משנה כלים פרק ז׳ משנה ו׳

אמר איך נשער אלו הפטפוטים עד שנדע אם הוא קרוב מג' אצבעות משפת הכירה ותחובר אלוה כמו שאמרנו או בינה ובין שפת הכירה מרחק רב ולא תחשב עמה ולא יטמאו בהטמאות הכירה באויר אצל ר' מאיר או תהיה טהורה עכ"פ לפי דעת ר"ש ואמר כי כאשר נקח בסיס הכירה והיא באין ספק מותר על רחב אויר הכירה שיעור ג' אצבעות ונרכיב הבסיס על הכירה למעלה מן הפטפוטים ואם הגיע הבסיס למעלה מן הפטפוטים שטח גבהו על שטח גובה הפטפוטים קו אחד אז יהיו הפטפוטין בתוך הבסיס הנה הוא נחשב מכלל הכירה ויטמאו בהטמאות הכירה על אי זה פנים שיהיה ואם הגיע הבסיס במה שבין הפטפוטים ויהיו הפטפוטים חוץ ממנה הנה לא יתטמאו בהתטמאות הכירה אלא א"כ נטמאת הכירה במגע לפי דעת ר"מ במה שקדם ונקרא הבסיס כנה והוא שם עברית את הכיור ואת כנו (שמות ל״ה:ט״ז):

כיצד משערין כו'. פי' הר"ב כשנמצא שרץ ביניהם כו'. וכ"פ הר"ש. ותמיהני דלדבריהם שיעור שמשמיענו רשב"ג הוא דבר מפורסם ונודע. ואע"פ שהיה האומר כן הוא רשב"ג לא היה לרבינו הקדוש המחבר (ליחסהו) [ליחס] לו זה המאמר אחרי שאין כל חדש הוא כי מי לא ידע בכל אלה שע"י הסרגול נעשה קו ישר. ומקום הכנה שהוא טמא. זה ג"כ מפני שכך דרך המסרגל להניח הכנה לפנים מקו הסרגול. אשר אליו יכוין. וכל אלו דברים פשוטים אשר לא יצטרך ליחס לרשב"ג. גם רבינו הקדוש אילו כעת לא השמיענו כזאת. לא היתה משנתו חסרה כלום. כי כח המשער הזה דבר מובן מעצמו הוא. אבל לפי' הרמב"ם שמפרש דפטפוטים הם קצוות עליוני הכירה. מפרש למשנתינו זאת בענין אחר. וז"ל אמר איך נשער אלו הפטפוטים עד שנדע אם הוא קרוב מג' אצבעות משפת הכירה ותתחבר אליה. כמו שאמרנו. או בינה [ובין] שפת הכירה מרחק רב. ולא [תחשב עמה] וכו'. ואמר כי כאשר נקח בסיס הכירה. והוא באין ספק מותיר על רחב [אויר] הכירה שיעור ג' אצבעות ונרכיב הבסיס על הכירה למעלה מן הפטפוטים ואם הגיע הבסיס למעלה מן הפטפוטים שטח גובהו על שטח גובה הפטפוטים [קו] אחד או יהיו הפטפוטים בתוך הבסיס. הנה הוא נחשב מכלל הכירה ויטמאו בהטמאות הכירה על איזה פנים שיהיה. ואם הגיע הבסיס במה שבין הפטפוטים. ויהיו הפטפוטים חוץ ממנה. הנה לא יתטמאו בהטמאות הכירה. אא"כ נטמא הכירה במגע. לפי דעת ר"מ במה שקדם. ונקרא הבסיס כנה. והוא שם עברית את הכיור ואת כנו. ע"כ. ואחשוב שכוונתו לשער ע"י הבסיס שאם יהיה הבסיס פחות מכשיעור ג' אצבעות. או קצת יותר שנחשבהו לג' אצבעות. ר"ל לשיעור ג' אצבעות שאמרנו בשיעור משיכותן מן השפה. והטעם לפי שזה שקצבנו שיעור המשיכה בג' אצבעות. הוא מפני שכך רגילות הכירות לעשות פטפוטים משוכים כמו מרחב הבסיס. ושיעור סתם מרחב הבסיס ג' אצבעות. ואתא רשב"ג לאשמועינן הא. שג' אצבעות שאמרנו. הוא מפני שכך רגילים לעשותן משוכים כך כדי שיהא בערך ויחס מרחב הבסיס ולפיכך נקח הבסיס לשער זה. ונ"מ בפחות ויתר קצת כשיעור הבסיס שנלך אחריו. ואם אי אתה אומר כן. יש תימה למה צריך כלל לבסיס לשער בו הג' אצבעות. שעד שאתה לוקח בידיך את הבסיס. קח אצבע שבידך ומדוד בו. אלא כדכתיבנא דאלו שלש אצבעות אין קפידא בהן בפחות ויתר קצת. ולפיכך צריך הבסיס ומהטעם שכתבתי. אבל הא ודאי שאם הבסיס הוא רחב הרבה יותר או פחות מהג' אצבעות. שלא נלך אחריו. שבטלה [הבסיס] אצל הכל. ואע"פ שלפי מה שכתבתי יש חדוש בדברי רשב"ג ואין חולק עליו. ושנשנה בלשון פלוגתא. לא קשיא שכן הרבה כיוצא בו כמ"ש בפ"ג דבכורים. אפ"ה לא העתיקו הרמב"ם בחבורו. לפי שסמך על מה שכתב בדרך כלל על כל דיני אותו הפרק. וז"ל ואין מדקדקים בכל השיעורין האלו. שכולן הן מדברי סופרים. ע"כ. ומ"מ רשב"ג השמיענו דבר חדש בזה השיעור של משיכת הפטפוטים שתחלת דינם הוא נערך ונקצב על שיעור מרחב הבסיס ולפיכך משערין על ידו:

כיצד משערין אותן ר"ל כיצד משערין האויר שבין ג' הפטפוטין דנימא דאותו אויר נקרא תוכו. ובנתלה שם שרץ נטמא. דהרי הפטפוטין עומדין בשפת גג הכירה במשולש כעין סגול כזה ?. וא"כ יש להסתפק באיזה אופן נמדד הריוח שבין פטפוט לחבירו. אי בעגול כזה דהרי כן מסתבר לכאורה. כדי שיהא התפשטות הריוח של גא"צ משפת גג הכירה שבין פטפוט לחבירו. כהתפשטות הפטפוטין בעצמן. שג"כ משתערין גא"צ משפת כירה. ויהיה עי"ז שיעור ההתפשטות משפת גג הכירה סביב בשוה. או דלמא דרק הפטפוטין עצמן משתערין בגא"צ משפת גג הכירה אבל הריוח שביניהן ישוער בשלוש כזה ? נמצא שיתקצר עי"ז מדת התפשטות הרווחים ממדת התפשטות הפטפוטין בעצמן:

רבן שמעון בן גמליאל אומר נותן את הכנה ליניאל בל"א:

ביניהן מניחין הכנה ממקום שכלה מדת הגא"צ של כל פטפוט למקום שכלה מדת הגא"צ בה פטפוט שבצדו:

מן הכנה ולחוץ טהור והיינו שהריוח שנחשבו כאויר שבין הפטפוטין נמדדנו במשולש כנ"ל. ואע"ג שע"י מדידה כזו מתקצר מדת הריוח שבין הפטפוטין ולא יהיה כשיעור גא"צ משפת גג הכירה. אפ"ה מדטומאת אויר זה מד"ס הוא משו"ה הקילו בה:

כך פירשתי ע"ד הר"ב שפי' מלת כנה ליניאל. וכך פי' נמי לקמן (ספי"ב) וכפי סדרי דברי רבינו הר"ב ונתישבה כמה דקדוקים וקושיות שהקשה רתוי"ט על דבריו. אולם אעפ"כ לא זכיתי להבין לפ"ז מה שאמרה המשנה למקום הכנה טמא. והרי לא מסתבר שימדוד בהליניאל מבפנים מהפטפוטין מכל פטפוט לחבירו. דא"כ אם יהיו הפטפוטין עבים יתקצר הריוח שבין הפטפוטין ע"י מדידה כזו מאד והיכא ס"ד שיהיה דבריך לשיעורין. להקל כשהפטפוטין עבים לצד הכירה. ולהחמיר כשהן דקין. אע"כ שמניח הליניאל בחוץ ממקום הפטפוטין. מכל פטפוט לחבירו. וא"כ יש לתמוה למה מקום הכנה טמא והרי הוא מונח חוץ מהגא"צ מהכירה. ועוד יש לדקדק למה נקט הכא כנה. ולא שימדוד בשפוד כלעיל מ"ג והיינו מדמצוי אצל התנור וכמש"ל. ולפיכך לולא מסתפינא נ"ל טפי פי' הרמב"ם שפי' מלת כנה דהיינו בסיס (כמו הכיור וכנו) שעשוי כטבעת עגול. ועושין אותו כדי להניחו ע"ג ראשי הפטפוטין ועליו מושיב הקדירה. והבסיס הזה רחב קצת. יותר משולי הקדירה כדי שתשב עליו הקדירה יפה. ולפ"ז כך פי' דברי המשנה. כיצד משערין אותן גא"צ בהריוח שבין הפטפוטין דהרי הפטפוטין עומדין כעין סגול ואם נמדוד מפטפוט לחבירו ע"י שפוד וכדומה. הרי יתקצר עי"ז שיעור גא"צ בהריוח שבין הפטפוטין. ע"ז משיב ר"ג מניח הבסיס הנ"ל שהוא כטבעת עגול בין הפטפוטין ועי"ז יהיה שיעור גא"צ בשוה סביב לכל צד. [ואל תתמה על מלת ביניהן. דהול"ל עליהן. די"ל דמשום דמה שבהפטפוטין יתר מגא"צ מתעקם ובולט למן הצד משפת גג הכירה ולחוץ. לפיכך כשרוצה לכוון במדידת הרווח שבין פטפוט לחבירו שיהיה גם הוא רק גא"צ צריך להושיב הכנה על צד הפנימי של הפטפוטין דהיינו במקום שכלה מדת הגא"צ והיינו שפיר מלת ביניהן. דהיינו מבפנים להם]. וקאמר תו ומקום הכנה טמא. ר"ל מקום הטבעת בעצמו טמא. משום דהוא עצמו נתפס תוך השיעור של גא"צ. מיהו רבנן ס"ל דאין מודדין הריוח ההוא בעיגול. שכן יוכרח כשימדדו ע"י הכנה. רק מודדין עם שפוד או כדומה לה מפטפוט לחבירו. ואע"ג שעי"ז יתקצר מדת התפשטות מקום קבלת טומאה בהריוח שבין הפטפוטין דשם ע"י מדידתן בשפוד לא יהיה שיעור גא"צ משפת גג הכירה. אפ"ה מדהאויר ההוא טמא רק מד"ס. מקלינן ביה. והיינו דמסיים הרמב"ם הכא בפירושו. וז"ל וקיי"ל כרבנן. ואין מדקדקין בכל זה מדטומאת ריוח זה מד"ס עכ"ל. אולם פשיטא דלדעת רבנן דמודדין בשפוד או בשאר דבר שוה. מקום השפוד הוא כלחוץ וטהור:

ומקום הכנה טמא. הגיה ה"ר יהוסף ז"ל מקום הכנה טמא בלא וי"ו וכתב כן מצאתי: