משנה כלים פרק כ׳ משנה ו׳

סדין. הוא הרדיד הקטן אשר יקנחו בו האנשים ושמו המפורסם במערב אחר"ס ובמצרים ערצ"י: וילוך. המסך ומבואר שהמסך תטמא במת לפי שהוא מכלל הבגדים ולא יטמא במדרס הזב ושיהיה משכב לפי שהוא לא נעשה לשכיבה כמו שהתבאר בזה הפרק: עוד שאל ואמר מאימתי היא טהרתו רוצה לומר מתי תסור ממנה טומאת מדרס ולא ישאר אב הטומאה ויהיה מוכן לטומאת מת והדומה לה כדין כל מסך ואמרו בית שמאי משיתבר רוצה לומר כאשר ישברוהו בחוט באורך ורוחב כמו שיעשו במסך ובית הלל אומרים כאשר יקשרו בו לולאות אשר יתלה בהן ורבי עקיבא אומר מעת שיתלו אותו על השער או על המטה והלכה כבית הלל וכבר יראה מן התוספתא שאמרו בכאן טהור מן המדרס אבל טמא טמא מת ענינו שזה הוילון לא ישאר אב הטומאה כמו שהיה ר"ל משכב אבל ישוב כמו כלי שנטמא בטמא מת שהוא ראשון ויהיה זה המאמר כמו המאמר אשר נבאר בכ"ז מזאת המסכת והוא אמרם וסדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס ר"ל שהוא ירד מדרגה וישוב ראשון כמו כלי שנגע במדרס וכן בכאן אמר שהוא ישוב כמו כלים אשר נטמאו במת כאשר נגעו במדרס ישובו ראשון לפי מה שהשרשנו וזהו לשון התוספתא בזה סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון הרי הוא כטמא מת המקבל טומאת מדרס ושני המאמרים יחד אמתיים לפי שזה הוילון הוא יקבל טומאת מת בעתיד והוא ג"כ בדמיון כלים שנגעו במדרס כמו שהתבאר במקומו ואשר יתוקן על זה השרש הוא שיהיה אמרו סדין שהוא טמא מדרס שיעורו שהוא ראוי להיות מדרס עשאו וילון טהור מלעשות מדרס ועדיין הוא ראוי ליטמא במת וזה השיעור הוא האמת:

סדין שהוא טמא מדרס כו'. כתב הר"ב שראוי לטמא מדרס קאמר וכו' דא"כ אדתני סיפא כו'. וכ"כ הר"ש. אבל הרמב"ם השוה שתי המשניות. ומפרש למשנתינו דה"ק. אבל טמא טמא מת. כלומר שהוא ישוב כמו כלים אשר נטמאו בטמא מת. כאשר נגעו במדרס ישובו ראשון. וזה ל' התוספתא בזה. סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון הרי הוא כטמא מת המקבל טומאת מדרס. וב' המאמרים יחד אמתיים. לפי שזה הוילון הוא יקבל טומאת מת בעתיד. והוא ג"כ בדמיון כלים שנגעו במדרס. ע"כ. ומ"ש עוד בפירוש הרמב"ם ואשר יתוקן וכו' מצאתי בנא"י שנכתב בגליון שלא נמצא בהעתק. ומ"ש הר"ב כדתני בהקומץ רבה. דף כד. וגם הר"ש הראה מקום זה. ולא ידעתי למה לא הראה על מקומה של המשנה במקום שהיא קבוע במכילתין פרק כז משנה ט'. דאילו בהקומץ אין מקומה. אלא מייתי לה בגמ':

ועשאו וילון. כתב הר"ב ודוקא שעשה בו שינוי כו' כדתנן ספכ"ה:

אבל טמא טמא מת. ולא עשאוהו כאחד ממחיצות הבית שאינן מקבלות טומאה. רש"י פ"ק דביצה סוף דף יד. ומה שפירש הר"ב מפני שהשמש מתחמם כנגדו כו'. עיין מ"ש במ"ד פ"ח דשקלים:

משיתבר ובס"א משיתפר. ועוד להר"ב גירסא שלישית *)בפכ"ז משנה ט. ועיין רפכ"ה. ובמשנה נא"י מצאתי מוגה משישבר:

סדין ר"ל שמיוחד לשכיבה. ועי"ז ראוי לק"ט מדרס. דאילו היה באמת טמא מדרס. היכי מסיק דטהור ממדרס. הרי עכ"פ כשעשאו ווילון טמא מגע מדרס [כפכ"ז מ"ט]. מיהו י"ל דהא דקאמר טהור ממדרס. היינו שאינו עוד אב רק ראשון כמגע מדרס. רק מדמסיק אבל טמא טמא מת. משמע דרק בקבלת טומאה דלהבא מיירי כולה בבא:

ועשאו וילון מסך לפני הפתח. או קלע לספינה:

טהור מן המדרס דמהשתא לא חזי תו למדרס. מיהו דוקא בעשה בה מעשה. וכדמפרש בסיפא:

אבל טמא טמא מת דאע"ג דכל מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ואמק"ט [כרפי"א] וכ"כ ספינה הרי אמק"ט [כרפ"ט דשבת] וכל המחובר לטהור הרי הוא טהור [כפי"ב מ"ב]. אפ"ה וילון שאני. דשומר הפתח מתעטף ומתחמם בו כנגד הרוח שבפתח [כביצה י"ד ב']. וכ"כ וילון של ספינה. הספנים מתעטפים ומתחממים בו כנגד הרוח שמצוי בים. ולהכי כי היכא דלא ליטעו לטהר נמי בסדין מטולטל שמתחממין בו. גזרו בה רבנן גם בהנך. א"נ מדחזי גם השתא לתשמישו שבתחלה גם מדאורייתא מק"ט [כלעיל סי' מ"א] [כך נ"ל לפי התוספתא (פי"א דב"מ דכלים) דקלע ספינה נמי מק"ט. וכן נראה דעת הר"ש והר"ב כאן. שפירשו דווילון היינו של ספינה]:

מאימתי היא טהרתו שיתבטל מלק"ט מדרס וכלעיל:

ב"ש אומרים משיתבר נ"ל דב"ש לטעמייהו [לעיל פי"ד מ"ב] דס"ל דאין מתבטל קב"ט מכלי רק בשיעשה בהכלי מעשה רבה. לפיכך ה"נ צריך מעשה רבה בגוף הסדין. דהיינו משיקרע ממנו סרח העודף. ויחזור ויתפור לו אמרא כמדת הפתח [וכן מפורש בתוספתא] אז כשחזר וקשרו בפתח נתבטל ממנו טומאת מדרס. אבל בשקשרו שם לחוד. או אפי' קבעו שם במסמרים לא מהני. דשינוי החוזר לברייתו הוא [עי' ב"ק דצ"ו]:

בית הלל אומרים משיקשר ג"כ לשטתייהו שם אזלו. דסגי במעשה כל דהו ולפיכך ה"נ סגי בשיקשור הסדין במשקיף הפתח. ואע"ג דלעיל בקערה שחיבר בשידה. מצריך תרתי. שקבעו ושלא כדרך קבלתה. והרי הכא עדיין יכול להחעטף בהסדין כבתחלה. י"ל הכא קשירתו ממעל להפתח. כיון דאורחא הכי. הו"ל כקבעו במסמרים דהתם. וכשהוא תו תלוי לפני הפתח. הו"ל שלא כדרך תשמישו דמעיקרא. שהיה יכול לילך בו אנה ואנה והוא מעוטף. וכשפושטו היה מניחו תחתיו. ואעפ"כ מדעדיין מתעטפים בו וכמש"ל. עדיין תורת כלי עליו ומק"ט מד"ס [כביצה י"ד ב']:

ר"ע אומר משיקבע דמצריך הכא כמו בקערה בשידה שצריך שיקבענו במסמרים:

ואם תאמר הרי קשיא לכולי תנאי. דהכא הרי חיברו במחובר לקרקע. והאיך סגי בתיקון כזה. הרי אמרינן לעיל בכופת ומחצלת. דכל שנתחבר לקרקע צריך קבעו ובנה עליו. י"ל התם אין הכופת והמחצלת צריכי' כלל להבנין הקבוע דלאחר שנגמר הכיפה והומרח המעזיבה הרי יכול להסיר הכופת והמחצלת מתחתם אבל הכא הוילון צריך להמסך של הפתח. לפיכך הו"ל כחלק מהכותל. וכ"כ בעשאו קלע לספינה. הרי ספינה צריכה להקלע. והוה הקלע כמותה. דדמי טפי למינקת שבמקל (פי"ב מ"ב):

ועשאיו וילון. בערוך גריס בילן והפי' וילון:

בפי' ר"ע ז"ל. כדקתני בהקומץ רבה אמר המלקט והיא משנה לקמן בפרק כ"ז. וכ' התי"ט ולא ידעתי למה לא הראה על מקומה של המשנה במקום שהיא קבועה במכילתין פכ"ז משנה ט' דאילו בהקומץ רבה אינו מקומה אלא מייתי לה בגמ'. [הגהה נראה שהטעם שאותה שמביא שם בהקומץ רבה היא ברייתא עיין שם]:

עוד בפירושו ז"ל. ודוקא שעשה בו שינוי אמר המלקט כדקתני סיפא מאימתי וכו':

בש"א משיתבר. מצאתי מוגה משישבר וגם בפי' הרמב"ם ז"ל כן הוגה וגם הרב בצלאל אשכנזי ז"ל כן הגיה. אכן ה"ר יהוסף ז"ל כתב גרסת הספרים אמתית היא דגרסי' משיתבר וכן לק' רפכ"ה גרסי' תוברות וכן הוא בערוך ע"כ בקיצור:

עוד בפירושו ז"ל. בתוספתא מוכח דב"ש בעי שיקרענו אמר המלקט דקתני בש"א משיחבל:

ר' עקיבא אומר משיקבע. וקרובין דבריו לדברי ב"ה: