רס"ג על בראשית פרק כו

מלבד הרעב הראשון, למה הוצרך לאמר, והלא אנו יודעים שרעב זה אינו הרעב ההוא, אולי להודיענו שטבעו היה קשה כזה שבימי אברהם. אמר עקב, לרמז ליראת השם וענוה.

אשר שמע אברהם בקולי (רמז) להליכה, שאמרתי לו: לך לך מארצך. וישמר משמרתי. רמז למצוות שהן למשמרת. מצותי – למעשר וכדומה לו, חקתי, מצוות העריות, ותורתי, זו המילה.

כמעט שכב אחד העם את אשתך, רצונו לומר: זה הדבר הקל יותר שהיה קורה לך אם לא היו הורגים אותך.

חמשה שכתוב בהם "הלך וגדול". יצחק ושמואל יהושפט דוד ומרדכי. יצחק, בעבודת הבורא; שמואל – בחכמה; יהושפט – במשפט; דוד – בעושר, ומרדכי – בכח. והודיע לנו על סתימת הבארות ופתיחתן כדי שנדע שלא שינה יצחק את שמותיהן, אלא הלך בזה אחרי אביו, ככ': ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו. ומזה לנו לקח מוסרי: המכבד את אביו בזה שאינו משנה את שמות בארותיו, התורה חושבתו לצדקה, שאינו משנה מנהגי אבותיו ואינו מהרהר אחרי המסורת שלהם, על אחת כמה וכמה ... והשכר שקיבל יצחק על שלא שינה את שמותיהן, שלא שינה השי"ת את שמו, כמו ששינה את שמות אברהם ויעקב.

אחזת הוא שם, כמו פיכל. ולמה הוצרכו לאמר: תהי נא אלה בינותינו בינינו וביניך, והלא כבר כרת אברהם עמם ברית שלא ירע להם ולזרעם ולבאים אחריהם, כמפורש? ונאמר, הם הפרו את הברית עם יצחק וגרשוהו באמרם: לך מעמנו ובטלה הברית ההיא, ולכן הצטרכו לחדשה. והכפילו ואמרו: בינינו וביניך, כלומר, רוצים אנו שתתן לנו הבטחה, לי ולניני ולנכדי כזו שהיתה בינינו ובין אביך. והזכיר במיוחד את הבארות, מפני שהעם זקוק להן, כי ארץ אשר היתה תמיד עניה במים, גם היו המים שם רעים, וכמו שהמשיל הנביא: "ועתה מה לך לדרך מצרים לשתות מי שיחור ומה לך לדרך אשור לשתות מי נהר". ומי שיחור אלה הם מי גפאר שהם רעים, מרים ומלוחים, וזה מקום הפלשתים. ומי נהר, רעים וסרוחים, וזה בדרך גזירה.

לא ידעתי יום מותי, חשב שימי חייו יהיו כימי אביו, וכשימיו היו יתירים על שלאביו בשלש שנים, אמר: "לא ידעתי יום מותי".