משנה נגעים פרק ה׳ משנה ג׳

כבר הודעתיך השרש הזה והוא אמרו ית' (ויקרא י״ג:י׳) והיא הפכה שער לבן שהפכתו הבהרת ואמר עקביא בן מהללאל שהכונה שישנה זה השער לבן כדין הבהרת וכאשר השתנה הבהרת והוסרה ובאה שנית הנה הוא טמא לפי שזה השער לבן אשר בזאת הבהרת בהרת גם כן היתה ונשתנה וחכמים אומרים שהכונה שישנה זה השער לבן אשר בזאת הבהרת ועד שתהא זאת הבהרת בעינה היא אשר נשתנה לא זולתה והוא אמרו בספרא והיא הפכה שהפכתו היא לא שהפכתו חבירתה ורבי עקיבא יקח מן הזמן באור כמו שתראה ואמנם יקרא זה שער פקודה על דמיון היות הבהרת הפקידה אותו במקומו והלכה לה עד שתחזור ותמצא אותו והלכה כחכמים:

עקביא בן מהללאל מטמא. פי' הר"ב במ"ו פ"ה דעדיות שהרי נהפך שער לבן בבהרת. וכ"פ הרמב"ם והראב"ד [שם בפירושם]. ועוד כתב הראב"ד דא"נ דקא סבר עקביא כיון ששער לבן עומד במקומו עדיין לא נרפא הנגע מעיקרא. וכמי שלא הלכה הבהרת דמי ומי החולי הראשון הוא שהרי רגלים לדבר. וזה עיקר. ע"כ. וז"ל מהר"ם. עקביא בן מהללאל מטמא. נ"ל לפ' טעמא דעקביא משום דכיון דהבהרת הראשונה קדמה לשער לבן. אע"ג דקדמו השערות לבהרת אחרונה. טמא. כיון דבמקום הראשונה באתה. היא היא וחשיבא כמו ראשונה. והרי קדמה הראשונה לשער לבן וטמא. אר"ע מודה אני בזה שהוא טהור. דאע"ג דבשער פקודה דסיפא מטמינא. בהאי שער פקודה דרישא מודה אני שהוא טהור. ואיזהו שער פקודה דמטמא ר' עקיבא. כגון שלא הלכה כל הבהרת אלא מקצתה. דהתם ודאי כי הדרה. לא אמרינן דבהרת אחריתי היא. אלא קמייתא. והרי קדמה לשער לבן. א"ל כשם שבטלו וכו' דכי היכי דמודית לן ברישא דטהור. ה"נ אודי לן בסיפא. דמה לי הלכה כולה מה לי מקצתה. הא כיון דלא פש אלא חצי גריס. חצי גריס לאו כלום הוא עכ"ל:

שער פקודה לשון פקדון ולקמן במשנה מפרש מהו:

הלכה הבהרת והניחה לשער לבן במקומו והיינו פקדון. שהבהרת הפקידה את השער לבן על עור הבשר עד שתחזור אלי' והלכה לה ביני ביני:

וחזרה שאח"כ חזרה הבהרת למקום הש"ל כבתחלה:

עקביא בן מהללאל מטמא דמדנשארו הש"ל במקומן והבהרת חזרה אליהן. ש"מ דכשהלכה הבהר'. עדיין לא נתרפאה מעיקרא יפה. והיא היא שחזרה. ונמצא שקדמה הבהרת לש"ל:

וחכמים מטהרין ר"ל אינו מוחלט דחשבינן לה כקדמו הש"ל לבהרת. מיהו עכ"פ לא גרע מהלכה וחזרה [פ"ד מ"ז] ותראה בתחלה. [ונ"ל דמדנקט סתמא משמע דבכל גוונא מטהרי רבנן דהיינו בין שהי' ב' השנויים אלו דהיינו ביאת הבהרת עם ש"ל. והליכת שוב הבהרת וחזרתה אח"כ. הכל קודם שראהו הכהן. או שבא בבהרת ובה ש"ל והחליטו הכהן וחזרה והלכה הבהרת. וטיהרו הכהן. וחזרה שוב הבהרת למקומה [כרמב"ם טו"צ ס"ב ה"ח]. או שבא בבהרת עם ש"ל והחליטו הכהן. ושוב הלכה הבהרת ולא הספיק הכהן לטהרו עד שחזרה הבהרת שוב למקומה ובכל ג' האופנים נשארו הב"ש עד לבסוף. בכולהו גווני מטהרי רבנן. דס"ל בהרת השניי' נגע חדש הוא. דאע"ג דלעיל פ"ד מ"ז אמרינן דכשהלכה וחזרה קודם הפטור היא היא. שאני ש"ל דכתיב בה והיא הפכה ולא שהפכתה חבירתה [כת"כ] אלמא דצריך אותה נגע ממש שהי' בתחלה. מיהו נ"ל באינך סי' טומאה כגון שהי' נגע ופשיון והוחלט. או שהי' בהרת ומחיה והוחלט אז דוקא בעבר הסיט"ו ונשארה הנגע. אם חזר אח"כ סיט"ו להנגע. הרי היא כמו שהיתה [כלעיל מ"ב] אבל בהלכה הנגע ונשארה הפסיון או המחיה ואח"כ חזרה הנגע להסיט"ו. גם לעקביא תראה בתחלה. דדוקא בש"ל שנשאר תמונת סיט"ו ס"ל לעקביא שתמונתו מעיד שלא עברה הנגע הראשונה עדיין. אבל פשיון או מחיה שנשארו אחר שעברה הנגע לא פשיון שמיה ולא מחיה שמיה. דאין עליהן תמונת סיט"ו כלל. וגם לא גרע מהך דלעיל [פ"ד מ"ט]]:

אמר דבי עקיבא מודה אני בזה שהוא טהור ודלא כעקביא:

איזה הוא שער פקודה כלומר בשער פקודה מודו רבנן לעקביא דטמא. אלא דכשהלכה כל הבהרת. הרי אינה בעולם. והיאך נקראנה שער פקודה. דהרי לא שייך גבה לומר שהפקידה הש"ל עד שתשוב. והרי עצמה חמק עברה ולא תשוב עוד. אבל איזה פקוד' דמודו רבנן שטמא מדחשבינן לה כפקדון מבהרת שקדמה לה. מדהיא היא שחזרה. ושפיר שייך גבה לשון פקדון:

והניחו לשער לבן במקום הבהרת וחזר דמדנשאר קצת מהראשונה וודאי מסתבר דהיא היא שחזרה:

אמרו לו כשם שבטלו כשם שבטלת גרסינן [רכ"א]:

את דברי עקביא אף דבריך אינן מקוימין דח"ג ג"כ כליתא דמי ואזלי תרווייהו לטעמייהו [פ"ד מ"ט] דלר"ע כמו דס"ל התם דע"י הועוד הנשאר מהפסיון מוכיח דהיא הישנה. כ"כ הכא השער פקוד' מוכיח דהיא היא [ועמ"ש שם בס"ד סימן ס"ו] ולרבנן נמי כמו דס"ל התם דמדלא נשאר מהישנה רק ח"ג כליתא דמי ואין הועוד הוכחה שהיא היא שחזרה. כ"כ ה"נ הש"ל שנשאר בהח"ג כליתנהו דמי ואין מוכיחין שהחזרה תחשב כהישנה:

כך כ' הראב"ד. ורתוי"ט כתב בשם מהר"ם דס"ל לעקביא דמדחזרה נגע למקומ' מוכח דהיא היא. ותמהני דא"כ אדמפלגי בשער פקודה. לפלגי בבהרת גופה שהלכה לגמרי וחזרה [כפ"ד מ"ז]. דלעקביא היא היא הישנה. ויהי' עקביא לקולא. דהו"ל כעמדה בעיניה ולרבנן תראה בתחלה. ולאו ממילא שמעת מינה דבשער פקודה פליגי איפכא. ואת"ל דנקט שער פקוד' לרבותא דרבנן. דאע"ג דיש כאן ב' הוכחות דחזרה למקומה. וגם הוכחה דש"ל. וכסברת הראב"ד. אפ"ה מקילי רבנן. א"כ מאן לימא לן דלא מכח האי סברא גופי' עקביא מחמיר. ורק ביש גם שער פקודה. הא בסברת חזרה למקומה לחוד. כסברת מהר"ם מודה לרבנן דלא אמרינן דהיא היא. ומנ"ל להרחיק הפלוגתות דלעקביא אפילו בחד הוכח' מחמיר. ולרבנן אפילו בב' הוכחות שהיא היא אפ"ה מקלינן. אבל אין להקשות למהר"ם דלפי דברי' גם בבהרת בלי שער פקוד' פליגי. א"כ ע"כ הא דתנן לעיל [פ"ד מ"ז] דבכה"ג כשלא פטרו עדיין אמרינן דהיא היא. כעקביא דהכא אתיא. והו"ל סתם ואח"כ מחלוקת. דקיי"ל אין הלכה כסתם [יבמות מ"ב ב']. והרי קיי"ל כסתם מתניתן דהתם [כרמב"ם פ"ו מטו"צ]. י"ל דהא דקאמר דבכה"ג אין הלכה כסתם. אין ר"ל דהלכה דלא כסתם. אלא ר"ל שיוצא מהכלל דהלכה כסתם משנה. ומ"מ אפשר דהלכה כמר או כמר [ועי' רתוי"ט כלים פ"י מ"א ד"ה עצמו'. אולם מתוס' חולין ק"ד ב' ד"ה ר' יוסי נראה שלא פירשו כך הך כללא. דא"כ לא הוו מקשי מידי וע"ש]:

וא"ת הרי ר"ע עצמו קאמר לעיל [פ"ד מ"ח] דבנשאר ח"ג מהישנה. חשבינן לה כליתא. ולפיכך כשגדל אח"כ ח"ג אחר סמוך לה מצטרף ונדונין יחד ככולה חדשה. והרי הכא קאמר ר"ע בעצמו דנדונין ב' החציין כהישנה. ואי"ל דהכא ה"ט משום דהחצי השני חוזר למקומו תחלה. משא"כ לעיל הח"ג השני אינו במקום שכנס האום ח"ג. ליתא. דא"כ מדקאמר ר"ע דמודה דטהור רק בהלכה כולה. וחזרה. לנקט רבותא טפי דאפילו בהלך רק חצי'. וחזר חצי' שלא במקומו תחלה ג"כ נידון כחדש וטהור. י"ל כל שחזר שלא במקומה תחלה הו"ל כהלך כולה שאין כאן רבותא. עוי"ל דהכא שאני. דהשער פקודה מוכיח דהיא היא. ואדרב' ר"ע לשיטתו אזיל וכמ"ש בס"ד ביכין סימן כ"ב:

שער פקודה. לשון פקדון שהפקידה את השער בעור הבשר והלכה לה עד שתחזור ותמצא אורוי.ו אי נמי מלשון פקידים שמנתה הבהרת הראשונה את הבהרת השני' על שער לבן שהי' בה. הר"ש והרא"ש ז"ל:

והניחה לשער לבן. מ"מ והניחה שער לבן וכן ג"כ בסיפא נמחקה הלמ"ד:

עקביא בן מהללאל מטמא. כיון שקדמה הראשונה לשער:

מי שהיתה בו בהרת כגריס ובה שתי שערות. תימה אמאי תנא הכא שתי שערות דהא סתם שער לבן הוי שתי שערות והכי קתני ברישא שער לבן סתם וגם בסיפא דהאי סיפא קתני שער לבן סתם גם על הרמב"ם ז"ל בפ' שני יש לתמוה דברישא נקט התם שער לבן סתם כלשון מתני' ובסיפא וגם בסיפא דסיפא נקט שתי שערות ולא ראיתי מי שדבר בזה ולע"ד צ"ע:

אמרו לו. בוי"ו גרסי' לי':

אף דבריך אינם מקוימין. דהאי נמי טהור דחצי גריס לא מקרי בהרת. ובת"כ פרשת שלישי דפרשת נגעים היא שנויה בסימן ד' וגם שם שנוי במילתי' דר' עקיבא בראש דבריו שתי שערות ובסוף דבריו כתוב והניח לשער לבן כלשון משנתינו ותימה שלא דבר בזה ספר קרבן אהרן. ומ"מ כך דבריך אין מקיימין: