משנה כלים פרק כ׳ משנה ה׳

נבאר אמתת שם הנדבך כי כבר נפל בו רעיון רב לרבים וזה כי לבנאים שני לוחות באורך כל [צ"ל לוח] רוח כמו ו' אמות ובגבהם קרוב משני אמות ויעמידו לוח בכאן ולוח בכאן וביניהם מן המרחק שיעור אשר ירצו שישימו עובי הכותל עוד ימשכו ביניהן שני עצים ויקשרו אותן בקישורים עוד ישפכו העפר בין שתי הלוחות ויכו בכשילין עד שיגבה הכותל ויקראו זה הבנאין אלטפיא"ה וכל אחד מאלו הלוחות יקרא נדבך. ובזבים (פ"ה מ"ב) אמרו אצבעו של זב תחת הנדבך ר"ל תחת זה הלוח ואמרם (ברכות דף טז.) האומנים קורין בראש הנדבך ר"ל על הכותל שבין שני הנדבכין כאשר ידביקוהו כמו שבארנו וכופת הוא חתיכת עץ בלתי חלקה יקבעו בכותל וידביקו עליה הטאפיא לקשור שני הכותלים קצתה בקצתה ויקראו זה העץ אשר יקבעו בכותלים הבנאים הקשר להיותו קושר הכתלים ויתקיימו קצתם בקצתם ולו שני קשתות והוא דומה לכסא ואמר כי כאשר קבעו בראש הכותל ולא בנה עליו וישב עליו הזב טימא אותם על השרש אשר בארנו בכאן בזה הפרק באמרו אע"פ שקבעה בכותל וכן אם בנה למעלה ולא קבעה וישב הזב על הבנין נטמא הכסא לפי מה שבארתי לך בראש זאת המסכתא שהזב מטמא המשכב ואע"פ שהיה המשכב תחת אבן מסמא ואם קבעה ובנה עליה והגיע בין שני הכותלים הנה כבר חזר מכלל הכותל וחלק מחלקיו ולא יטמא וזה הדין בעצמו במפץ והוא מן גמי או קנה והדומה לו מן המחצלאות אשר יעשו מהן עליה או תקרה כאשר נתנו אותו על הקורות וקבעוהו ולא השליכו עליו הטיט והאבנים והוא אשר יקרא מעזיבה או נתנו עליו הטיט והאבנים והשלימו השטח ולא קבעוהו עם הקורות הנה הוא גם כן יטמא מן תחת השטח כאשר ישב על השטח כמו שהשרשנו ודע שהאריגות אשר יארגו מהקנים והאמרינש והדומה להן ויעשה מהן מחצלת ושטחים הן אשר יקראו מפץ ולזה המפץ דין ייחד בו ביאורו הש"ס והנני עתיד לבאר זה במקומו בפ' (צ"ל בפ' כ"ד מ"י) כ"ג מזאת המסכתא: אם כדרך קבלתה. שקבעה בקרקעית התיבה או המגדל ושלא כדרך קבלתה שקבעה באחד מן הצדדים או קבע צד הכלי בקרקע התיבה אשר אין ראוי שיושם בו דבר ויקבלהו כאשר ימלא המגדל או התיבה:

כופת שקבעו כו'. עיין מ"ש במשנה ד פכ"ב:

קבעו. במסמרים ובנה עליו. הרמב"ם רפכ"ו מה"כ והכ"מ כתב על לשונו זה שאינו במשנה. אבל נלמד הוא מסברא דעדיף מקבעו בבנין ע"כ. ואין נ"ל דא"כ לא ה"ל לכתוב כלל במסמרים. אבל נראה מדכתב כן. שסובר דדוקא במסמרים הוי קביעות ליטהר. ובלאו הכי לא. ועי' בסמוך:

מפץ. עיין מ"ש במשנה י פכ"ד:

המעזיבה. פי' הר"ב טיט וצרורות כו'. עיין לשון רש"י שכתבתי במשנה ז פ"ק דסוכה [ד"ה מעזיבה]:

נתן עליו את המעזיבה ולא קבעו. במסמרים. בפי' הרמב"ם בנא"י:

קערה שקבעה בשידה תיבה ומגדל כו'. לכאורה אורחא דמלתא נקט. אבל הרמב"ם בפ"ה מה"כ כתב בבבא דטהורה. וז"ל. הרי זו מכלל השידה וטהורה. נראה שדעתו דמיירי דוקא בשידה תיבה ומגדל הבאים במדה שהם טהורים. כדתנן בריש פרק ט"ו:

כופת נסר עב מעץ. שחקק בו מקום לישיבה [כלקמן פכ"ב מ"ט] וכ"ש בהיה כסא ממש. דאינו מתבטל מלק"ט. רק כשקבעו ובנה עליו:

שקבעו בנדבך נדבך הוא שורת אבן שבחומה. דבוני חומה כשרוצים לבנות כפה גוועלב בל"א. או כשרוצים לעשות המשקוף שממעל להפתח והחלונות. מניחים נסר. ובונין עליהן הלבנים בסיד. ולפעמים אחר שנתיבש הסיד שבין האבנים בהכיפה מסירים הנסר מתחתיו:

קבעו להנסר במסמרים בהחומה שתחתיו:

טמא ר"ל שהנסר מק"ט מדרס עדיין כבתחלה ואפי' בבנה עליו ולא קבעו. וישב הזב למעלה על החומה. נטמא הנסר שתחת שורת החומה. ונקט כופת מדאורחא הכי לבנות עליו. מיהו כ"ש בהיה כלי ממש. וכדנקט בתוספתא בשהניח כסא תחת הנדבך. ודאי אינו מתבטל מלק"ט מדרס רק בקבעו ובנה עליו. וכדמסיק במשנתינו גם במפץ:

טהור דמהשתא נתבטלה מושבו. ועוד שהרי הוא מחובר לקרקע:

מפץ מחצלת של גמי:

שנתנו על גבי הקורות כך היה דרכן. דלאחר שהניחו קורות הבית. מניחין מקלות דקות מכל קורה לחברתה סמוכין זה לזה. וטחין טיט וסיד ממעל למקלות הדקות ההם. כדי לאחזוקי תקרה. דהייני שיתדבקו המקלות זה בזה בהסיד והטיט שביניהן. או כדי לאשוויי גומות. והיינו שטחין הסיד והטיט על המקלות כדי להשוות הגומות והחריצין שבין המקלות כלפי מעלה במקום מדרך בני עליה [ב"מ קי"ז א'] והעצים הדקין ההם עם הטיט והסיד שטחין ע"ג. הוא הנקרא מעזיבה. אולם קודם שיעשו המעזיבה. יניחו בין קורה לחברתה על שפיות העליונות של הקורות מחצלת גמי. והיינו כדי שלא יתטפטף הטיט והסיד הרך של המעזיבה דרך החריצים שבין הקנים למטה. ולפעמים לאחר שנתיבש המעזיבה יסירו המחצלת מתחתיה ולפעמים יניחוה שם לנוי לעולם. כדי שלא יתראו המקלות הדקות תוך חדר שלמטה:

קבעו שקבע המחצלת במסמרים בהקורות. אבל לא נתן עדיין על המפץ המקלות הדקות עם הטיט שע"ג:

טמא המחצלת אם היה עשוי לשכיבה מקודם. מקבל גם השתא טומאת מדרס כבתחילה:

טהור קמ"ל כופת לרבותא דרישא דאע"ג שהוא רק כעין נסר פשוט. אפ"ה בהיה בו רק חדא לריעותא לא מבטל ליה התם. וקמ"ל מחצלת לרבותא דסיפא. דאע"ג דכלי חשוב הוא. אפ"ה כשיש ב' לריעותא שקבעו ובנה עליו. בטולא בטלי' מתורת כלי:

כדרך קבלתה דהיינו שוליה למטה. ומיירי שהשידה מחזקת מ"ס. שאינה מק"ט:

טמאה מק"ט כבתחילה דעדיין לא ביטל תשמיש קמא שלה:

שלא כדרך קבלתה דהרי מהשתא נתבטל תשמישה שבתחלה. והו"ל השתא כיד להמגדל שמחזיק מ"ס ואמק"ט. וקמ"ל בבבא זו דדוקא בחברו לכלי בקרקע צריך קבעו ובנה עליו. אז נתבטל קבלת טומאתו שבתחלה. אבל כלי שקבעו בכלי. אפי' בכלי שמחשב כאהל מחובר. סגי בקבעו באופן שנתבטל תשמיש קמא:

ונ"ל דהיינו כב"ה לעיל (פי"ד מ"ב) דס"ל במינקת שחברו במקל אמק"ט. דהרי גם התם מדתחב קצה המקל בהמינקת. בטולה בטלי לתשמיש המינקת שבתחלה. אבל אילה"ק למה צריך ביטול תשמיש קמא תסגי בחברם ביחד דהרי כל המחובר לטהור טהור (כפרק י"ב משנה ב'). י"ל התם בחברם מתחלה יחד קודם שהיה בר תשמיש לבדו. ובלא זה הכא יש בהקערה תשמיש לבדיי שאינו שייך לתשמיש המגדל. דמי טפי לתורמל שניקב שהכיס שלו טמא (פרק י"ט משנה ח'):

ופת שקבעו בנדבך. פי' הרמב"ם ז"ל שהוא חתיכת עץ עבה נועצין אותה בכותל ובונין עליה וכן פי' הר"ש ז"ל ג"כ לקמן בפכ"ב וגם ר"ע ז"ל כדמוכח מן התוספתא. ומצאתי שניקד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל כופת הפ"א בסגו"ל. ומה שהרמב"ם ז"ל מפ' מהו נדבך כתבתיו בפ' שני דמסכת ברכות:

מפץ כך מצאתיו מנוקד בשני קמצי"ן:

בפי' ר"ע ז"ל. נראה שצ"ל וכל כמה שלא קבע המפץ בקורות וגם נתן עליו המעזיבה לא בטל מתורת כלי דאם נתן עליו את המעזיבה ולא קבעו וישב הזב על המעזיבה וכו'. וז"ל הר"מ בחבורו פ"ה סי' ט' קערה שקבעה בשידה תיבה ומגדל אם היא כדרך קבלתה מקבלת טומאה ואם קבעה בדופן שהרי אינה מקבלת עד שמטים שידה על צדה ה"ז מכלל השידה וטהורה ע"כ: