משנה אהלות פרק ב׳ משנה ו׳

מבואר הוא שאלו השעורין משני מתים כמו שיהיו קצת חוליות משדרה אחת וקצת חוליות משדרה אחרת ויושלמו בהן כל חוליות השדרה וכן אבר מן המת ואבר מן החי יהיה קצתו מאבר איש אחד וישלם זה מאבר איש אחר וממה שראוי שתדעהו ותתעורר עליו שמאמר החכמים באבר מב' מתים טהור בתנאי שלא יהיה בו עצם כשעורה ולא כזית בשר לפי שכבר קדם לך שהאברים אין להן שיעור אולם כאשר היה כזית בשר מן המת או עצם כשעורה ממנו הנה הוא טמא בלא ספק ואע"פ שזה קצת האבר וכבר בארנו שראיית ר' עקיבא בדם מאמרו נפשות מת (סנהדרין דף ד.) ולמוד ממנו שאר השעורין שהוא כאשר הושלם ואפילו מב' מתים הנה הוא יטמא טומאתו ואין הלכה כר' עקיבא:

רבי עקיבא מטמא. כבר אמרנו [במשנה ב] שראיית ר"ע בדם מאמרו נפשות מת [ולמד] ממנו שאר השיעורין שהיא כאשר הושלם. ואפילו מב' מתים הנה הוא מטמא טומאתו. הרמב"ם:

וחכמים מטהרין. כתב הר"ב מטומאת אהל. אבל מטמאין במגע ובמשא. משום עצם כשעורה. וכ"כ הר"ש ולא אמרו אלא בשל מתים. אבל באבר מן החי. הא מוכח מפירוש מתני' דלעיל דעצם כשעורה הפורש ממנו טהור. וכן הא דתנן לקמן אבר מן החי שנחלק לשנים טהור. היינו לגמרי ולפיכך דקדק הרמב"ם בפירושו לכתוב שמאמר החכמים באבר מב' מתים שהוא טהור. אמנם בתנאי שלא יהיה עצם כשעורה כו':

השדרה והגולגולת משני מתים שכל א' מהן היה רק חציו ממת א':

ורביעית רם משני מתים אע"ג דכבר תנא ליה במשנה ב' דפליגי בה ר"ע ורבנן. הדר נקט לה הכא אגב אינך. ולרב"א במשנה יתירה קמ"ל דבין שלא יצא רק חצי רביעית מכל מת. וא"כ לא היה שיעור טומאה תחלה. אפ"ה מטמא ר"ע. ובין שלקח כל חצי רביעית מרביעית שלם שיצא ממת א' דאז היה בו כשיעור טומאה תחלה אפ"ה מטהרי רבנן:

ואבר מן המת משני מתים חצי האבר מזה והשאר ממת אחר [ותמוהין דברי רש"י [נזיר נ"ב א] שכ' כגון זרוע שבו ב' עצמות והאחד היה ממת א'. והשני ממת אחר וכו'. וק' הרי ספ"א חשבינן לכל עצם שבזרוע. שנידון לאבר לבד. וא"כ בכה"ג לכ"ע טמא וצ"ע].

וחכמים מטהרין מטומאת אהל. וה"ה באבר מן החי מאיש א' שנחלק לב' מטהרי רבנן בשלהי פרקן רק נקט מב' אנשים לרבותא דר"ע. מיהו כזית בשר מב' מתים מצטרף לכ"ע. וכ"כ כזית נצל ותרווד רקב מצטרפי ולהכי לא נקט להו תנא משו' דבהנך כ"ע מודו דמטמאי. וכן משמע בתוספתא [פ"ד דאהלות] דקאמר דרק ו' דברים ר"ע מטמא. והיינו כל הנך ו' דמשנתינו [עי' רמב"ם פ"ד מטו"מ ה"ב]. מיהו מודו רבנן בעצם מב' מתים. דעכ"פ מטמא במגע ובמשא משום עצם כשעורה שבהן:

וא"ת בשלמא רביעית דם ורובע עצמות. שפיר נקט מב' מתים. הא ממת א' גם לרבנן טמא. ושדרה וגולגולת נמי. אי נימא דשניהן בעינן. ודאי כששניהן ממת א'. אפי' אינן מחוברין יחד ודאי לכ"ע טמאין. ואפי' נימא דסגי בהו או או [כרמב"ם פ"א מטו"מ. וערכ"מ שם] אפ"ה י"ל שכשיש מכל א' ב' חלקים. והן שניהן ממת א'. כיון דלא חסר משהו מכל חלק. ג"כ לכ"ע טמאין. הא כזית בשר אפי' מב' מתים. מטמא גם במגע כשנגע בב' החלקים יחד (כרמב"ם פ"ד מטו"מ ה"ה) דלא קיי"ל כר"ש (בתוספתא פ"ד) דס"ל דאמ"ט במגע. אלא אמה"ח או אבר ממת דנקט תנא. מה אריא מב' גופים. אפי' מגוף א' נמי. דכיון שאין העצם שלם. או מדאין בו בשרו דבוק עד כדי להעלות ארוכה. הא אמרינן במשנה ה' דאמ"ט. י"ל דאין ה"נ. רק נקט רבותא אליבא דר"ע דאפי' כשהן מב' גופים מטמא. וכ"ש התם:

השדרה והגולגולת משני מתים. בירוש' פ"ק דברכות קאמר התם ר"ע פליג על רבנן ולא עבד עובדא כותי' דתני מעשה שהביאו קופה מלאה עצמו' מכפר טבי והניחוה באויר הכנסת בלוד ונכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו אמר תודרוס הרופא אין כאן שדרה ממת א' ולא גולגולת ממת א' אמרו הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין נעמוד על המנין התחילו מר' עקיבא וטיהר אמרו לו הואיל והיית מטמא וטהרת טהור ע"כ. ומשמע מפי' הר"ש ז"ל דלא הי' שונה הנך מתני' ראש משנה שכתב השדרה והגולגולת לאו אחסרון קאי אלא אפלוגתא דר' עקי' ורבנן דכל הני דשני מתים ע"כ [א"ה לכאורה ע"כ צ"ל שגם לא היה גורס מלות משני מתים אלא אצל ואבר מן המת. דאל"ה גם אם לא היה שונה הך מתני' ראש משנה ליכא למיטעי דאחסרון. וכן נכון לגרוס דעל גירסתינו באמת קשה לערבינהו וליתנינהו. וצ"ע שלא העיר המחבר בזה מאומה:]:

ורביעית דם משני מתים. עיין במ"ש בפרק בהמה המקשה סי' ג'. וכתב הר"ש ז"ל בנזיר פ' כ"ג איבעיא לן אי שדרה וגולגולת תנן או דילמא או שדרה או גולגולת ולא אפשיטא ואמרי' התם דבכולהו חזר בו ר' עקיבא חוץ מרביעית דם ומפ' התם דלא חשיב במתני' עצם כשעורה דהא דמטמא לי' בסמוך ר' עקי' משום דיחיד פליג עלי' דהיינו ריב"נ ובכל הנך דחשיב רבנן פליגי עלי' ע"כ וע"ש: