בכור שור על בראשית פרק יט

המלאכים. שלוחים של מקום כמו וישלח יעקב מלאכים ומזה הפסוק תשובה למינין שאומרים שלשה האנשים האילו ג' חלקים הם ויש להשיבם כשבאו לסדום היכן היה החלק הג' שאין שם רק ב' חלקים כדכתיב ויבאו ב' המלאכים וגו' ועוד שאמר וישלחנו ה' לשחתה ואיזה שלח הלא כלם שווים:

ולוט יושב בשער סדום. כי שם היה דר כי לא דר ממש בתוך סדום אלא סמוך לשער כמו שנ' ויאהל עד סדום:

ויאמר סורו נא אל בית עבדכם. כל מקום שיש לירא שייך לומר סורה כמו שנא' סורה אדני סורה אלי אל תירא דשטורני"ר (destourner, abwenden) בלע"ז:

והשכמתם והלכת לדרככם. למחר בהשכמה טרם יכיר איש את רעהו תלכו לכם בל ירגישו אנשי העיר בכם כי ירא אני פן ירעו לכם כי רעים וחטאים הם מאד:

ויאמרו לא כי ברחוב נלין. השיבו לו וכי מפני פחדם נכנס לביתך תיור גדול יש לנו שאנו שלוחים של מקום. ועתה ברחוב נלין מפני זאת שאמרת ונראה מה יוכלו לעשות:

ויפצר בם מאד. כאדם שאומר מה תועילו במחלוקת ושמעו כי מה תועלת להתקוטט עם עם מת, הרבה יראו גבורתו של הק"ב:

ונדעה אותם. לולי כי אמר לוט הנה נא לי שתי בנות וגו' הייתי אומר כי לא היו מבקשים אותם כי אם לידע אם הם מרגלים או אנשים רעים וגנבים אבל מתשובתו של לוט שאמר הנה נא לי שתי בנות יש להבין כי לעבירה היו תובעין אותן להעליל בהן:

האחד בא לגור. בכאן ניכר רשעים שניצלו כולם מהמלכים של כדרלעומר בשבילו ועתה מחרפים אותו [הג"ה]:

סנורים. הוא דרך שגעון ועורון סבור לראות ואינו רואה וכשיש לו לילך כאן הולך במקום אחר כמו ארם שהיו סבורים ללכת לעיר אחרת והלכו בשומרון ולפיכך וילאו למצוא הפתח כי כשהיו סבורין לילך אצל הפתח היו הולכין למקום אחר:

עוד מי לך פה. כלו' עוד מי יש לך פה חתן וגו':

ויהי כמצחק. מחזיקים אותו כשוטה כי לא האמינו:

המלט על נפשך אל תביט אחריך. כלומר רוץ מהרה ואל תביט אחריך כאדם האומר לחבירו נבו"ש אלי"ץ מוא"ה ריגרדינ"טא (ne vous allex moi regardant, gehe nicht so, dass du auf mich zurückblickst) אלא מהרו ללכת כי הענן עולה ובו גפרית ואש ומתפשט על הארץ כמו ענן הגשמים ואם ידביק אתכם הרי אתם מתים:

אל נא אדני. לאנשים אמר שאמרו לו ההרה ואמר להם אל אדני אל תאמרו לי שאלך ההרה כי רב הדרך ביני ובין ההר ועד שלא אבא שם יתפשט הענן עלינו וידביקנו, וזה אדני חול לפי הפשט ואח"כ מרוב פחדו התחיל להתפלל לפני הק"ב ולומר הנה נא מצא עבדך וגו' לפיכך שם הפסוק בין מה שאמר לאנשים ובין התפלה שהתפלל לפני הק"ב:

הלא מצער היא. כלו' קטנה היא ואין זה דבר גדול אם תניחנה. כל הלא שבמקרא תמיה היא והוא שינו"ן (si non, ob nicht) בלע"ז וכך אמר כי לא מצער היא וקטנה וא"כ אין זה דבר גדול שאני מבקש וכן (בראשית כ׳:ה׳) הלא הוא אמר לי וכי לא אמר לי שהיא אחותו וכן (ישעיה מ' כ"ח) הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ה' וגו' וכי לא ידעת מעצמך אם לא שמעת כי אלקי עולם ה' בלא שמיעה אתה יכול להבין כי הוא אלקי עולם מתוך גבורתו ונוראותיו ונפלאותיו וכן כולם:

גם לדבר הזה. מוסף על ששמעתי להצילך:

כי לא אוכל. דרך בני אדם הוא מדבר כי הכל הוא יכול כי כל זה ממה שהשיב הק' ללוט או שמא ע"י הנביא השיבו ואמר הנביא כי לא אוכל וכן תירגם אונקלס לית לי רשות:

על כן קרא שם העיר צוער. כי עד שם היה בלע ולפיכך הוא אומר מלך בלע היא צוער שנקראת צוער לאחר זמן:

וה' המטיר על סדום וגו' עד מאת ה'. מפורש בהלכה כי כן דרך הפסוק לדבר ואורחיה דקרא הוא כמו ויאמר למך לנשיו נשי למך שמדבר על עצמו כמו מאחר וזהו פושטו ועקרו:

ותבט אשתו. היתה מבטת מתאחרת שלא היתה ממהרת לילך מיש"א אלו"ט דגרדוט"א עד שנשארה מאחריו והדביקתה הענן הנפשט ונפרש עליה מן הגפרית ומן המלח כי במקום שנופל גפרית נופל מלח עמו שנא' גפרית ומלח שריפה וגו':

ותהי נציב מלח. כלו' מצבה ותל שכולה נפל עליה מלח שלא היה נראה שמעולם היתה שם אשה שהיתה מכוסה כולה ונראה שיש שם תל מלח. לפי שפושטו של הפסוק אבל העולם אומרים כי גופה נהפך להיות מלח ועדיין היא נראת בארץ ההיא:

ואיש אין בארץ. סבורות היו שמכה זאת פשטה בכל העולם וכשם שלא נשאר מן המבול רק נח ובניו כך סבורות שלא נשאר רק לוט ובנותיו:

מואב. כלו' מאבי הריתי:

בן עמי. מעמי הוא אותו שהריתי ממנו:

הוא אבי מואב עד היום. כלו' עדיין הוא אב לאותה אומה שנקראת מואב כי עדיין לא נשתנה השם באומה אחרת כי פעמים ששם האומה משתנה ע"י שהיא גולה ואומה אחרת באין במקומן ונקראין על שם הראשונים כמו בני עשו שנקראו שעיר על אשר ירשו את ארץ שעיר ולכך מגיד לך הסופר שעדיין לא נשתנה שמותן כי בדבר שאין לו הפסק לא שייך לומר עד היום [הג"ה]: