משנה נגעים פרק ה׳ משנה ד׳

אם היתה זאת הבהרת אשר נפל בה הספק בעור הבשר ונפל זה הספק בסוף שבוע ראשון הנה השנים מוסגרין בהכרח לפי שכאשר היה בו כסלע ונשאר כסלע יצטרך הסגר שבוע שני לפי שהעומד בראשון יסגיר בשני כמו שביאר הכתוב (שם) והסגירו שבעת ימים שנית ואם נפל זה הספק בסוף השבוע שני הנה אז יהיו שניהם טהורים כמו שבא הכתוב בעומד בשני (שם) וטהרו הכהן אבל אמר בכאן שניהם טהורין ואפילו בשבוע ראשון אשר כל אחד מהם טמא ממה נפשך לפי שהוא אם מוסגר או מוחלט כמו שהתבאר וסבת זה היותו לא יתאמת אם זה הנגע אשר בזה להסגיר או להחליט וכן אילו היו השתי בהרות באיש אחד אשר הוא ג"כ טמא ממה נפשך אם לא תאמת הנגע אשר שפט עליו בטומאה בעבורו הנה הוא טהור לאמרו וטמא אותו מלת אותו שב על הנגע והוא אמרו את הודאי מטמא אבל אינו מטמא את הספק ור' עקיבא יאמר מכל מקום כבר פשה הנגע ואין הלכה כרבי עקיבא:

משנזקק לטומאה ספקו טמא. בנוסחת מהר"ם ליתא. וכן במשניות ישנים מנוקדים:

טהור. כתב הר"ב דכתיב ואם פשה וגו' וטמא הכהן אותו את הנגע הודאי. שמלת אותו שב על הנגע. הרמב"ם. וכתב הר"ש ואע"ג דהאי קרא בפשיון כתיב ה"ה בשער לבן. דקתני בתוספתא בהרת כחצי גריס ובה ב' שערות [*נולדה בהרת כחצי גריס ובה ב' שערות כן הוא בתוספתא פ"ב] הרי זו להחליט. טעה ואינו יודע אלו שהפכו ואלו שקדמו. טהור. דצריך שידע באיזה שערות הוא מחליטו. ע"כ. וכן העתיק הרמב"ם בפ"ו מהט"צ [הלכה ה'] ונראה א"כ דהוא הדין נמי במחיה:

טהור עד שלא נזקק לטומאה ר"ל עד שלא הוחלט וכדמסיק:

כיצד נ"ל דהא דקאמר כיצד היינו מדבעי לאשמעינן דהוחזק לטומאה דקאמר היינו שהוחלט. ולא בשהוסגר. א"נ נקט כיצד בלא הוחזק לאשמעינן דאף דבגוונא דנקט אין גם א' מהם שטהור גמור דלכה"פ טמא מוסגר. אפ"ה שניהן טהורים לגמרי. והדר נקט כיצד בהוחזקו לטומאה. אע"ג דאחד מהן טהור לגמרי. אפ"ה שניהן טמאין:

שנים ב' נגעים:

ואינו ידוע לשום אדם:

בין באיש אחד דב' הנגעים באיש א'. והרי בכה"ג ממ"נ טמא מאחת רק דלא ידעינן מאיזה נגע נטמא. ועוד דלכה"פ מוסגר מא' מהן:

בין בשני אנשים אף דאין בהן א' שטהור גמור:

טהור ר"ל שניהן טהורין לגמרי. דאע"ג דלכל חד יש ספיקא דאורייתא. וגם לכה"פ טמא מוסגר. אפ"ה גזיה"כ הוא שבכה"ג טהורים. דכתיב ואם פשה תפשה הנגע וטימא הכהן אותו דמלת אותו אפשיון וודאי קאי לאשמעי' דפשיון וודאי מטמא ולא פשיון ספק. ולא עוד אלא אפי' אם אח"כ [מ"ש כאן בהרא"ש בסוף שבוע ב'. לפע"ד ט"ס] פשה כ"א מהן עד כסלע ועוד והרי בכה"ג וודאי שניהן פשו. אפ"ה שניהן טהורין מדלא ידעי' איזה מהם יוחלט מפשיונו שבסו' שבוע א' ואיזה יוחלט מפשיונו דהשתא [עי' רא"ש]. ונקט הקרא וגם התנא הספק בפשיון מדהוא סיט"ו המצוי. מיהו ה"ה ביש ספק בשאר סימני טומאה וכגון שהי' באחד מהב' ש"ל קודם להבהרת ובהשני בהרת בלי ש"ל. ולאחר הסגר בסוף שבוע מצא בכל א' ש"ל. ומסופק באיזה מהן בא הש"ל תוך ההסגר:

ומה"ט נקט נמי הכא מלת בתחלה. דלכאורה מיותר. אבל ר"ל דלא כהנך שהזכרנו במשנה ב' וג'. שהשנוי שבהן לא אירע בתחלה. רק לאחר שהוחלט. אבל הכא מיירי בספק שאירע בנגע בתחלה. וכדי שלא תטעה דבתחלה דקאמינא היינו קודם שהוסגר. להכי מפרש טפי דהיינו קודם שהוחלט והוחזק בטומ':

ומ"ש רתוי"ט דהה"נ בהי' הספק במחי'. נ"ל דר"ל בהי' בא' מהן בהרת עם מחי'. ובא' מהן בהרת בלי מחי'. וקצצו שניהם בהרתם. אחר שראום הכהן. אע"ג דשניהם עבדי אסורא [כשבת קל"ב ב']. ואפשר שגם אותו שקצץ בהרתו בלי סיט"ו. אף דלא אהני לי' מעשיו. אפ"ה לוקה [ועיי' לקמן פ"י סי' י"א.]. אפ"ה הרי אינו טמא רק אותו שהי' בו המחי'. ולהכי במסופק מי מהם שהי' בו הסיט"ו. שניהן טהורים. ואע"ג שא' מהם כבר נזקק לטומ'. עכ"פ מדלא הוחזקו שניהן לטומאה כלא הוחזקו דמי וכדמשמע במשנה ה'. ומהו' משה טארן נ"י אמר דכוונת רתוי"ט שהי' בו כגריס וסגרו שבוע א' או ב'. ובסוף ההסגר מצא בו ב' בהרות. ובאחת יש מחי'. ומסופק אם זאת שהמחי' בה היא הישנה. ונמצא שהאחרת חדשה וצריכה ב' הסגרות אחר שיטהר מהמחי' שבחברתה. או שאותה שהמחי' בה. חדשה היא. ונמצא שהאחרת נפטרה לגמרי אחר הסגר ב':

אצל כהן אחד. אית דל"ג מלת אחד וכן ג"כ בסיפא וברמב"ם פ' ששי סי' ה' ו' וכך לשונו כל ספק נגעים חוץ משני ספקות שמנינו כבר טהור עד שלא נזקק לטומאה פי' קאי שני ספקות אהנהו תרי דתנן בריש פירקין. ועיין בפי' הר"ש ז"ל סוף פירקין דלעיל אי אתיא מתני' כר' יהושע ומ"מ מסקנא דמילתי' כבר כתבתי' לעיל בריש פירקין. ומצאתי שהעבירו הקולמוס על מלות משנזקק לטומאה ספקו טמא דבמתני' דהכא: