משנה כלים פרק ב׳ משנה ו׳

גסטרא. הוא כלי אין לו בית יד ולא בית קבול ואמנם הוא תושבת לכלים ישימו עליהם הכלים הגדולים המלאים מים לקבל טפטופן וכן בארנו במסכת שבת (דף צו.): וכבשן. הוא הכבשן אשר יבשלו החרס בו: וטיטרוס. הוא כלי חרס מושבו רחבה ולו צואר צר ארוך דק מאד ובתושב הכלי נקבים נקבים כאשר תמלא הכלי במים והושם האצבע על ראש הצואר הדק ימנע האויר מליכנס בכלי ולא יצאו המים אשר בו מאלו הנקבים וכאשר הוסר האצבע מראש הכלי יצאו המים מקרקעית הכלי ויקרא אצלנו זה הכלי מזה המים. ואמרו מפני שהוא כמוציא פרוטות ר"ל כי המים כאשר יצאו מאלו הנקבים לא יצאו במהרה אבל יצאו מעט מעט באיחור גדול הנה כבר שב כלי קבול כי לזה נעשה. והלכה כר' יוסי:

עד שלא נגמרה מלאכתו. שהוא צירוף בכבשן לרבנן שכתב הר"ב במשנה ד. ומ"ש הר"ב אם היו שבריה כו' בידוע שנגמרה מלאכתו ואח"כ נשברה. וכן לשון הר"ש בשם התוספתא. ולפי הסברא מה שמאדים מתוכו מראה שכבר נשבר. ולכך עשאו הצרוף שמאדים. וראיתי התוספתא בפ"ב ושנוי בידוע שעד שלא נגמרה מלאכתו נשברה. ומהר"ר וואלף וורמייז"א הגיה מלשון הרמב"ם פי"ט מהלכות כלים [הלכה ח] שכצ"ל בידוע שעד שלא נגמרה מלאכתו נשברה. אין שבריה שוים ואין תוכה מאדים. בידוע שנגמרה כו':

טיטרוס. וכן העתיק הרמב"ם בפירושו ובחבורו פי"ח. וכן העתיק הר"ש והערוך דלא כהר"ב שהעתיק סיטרוס. ומה שכתב הר"ב וכשממלאים כו' ואדם משים אצבעו כו' שלא ישלוט בו הרוח. ואין ריקות נמצא. לכך א"א שיצאו המים. אחרי שאין הרוח שליט לכנס למלאות הריקות אם יצאו המים. לפיכך בהכרח ישארו המים במקומם:

רבי אליעזר בר צדוק מטהר. פי' הר"ב מפני שהוא נקוב בכונס משקה. שכך שיעורו לטהר. בר"פ דלקמן:

מפני שהוא כמוציא פרוטות. לשון הר"ב כמוציא פרוטות מעט מעט. טיפה אחר טיפה. ומש"ה לא חשיב נקוב בכונס משקה. וז"ל הרמב"ם. מפני שהוא כמוציא פרוטות ר"ל כי המים כאשר יצאו מאלו הנקבים לא יצאו במהרה. אבל יצאו מעט מעט באיחור גדול. ובנוסחאות ארץ ישראל הוגה פי' כסמדר גרעין. מלשון ופרט כרם. ע"כ. ואם זה הפירוש מדברי הרמב"ם. לא שהמגיה כתב כן מלבו לפרש. או שהעתיק מדברי הראב"ד שמפרש כך [פרק י"ח מה"כ הלכה ו]. הרי זה מכריח מ"ש הכ"מ בפי' דברי הרמב"ם שבחבורו. לפרשו שאין דעתו בפירוש מוציא פרוטות לשון פרוטה קטנה. (דמתניתין ב פרק דלקמן) אלא מעט מעט באיחור. ובתבורו הוסיף וכתב. שהרי המים מתכנסים בצדדים והן עשוין לקבלה. וכתב הכ"מ שגם זה בכלל מפני שהוא מוציא פרוטות. שמתוך שהנקבים דקות. ואין המים יוצאים אלא מעט מעט באיחור גדול. המים מתכנסין בצדדים. שאילו היו הנקבים גדולים. לא היו המים מתכנסים. ונמצא שלא היה נעשה לקבלה. ע"כ. ובנוסחת מהר"ם. נקוד הפ"א בשו"א והרי"ש והטי"ת שתיהן בחול"ם ופירש בפרוטרוט. טפה אחר טפה:

גסטרא כל כלי חרס שנשבר קצת ממנו. נקרא בלשון יון גיסטרא (ערוך) ואפילו לא נשבר רק קצת משפתו ואפילו לא נשבר ממנו רק אוזן הכלי נקרא גיסטרא [וכלקמן פ"ד מ"ג] אבל מדנשאר בו בית קבול מקבל טומאה מדאורייתא [רמב"ם פי"ח מכלים ה"י]:

שנמצאת בכבשן נקט שנמצאת בכבשן. דאילו שנמצאת בשאר מקום ודאי מקבל טומאה. דתלינן במצוי. והרי רוב גיסטרות הנמצאות הם מכלים שכבר נצרפו בכבשן. אבל זו שנמצאת תוך הכבשן. שכבר היו שם הקדירות בעוד שלא נצרפו. שפיר יש לספוקי שמא נשברה מהכלי קודם שנצרף הכלי בהכבשן. וא"כ לא היתה הגיסטרא מק"ט אף שנצרפה הגיסטרא אח"כ. או שמא נשברה הגיסטרא מהכלי אחר שנצרף הכלי בהכבשן:

עד שלא נגמרה מלאכתה ר"ל אם נשברה מהקדירה קודם שנצרף הקדירה. ואח"כ נצרף הגיסטרא. וזה ניכר. כשהמקום בהכלי אדום וחלק:

טהורה מדלא היה תורת כלי עליו בשעה שנצרף. אף שיש לו ב"ק וחזי לשום תשמיש. אינו חס עליו ומשליכו:

משנגמרה מלאכתה טמאה ר"ל מק"ט משום דגיסטרא כזו אדם מקיים אותה להעמידה תחת חבית המטפטף כדי לקבל לתוכה הנטיפות אחת אחת. אבל שאר כלי שצריך לו כל שעה. אינו יכול להשהות אותה זמן מרובה לקבל הנטיפות. ולהכי רק גיסטרא מיחד לתשמיש זה:

טיטרוס הוא כלי שמנוקב הרבה בשוליו. כדי לרבץ הבית. או להשקות גידולי הגן וכשמשים אצבעו על הפה הצר שבראש הכלי אז אין המשקין שבתוכו יוצאין בתחתיתו דרך הנקבים הקטנים:

ר"א בר צדוק מטהר מדמנוקב בכונס משקה אם לא יסתום פיו שלמעלה באצבעו. דס"ל כר"ע לעיל במשפך דלא מהני סתימת אצבע להחשב עי"ז כב"ק [אב"י ואע"פ דקי"ל כרע"ק אפ"ה אין הלכה כר"א ב"צ]:

רבי יוסי מטמא מפני שהוא כמוציא פרוטות ר"ל בפרוטרוט דהיינו טפות קטנות מאד. דס"ל לר' יוסי ממ"נ. אי תדונו כפי מה שהוא קודם שימת האצבע על פיו שלמעלה. הרי גם אז אינו מוציא רק טפות קטנות מאד. ולא הו"ל נקוב בכונס משקה ואם תדונו כפי מה שהוא אחר שימת האצבע למעלה. הרי אז אינו מוציא כלל. אבל בהיה נקוב בכונס משקה וכמשפך לעיל [במ"ד] אף אם היה באופן שכשמשים אצבעו למעלה מקבל יפה. אפ"ה טהור. דכר"ע ס"ל דצריך שיהיה הכלי עצמו עשוי לקבל גם בלי סיועת דבר אחר:

והר"ש והר"ב פירשו. דגיסטרא נוטריקון. גיסי תרי. ור"ל כ"ח שנחלק לשנים. ותמהני א"כ דפנות הכלים הן והרי אמרינן בפרה (פ"ה מ"ה) דאין מקדשין בדפנות. ובגיסטרא אמרינן (שבת צ"ו ב') דגיסטרא כשירה לקידוש מי חטאת. וי"ל ב' מיני גיסטרא הן. והא דאמרינן דגיסטרא כלי הוא למי חטאת. אין דורשין בו נוטריקין זה. אלא הוא כלי שנפגם שפתה או שניטל אזנה. אבל הר"ש והר"ב קמ"ל דגם כ"ח שנחלק לב' אף דאינו כלי לקידוש אפ"ה מק"ט. ונ"ל דעכ"פ גיסטרא כזו מדאינו כלי לקידוש מק"ט רק מד"ס. אמנם חז"ל השאילו מלת גסטרא לכל דבר שנחלק לב' חלקים. ואפי' מעורין עדיין (כחולין כ"א א') ועי' רש"י שם (ד"ה גסטרא. וד"ה טמאים) ועי' עוד (חולין נ"ב א'. וקכ"ד א') בכולהו הנך ודאי משמעותיה גיסי תרי:

אמרה בקי בר יומא. כך פירשתי ע"ד הר"ב אף שאין זה לשונו ממש. עכ"פ כך נ"ל כונתו. והגם כי הבבא קמא של הממ"נ. דהיינו לשער הכלי כפי מה שהוא אחר שישים אצבעו על פיו למעלה. לכאורה הם דברי מותר. דהרי גם ראב"צ לא משער הכלי בכה"ג. אפ"ה נקיטנא בשפולי גלימא דרבינו הר"ב לפרש דבריו על אופניו. אולם שעו עיני מלהבין הבבא השניה שכ' הר"ב. שאם נשער הטיטרוס כפי מה שהוא כשמסיר אצבעו מפיו שלמעלה. הרי גם אז אינו מוציא רק מעט מעט עכלה"ט וזה תמוה. דהרי ראב"צ מטהר. משום דכשמסיר אצבעו יהיה נקוב בכונס משקה. וכי פליגי במציאות אם טיטרוס נקוב בכונס משקה או לא. ותו למה לא קאמר רבי יוסי טעם אמיתי שלו. דהיינו מדאינו נקוב בכונס משקה. ותו למה קאמר רבי יוסי מפני שהוא כמוציא בכ"ף הדמיון. טפי הול"ל מפני שהוא מוציא רק פרוטות. ותשוטט הדבורה הרכה כה וכה בגן ה' בין יערות הדבש של רבותינו המפרשים. ובכולם לא מצאה היונה העניה העלובה מנוח להבין דברי המשנה הקדושה כראוי. אולם הנני מהנמלים עם לא עז. וכקטע יוצא בקב שלו בין הגבורים בוסים במלחמה. וכה הראני ה' דל"מ היה נ"ל. דטיטרוס לכ"ע לא משערינן ליה רק כפי מה שהוא אחר שימת האצבע עליו למעלה דהרי אפילו מקבל אז יפה לא מחשב מה"ט ב"ק. דהלכה כר"ע מחבירו דס"ל לעיל (במ"ד) דצריך שיהיה בהכלי עצמו בית קבול בלי סיועת דבר אחר. אלא ודאי לכ"ע משערינן להטיטרוס כפי מה שמקבל בלי שימת האצבע רק דבהא פליגי. דלראב"צ אע"ג דכל נקב ונקב שבהטיטרוס. אינו גדול ככונס משקה. אפ"ה מדמנוקב הרבה. וכשיניחנו כך זמן מועט יצאו כל המשקין שבהטיטרוס להכי חשבינן ליה כנקוב בכונס משקה ואמק"ט. ולר' יוסי אף שהכלי זה מוציא בזמן מועט כל מה שבתוכו. אפ"ה כיון שכל נקב ונקב שבו אינו גדול ואינו מוציא רק מעט מעט מקבל טומאה. והיינו דקאמר מפני שהוא כמוציא פרוטות בכ"ף הדמיון. ר"ל אף דטיטרוס זה אינו מוציא פרוטות. רק מוציא כל מה שבתוכו בזמן מועט. אפ"ה דיינינן ליה ככלי שמוציא רק פרוטות. דכל נקב ונקב דיינינן ליה בפ"ע. והוא מוציא רק מעט מעט. ומה"ט נמי לא הוה מצי ר' יוסי למימר מפני שאינו נקוב בכונס משקה. משום דאז לא הוה ידעינן עיקר פלוגתתן. דהרי גם ראב"צ ס"ל דאינו נקוב בכונס משקה. רק כל עיקר פלוגתתן הוא אי משום דבזמן מועט יוציא כל המשקין. יחשב ככונס משקה או לא. אבל אין להק' מ"ש טיטרוס מאבוב לעיל. דאע"ג שאינו נקוב כשיעור. אפ"ה מדמנוקב הרבה הו"ל כפשוטי כ"ח. נ"ל דהתם שאני דכל שטתו מנוקב כך. להכי ככלי פשוט דמי. משא"כ הכא רק שוליו מנוקבים. א"נ י"ל דהתם אף שאינו נקוב כשיעור זית (כספ"ט) עכ"פ כולו מנוקב טפי וטפי מכונס משקה. להכי חשבינן ליה ככלי פשוט. משא"כ הכא שנקביו דקין מאד. מהני לכ"ע סברת שימת האצבע על פיו שאז אינו מוציא כלל. שלא יחשב כשאר פשוטי כלים:

גיסטרא שנמצאת וכו'. ובספר אגודה כתוב גינדא שנמצא בכבשן וכו' פי' ר"י גינדא היינו גיסטרא שבכל התלמוד ע"כ. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל גסטרא פי' חבית שניטל העליון שלה נקראת גסטרא שנגמרה מלאכתה. אבל חבית שלא נגמרה עשייתה אלא חציה נקראת גסטרא שלא נגמרה מלאכתה ע"כ:

טיטרוס. בלשון תלמוד מיאדק בס"פ בתרא דעירובין וגם אפרכס בבראשית רבה כך כתב הרא"ש ז"ל בפרק כל הבשר סימן טו וכן כתב ג"כ הר"ש ז"ל וגם בערוך:

רבי אלעזר ב"ר צדוק. אלעזר בלתי יו"ד גרסי' ליה בכל מקום שהוא מוזכר ואין לך ר' אליעזר ביו"ד רק ר' אליעזר סתמא דהיינו ר' אליעזר הגדול בנו של הורקנוס תלמידו של ריב"ז חברו של ר' יהושע ובר פלוגתיה או מפורש רבי אליעזר בן יעקב או ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ופשוט הוא כל זה וידוע למתחילים:

ור' יוסי מטמא. שכך הוא דרך תשמישו וחשיב בית קבול הואיל והמים עומדים ע"י הנחת האצבע ומיהו לשון המשנה לא ידעתי ליישב דקא תלי טעמא מפני שהוא כמוציא פרוטות הר"ש ז"ל. ולשון הערוך בקיצור ור' יוסי מטמא מפני שאותו הנקב מוציא פרוטות ושיעור כלי חרס ליטהר אינו כמוציא פרוטות ור' אלעזר ב"ר צדוק ס"ל שהוא כלי טהור במוציא פרוטה קטנה ע"כ ונלע"ד דלפי דעת הרב בעל הערוך ז"ל ר' אליעזר דאמר בפירקי' דלקמן סי' ב' דנר שיעורו בפרוטה קטנה או אם הוא ר"ש למאן דגריס התם ר"ש כמו שאכתוב שם בס"ד בשיטת ר"א ב"ר צדוק אמרה ולית הלכתא כותייהו. ולשון הרמב"ם ז"ל שם פי"ח טיטרוס אע"פ שהוא נקוב ומוציא פרוטות מיתטמא שהרי המים מתכנסין בצדדין והן עשויין לקבלה ובהשגות אמר אברהם אני שונה מפני שהוא מוציא פרוטות והוא אמר אע"פ שמוציא פרוטות וכבר יישב שם כסף משנה לשון הרמב"ם ז"ל וע"ש שהוא מכוון עם מה שפירש במשנה: