמי להצילני:

    מלבי"ם

    ואתה ה' אמנם אתה תעשה אתי טובה מצד שני ענינים, א. למען שמך שנקרא עלי שמשחתני למלך ויהיה חילול השם, ב. מצד החסד כי טוב חסדך, ומצד שמך תעשה אתי נפלאות וטובות, ומצד החסד עכ"פ הצילני:

22. (כב)כִּי־עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי:

    מצודת דוד:כי עני. אני נכנע ומושפל כעני ואביון ולבי נעשה חלל בקרבי מגודל הפחד והתוגה:

    עוד פירושים על פסוק כב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    כי, חלל בקרבי פועל עבר מגזרת חלל, על כן הלמ"ד פתוחה. ויש אומרים: מגזרת חלול לוחין.

    רד"ק

    חלל. חציו קמץ וחציו פתח והוא פעל עבר והוא בודד, כלומר לבי נהרג בקרבי מרוב צרותי:

    מלבי"ם

    כי עני, נגד מ"ש וירדף איש עני ואביון ונכאה לבב, אמר שאני עני ואביון וגם נכאה לבב כי לבי חלל בקרבי:

23. (כג)כְּצֵל־כִּנְטוֹתוֹ נֶהֱלָכְתִּי נִנְעַרְתִּי כָּאַרְבֶּה:

    מצודת דוד:כצל כנטותו. כמו הצל וחוזר ומפרש כמו נטיית הצל שאינו בא מפאת עצמו כ״א ע״י נטיית הדבר העושה הצל כן נהלכתי אני ר״ל מהלכי לא באה מפאת עצמי ומרצוני כ״א ע״י מכריחים הלכתי גולה ומטולטל: ננערתי כארבה. ננערתי בתנועה החזקה ממקום למקום כמו הארבה שאין לו קן מיוחד וננער מגדר לגדר:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    כְּצֵל כִּנְטוֹתוֹ. לְעֵת עֶרֶב:

    נִנְעַרְתִּי. לְשׁוֹן תִּשְׁנוֹק וְטֵרוּף וְאֹטֶם כָּאַרְבֶּה שֶׁהוּא נוֹדֵד וְנָע וּמְטֹרָף (ירושלמי ברכות ד.) (מצאתי):

    אבן עזרא

    כצל הטעם קלות ימיו.

    ננערתי כארבה שאין לו קץ.

    רד"ק

    כצל כנטותו. כמו בכ"ף שנוטה הצל מהרה כן נטיתי ונהלכתי כלומר הלכו ימי מהרה בלא חמדה:

    ננערתי כארבה. בנטותי ממקום למקום כמו הארבה שאין לו קן וננער מגדר לגדר כן אני אין לי ושב בטח במקום אחד כי כשידעני שאול במקום רודף אחרי ואני בורח וכן ממקום למקום:

    מלבי"ם

    כצל כנטותו, בעת ינטו צללי ערב שקרוב היום להשתקע, כן נהלכתי שאני קרוב למות, ננערתי כארבה, הננער ע"י הרוח ממקום למקום כן אני נע ונד:

    מצודת ציון

    ננערתי. ענין הטרוד והתנועה החזקה כמו חצני נערתי (נחמיה ה) שר״ל הייתי מנענע חצני בתנועה חזקה:

24. (כד)בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצּוֹם וּבְשָׂרִי כָּחַשׁ מִשָּׁמֶן:

    מצודת דוד:מצום. בעבור הצום כשלו ברכי ונחלשו: משמן. מהיות בה שומן:

    עוד פירושים על פסוק כד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    ברכי אין בי כח ללכת כי יענה נפשו אולי ינצל מידם, שלא יראה בבשרו לחלוח.

    רד"ק

    ברכי כשלו מצום. שהיה מתענה בברחו כדי שיראה האל בעניו וירחם עליו ותשש כוחו ולא יכול ללכת:

    כחש משמן. מהשומן שהיה בשרי מקדם, עתה כחש בשרי מאותו השומן מן הצום ומן הדרכים:

    מלבי"ם

    (כד-כה) ברכי, וגם אין לך להעניש אותי על עונותי, כי ברכי כשלו מצום ובשרי כחש מרוב התענית והתשובה, הגם שהם מחרפים אותי ע"ז ויניעון ראשם:

    מצודת ציון

    כחש. ענין רזות:

25. (כה)וַאֲנִי הָיִיתִי חֶרְפָּה לָהֶם יִרְאוּנִי יְנִיעוּן רֹאשָׁם:

    מצודת דוד:ואני. בעבור מרבית הצום המה מחרפים אותי בלעג ובזיון: יראוני. כאשר יראוני יניעון עלי בראשם בדרך לעג:

    עוד פירושים על פסוק כה: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    אבן עזרא

    ואני כאשר יראוני אויבי ואני רזה, הייתי חרפה להם.

    רד"ק

    ואני. כשהיו רואים אותי כחוש ומעונה היו מבזים ומחרפים אוי ומניעים ראשם עלי: ולכן

    מצודת ציון

    יניעון. מלשון תנועה:

26. (כו)עָזְרֵנִי יְהוָה אֱלֹהָי הוֹשִׁיעֵנִי כְחַסְדֶּךָ:

    עוד פירושים על פסוק כו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    עזרני טעם כחסדך – עמי פעמים רבות.

    רד"ק

    עזרני. כחסדיך, כמו שחסדך עם שאר בני אדם וכן היה עמי פעמים רבות כן עתה תושיעני:

    מלבי"ם

    עזרני מצד שאתה ה' אלהי, ויותר הושיעני שהתשועה היא יותר מן העזר, וזאת תעשה כחסדך, שהחסד לא ישקיף על זכות המקבל:

27. (כז)וְיֵדְעוּ כִּי־יָדְךָ זֹּאת אַתָּה יְהוָה עֲשִׂיתָהּ:

    מצודת דוד:וידעו. תן בלבם לדעת ולהבין כי ידך עשתה זאת התשועה ולא באה במקרה:

    עוד פירושים על פסוק כז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    וידעו כי כבר הזכיר עני ואביון ואתה ה' עשיתה זאת הישועה, ולא אני.

    רד"ק

    וידעו. ידעו הכל כי זאת התשועה מידך היא לי ואתה עשית לא בחילי ולא בכחי:

    מלבי"ם

    (כז-כח) וידעו, עד שידעו שהתשועה אינה טבעיית רק שהיא מיוחדת לידך וכחך, וגם שידעו כי אתה עשית שיקללו המה, שגם קללתם שקללו אותי עשית אתה שיקללו כדי שאתה תברך, ועי"כ קמו ויבושו אחר שבקללתם הסבו לי ברכה, ועבדך ישמח כי היה הקללה לברכה:

28. (כח)יְקַלְלוּ־הֵמָּה וְאַתָּה תְבָרֵךְ קָמוּ וַיֵּבֹשׁוּ וְעַבְדְּךָ יִשְׂמָח:

    מצודת דוד:יקללו המה. אף כי המה מקללים אתה תהפכם לברכה ואם כי קמו עלי מה בכך הלא קמו ויבושו כי לא יוכלו לי ואני אשמח במפלתם:

    עוד פירושים על פסוק כח: אבן עזרא, רד"ק

    אבן עזרא

    יקללו לא אחוש מקללתם כי אתה תברכני, קמו עלי ויבושו.

    רד"ק

    יקללו המה. אם הם מקללים אותי איני חושש לקללתם כיון שתברכני אתה:

    קמו ויבושו. הם קמו עלי יבושו ממחשבותם עלי שלא תקיים ועבדך ישמח:

29. (כט)יִלְבְּשׁוּ שׂוֹטְנַי כְּלִמָּה וְיַעֲטוּ כַמְעִיל בָּשְׁתָּם:

    מצודת דוד:בשתם. הבושת אשר תביא עליהם יעטוף אותם מסביב כעטיפת המעיל:

    עוד פירושים על פסוק כט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    וְיַעֲטוּ כַמְעִיל. הָעוֹטֶה וְעוֹטֵף כָּל הַגּוּף לְכָל לְבוּשׁ:

    אבן עזרא

    ילבשו כל שוטני מהיום. והטעם: אחרים מלבד אלה, כי כבר הזכיר על אלה ויבושו.

    רד"ק

    ילבשו. כשיראו שלא תעלה מחשבותם ילבשו כלימה:

    כמעיל. המ"ם רפה:

    מלבי"ם

    ילבשו שוטני כלמה, הכלימה היא מאחרים, והבושה היא מעצמו, והלבוש היא מלמטה, והמעיל עוטה בו מלמעלה, וא"כ הדרך הוא שלובש בושה ועוטה כלמה, ודוד בקש בהפך שילבשו כלמה ויעטו בושה, ר"ל שלא תהיה הכלימה כמעיל שהוא מלמעלה על חיצונית הבגדים, ר"ל כדבר הבא מבחוץ שיצוייר שמכלים על לא דבר, רק יהיה כלבוש המכוון לגופו וקרוב אליו, כי תהיה כלימה אמתיית מכוונת למדתם, וכן הבושה לא תהיה כבגד פנימי שאינו מתראה רק אל הלובש, רק כמעיל שתראה בשתם בגלוי:

    מצודת ציון

    כמעיל. שם מלבוש מה:

30. (ל)אוֹדֶה יְהוָה מְאֹד בְּפִי וּבְתוֹךְ רַבִּים אֲהַלְלֶנּוּ:

    עוד פירושים על פסוק ל: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    אודה שאודה בפי זה החסד שעשה השם עמי, עד שידעו הרבים.

    רד"ק

    ואז אודה. אודך כשתצילני ואהללנו בפי בתוך רבים, כדי שידעו כולם כי מאתו היתה לי תשועה ויהיה בטחונם בו:

    מלבי"ם

    אודה, עי"כ אודה ה' מאד, כי הניצול מן הרעה מודה רק על ההצלה, אבל לא על הרעה, שיותר טוב היה שלא היה הרע ולא הצטרך אל ההצלה, אבל אחר שהרעה היתה הסבה אל הטובה, א"כ אודה מאד גם על הרעה, וע"י שידעו כי ידך זאת בתוך רבים אהללנו כי רבים ישיגו תהלתו:

31. (לא)כִּי־יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ מִשֹּׁפְטֵי נַפְשׁוֹ:

    מצודת דוד:כי יעמוד. כאשר יעמוד לימין האביון להושיע מיד הרשעים השופטים לקחת נפשי במשפטם המקולקל:

    עוד פירושים על פסוק לא: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    כי השם יעמוד לימין אביון להושיעו מהחפצים להיותם שוטני נפשו.

    רד"ק

    כי. כן הוא עם הבוטח בו שהוא אביון ואין לו כח להנצל, הוא יעמוד לימינו לעזרו ולהושיעו מהרשעים שהיו שופטים נפשו וחושבים להמיתו:

    מלבי"ם

    כי יעמוד, שיראו שאין האביון נעזב אל המקרה, וגם בעת שעומד לפני שופטי נפשו, המבקשים להמיתו דרך משפט, כמ"ש בהשפטו יצא רשע, ה' עומד לימינו לזכותו ולהגן עליו: