רס"ג על בראשית פרק כז

רבי סעדיה גאון · 3 פסוקים בפרק עם פירוש · הפרק במקראות גדולות, עם כל המפרשים

בראשית כז, גוְעַתָּה שָׂא־נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד

וצודה לי ציד, לא היה צריך שיביא לו עשו, כי צאנו ובקרו רבים היו, אבל הבאת דבר מיגיעו ועמלו (של בנו) היתה לו לנחת רוח.

שא נא תליך וג', רצה שיהיה לו למגן אם יפגשהו שונא או חיה רעה. כליך, זה השריון, וכדומה. ותליך, החרב שאדם תולה על עצמו.

בראשית כז, כגוְלֹא הִכִּירוֹ כִּי־הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ

[ספק היה ליצחק מי מהם הוא, וברכהו על מנת שאיזה מהם שהוא תהיה הברכה שלו. וכשהיה זה יעקב, הרי הברכה שלו, בלא ספק, כי לו היתה כוונתו של יצחק לברך אדם מסויים, לא היתה הברכה חלה על אחר. ואלהים קיים את שאמר יצחק לעשיו: הנה משמני הארץ יהיה מושביך, ואמר: כי ירושה לעשיו נתתי את הר שעיר.

בראשית כז, מהעַד־שׁוּב אַף־אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר־עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם־שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד

ומה שאמרה רבקה: ושלחתי ולקחתיך משם נתקיים בזה ... והוא שמצאנו את דבורה באה (?) עם יעקב בזמן שחזר. למה אשכל שניכם יום אחד, אם יהרג, למשל, עשו את יעקב יבוא השופט ויהרג את עשו על ששפך את דמו].

מקורות הנוסח של הפירושים

רס"ג: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Saadia Gaon on Genesis – Saadya's Commentary on Genesis, New York, 1984 (מקור) · רישיון: CC-BY (ייחוס)

נוסח המקרא: כתב יד לנינגרד (Westminster Leningrad Codex, נחלת הכלל). חלוקת המילים לשורשים: Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). הטעמים הושמטו לנוחות הקריאה.