משנה כלים פרק ז׳ משנה ה׳

משוכים מן השפה. הוא שיהיה הפטפוט חוץ מעובי השפה (כזה) ואם היה אחריהם שלש אצבעות הנה כל מה שיוסיף הנה הוא נבדל מן הכירה ולא תעלים עיניך באלו ההבדלים כולם מה שקדם לנו זכרו הרבה פעמים וזה שאמרו במגע ובאויר רוצה בו כאשר נטמא הכירה במגע או באויר נטמאו הענינים הפלוניים: ואמרו מטמאים במגע ואין מטמאים באויר ירצה בו שהם נטמאו אם נטמאת הכירה במגע ולא יטמאו אם נטמאת הכירה באויר ואמנם עשוי זה להיות אלו הפטפוטים חבור מדרבנן ועשו לזו היכירא שלא ישרפו עליו תרומה וקדשים לפי מה שהתבאר בפ' החמישי ודע כי כאשר המשלנו בשרץ בביאורינו הוא ההקש לשאר אבות הטומאות וזה מבואר ולא אצטריך להחזירו פעם אחר פעם והלכה כר"מ:

ר' שמעון מטהר. כ' הר"ב ואין הלכה כר"ש. עיין [מ"ש] בזה בשם הכסף משנה בפ"ה משנה ג:

עשה שנים כו'. מטמא במגע ובאויר. וכן העתיק הר"ב. וכן נראה שהיא גי' הר"ש. אבל הרמב"ם בסוף פי"ז מהלכות כלים. העתיק במגע ולא באויר:

היו גבוהין כו' ר"ש מטהר. ל' הר"ב אותו העודף על ג' אצבעות ולמעלה בין במגע בין באויר. דכל פטפוט למעלה מג' אצבעות לא חשיב ככירה. ולשון הר"ש העודף מג' אצבעות היה מטהר ר"ש דלא חשיב ככירה. אי נמי כל הפטפוט היה מטהר דכיון דגבוה יתר מדינו לא חשיב ככירה כלל. ע"כ. וקרוב לשמוע שבדברי הר"ב חסר וצ"ל בין באויר דלא חשיב ככירה. א"נ כל הפטפוט היה מטהר דכל פטפוט [*הגבוה למעלה] כו'. ולפי' הרמב"ם שהפטפוטין הן קצוות שלמעלה מן הכירה יוצאין ובולטין. ניחא טפי. ודייק שפיר דקתני מג' ולמעלן מטמאין במגע ואין מטמאין באויר. (דממש) [דמשמע] מג' ולמעלה יש להם דין זה. לאפוקי לפי' הר"ב ולפי' ראשון דהר"ש לא דייק ולמעלה. ודו"ק. ומ"ש הר"ב. בכולהו הלכה כר"מ. עמ"ש בזה בשם הכ"מ פ"ה משנה ג:

היו משוכים מן השפה. פי' הר"ב כמין בליטות כו'. וכן פי' הר"ש. ויהיה פי' שפה. היא שפה תחתונה של הכירה. אבל לפי' הרמב"ם ניחא טפי דסתם שפה הוא פיו העליון. ובהכי מיירי נמי הכא:

ניטל א' מהן מהג' הפטפוטין הנ"ל:

ר' שמעון מטהר דס"ל דכל פטפוט שאמ"ט באויר אמק"ט כלל בין בנגע בו טומאה או בכירה. ולר"מ עכ"פ מקב"ט במגע משום יד. ולפ"ז כשהפטפוטין מחוברין בארץ כריש פירקן ולא בכירה. וניטל א' מהן. גם לר"מ טהורין לגמרי. מדא"א שידונו כיד:

עשה שנים שעשה בהכירה ב' פטפוטין רחבין כפי הראוי לשפיתה:

מטמאין במגע ובאויר דהו"ל כב' אבנים שעשאן כירה [פ"ו ע"ד]. ולרמב"ם גרסינן מטמא במגע ולא באויר. [וכן מוכח לע"ד מדמטהר ר"ש. מיהו ע"כ צ"ל דפטפוט אע"ג דרחב (רק) קצת בראשו. אינו כרחב שבאבן. ול"מ נ"ל דלרמב"ם ס"ל לר"מ דמדעשאן מתחלתן כך. גזרינן אטו ב' אבנים. ולהכי מדטמא רק מד"ס עשו היכרא כביד. ובזה יתורצו כמה קושיות. חדא מ"ט דר"ש ותו למה לא קאמר לעיל [מ"א] ר"י ור"ש מטהרין. די"ל ב' הקו' בחדא מחתא. דהכא ה"ט דר"ש משום דלא גזר אטו אבנים אבל לעולם כת"ק דר"י לעיל ס"ל. ב' יתורץ נמי במאי דקיי"ל הכא כר"מ נגד ר"ש. והרי כל כה"ג הוא איבעי' דלא איפשיטא [עירובין דמ"ו] די"ל דה"ט משום דהלכה כר"מ בגזירותיו. ג' יתורץ נמי מה דק' לרמב"ם. דנהי דאצטריך למנקט תרווייהו פלוגתא. ניטל א' לרבותא דר"מ. וב' מתחלתו לרבותא דר"ש. עכ"פ הו"ל למכלל ב' הפלוגתות בחד בבא. ולימא דלר"מ בתרווי' מטמא במגע ולא באויר. ור"ש מטהר. די"ל ה"ט דפלגינהו לב' בבי. משום דבכל חדא מטמא ר"מ מטעם אחר. בניטל א' משום יד. ובב' בתחלתו משום גזירה. ד' יתורץ נמי מ"ש ניטל א' מהג' מב' בתחלתו. הרי גם בניטל א' מהג' יהיו ב' הנשארים זה כנגד זה בשפוע. די"ל דרק בב' בתחלתו איכא למיגזר טפי. מדדמי לב' אבנים בתחלתו]:

משלש ולמטן לצד הכירה.

ר"ש מטהר מיהו רק העודף שעל הג' אצבעות מטהר ר"ש אף בנגע שם טומאה. וי"א דכל שגבוה הרגל יותר מגא"צ אז לר"ש כל הרגל אמק"ט:

היו משוכים מן השפה שהפטפוטין מתעקמין ויוצאין ראשן להלאה משפת גג הכירה:

בתוך שלש אצבעות ר"ל כל מה שיש מהפטפוט תוך גא"צ סמוך לשפת גג כירה:

חוץ מג' אצבעות ר"ל אבל מה שיש בעקים הפטפוטין חוץ מג' אצבעות משפת כירה:

ולכאורה היה נראה דלתרוייהו פי' הנ"ל שהביאן הר"ש. ר"ש לטעמי' דס"ל (רפ"ו דב"ק) באכלה פירות גמורים משלם פירות גמורים. וטעמי' מדס"ל כל העומד לקצור כקצור דמי וכמ"ש תוס' (כתובות דנ"א א' ד"ה סוף) ומזה מוכח דמ"ש בס"ד בפירושינו (ספ"ח דפסחים) בשם רבעתו"ס (חולין פ' ב') דרק היכא דאיכא מצוה ס"ל לר"ש כל העומד להעשות כעשוי דמי. לאו דוקא מצוה אלא בכל דוכתא שעל כרחך יעשה הדבר ההוא בסוף ס"ל לר"ש דכעשוי דמי. א"כ ה"נ מדגדולים הפטפוטין ביותר ומעכבין הבישול ע"ג הכירה. בודאי עומדין להקצץ בסוף וכקצוצין דמי. רק דלפי' קמא שהביא הר"ש. צ"ל דרק מה שהוא יותר מהראוי ס"ל לר"ש דכקצוץ דמי. ולפי' בתרא. אמרינן דמדלא חזי כמו שהוא כולו עומד לקצוץ: אלא דא"כ יהיה לנו ראיה מוכרחת לפי' בתרא של הר"ש. דאלת"ה ק' למה פליג עליה ר"מ. והרי איהו נמי ס"ל (סנהדרין ט"ו א') דכל העומד לעשות כעשוי דמי. אלא ע"כ כפי' בתרא הנ"ל דלר"ש כל שהפטפוטין גדולים יותר מהראוי כולו כקצוץ דמי. ולפיכך ר"מ לטעמיה (חולין דע"ג) שכשיד הכלי יותר מהראוי. דוקא אותו קצת שהוא יותר מהראוי כקצוץ דמי. וא"צ לטובלו. א"כ ה"נ הכא מחלק בין אותו קצת שלמטה מג' אצבעות ובין אותו שלמעלה מהן. אלא שעדיין יש לדקדק. דלמה התם ס"ל לר"מ דאותו שלמעלה מהראוי א"צ טבילה אלמא דס"ל דכקצוץ לגמרי דמי אותו קצת שהוא יותר מהראוי. א"כ ה"נ הול"ל הכא דעכ"פ מה שלמעלה מג' אצבעות אמק"ט כלל. והרי קאמר דלמעלה מג' אצבעות מטמא עכ"פ כיד דהיינו במגע ולא באויר. ואת"ל דמ"ש ר"מ דלמעלה מגא"צ מטמא במגע ולא באויר. היינו דבנגע שם טומאה נטמא הכירה אבל הוא עצמו אינו מתטמא כלל. ליתא דמלבד דאיפכא שמעינן לה (חולין קי"ח א') השתא עיולי טומאה מעייל אפוקי טומאה מיבעי ואיך נדחק לומר הכא שיתטמא הכירה על ידי נגיעתו בטומאה והוא עצמו לא יטמא. וגם בלא זה קשה כיון דר"מ ס"ל דאותו קצת שהוא יותר מהראוי כקצוץ לגמרי דמי. א"כ האיך יתטמא הכירה בשנגע טומאה באותו קצת. הרי לא מחשב מחובר אליו כלל. אלא נ"ל דהתם בחולין. ארוך יותר מהראוי לשיעור יד ולהכי מחשב כקצוץ לגמרי. אבל הכא אף שהוא ארוך יותר מהראוי לשיעור שפיתה. עכ"פ אכתי חזי ליד. וק"ק לי דהרי לעיל (פ"ה מ"ב) אמרינן דיד כירה אינה רק גא"צ (וע"ש סי' כ') וצ"ל דהתם רק שיעור דלמטה קחשיב אבל למעלה מזה אפי' ארוך הרבה חזי ליד כירה. ושרק בתנור אמרינן התם והשאר טהור. אבל אי"ל דהתם רק בשהיד מן הצד כשהוא יותר מגא"צ נכשלים בו רגלי בני הבית ולמקציי' קאי. אבל הכא שהן ע"ג הכירה אפילו ארוך הרבה אין בו מכשול ומחשב יד. ליתא. דהרי בכפופים לחוץ בסיפא דהו"ל כבולט מהצד. ואפ"ה לר"מ מחשב יד:

מיטמאין במגע ואינם מיטמאין באויר. וכולהו מיטמאין דתנן בהאי מתני' בנקודת חירק גרסינן להו:

דברי ר"מ ור"ש מטהר. ר' מאיר לטעמיה דגזר בבית הפך לעיל בפ"ה ור"ש לטעמיה דלא גזר. הר"ש והרא"ש ז"ל:

עשה שנים זה כנגד זה. ר' מאיר מדמי ליה לשתי אבנים שעשאן כירה דבסוף פרק דלעיל:

היו גבוהין משלש וכו'. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א היו גבוהין שלש וכו':