פחד מהעתיד וחוסר ודאות: ״השלך על ה׳ יהבך״

״אל תצר צרת מחר״

הגמרא בסנהדרין מביאה עצה עתיקה: ״אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום, שמא למחר איננו ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו״. העצה חדה: רוב הצער על מחר הוא צער על דברים שעוד לא קרו, ורבים מהם לא יקרו לעולם. בינתיים, הדאגה גוזלת את היום היחיד שבאמת נמצא בידינו – היום.

ובסוטה נאמר: ״כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר – אינו אלא מקטני אמנה״. אין כאן גערה במי שפוחד; יש כאן הזמנה לשים לב: יש לי פת בסל היום. אפשר לנשום.

דאגה מול היערכות

אין הכוונה שלא להתכונן. כשיעקב שמע שעשו בא לקראתו עם ארבע מאות איש, ״ויירא יעקב מאד ויצר לו״. הוא לא הכחיש את הפחד. רש״י מביא שהתכונן לשלושה דברים: לדורון, לתפילה ולמלחמה – כלומר, לכל מה שהיה בידו לעשות. אחרי שעשה את שלו, נשאר לבד בלילה. ההיערכות לא העלימה את הפחד, אבל היא נתנה לו כיוון.

ההבדל בין דאגה להיערכות פשוט: היערכות שואלת ״מה אני יכול לעשות?״ ומסתיימת בצעד. דאגה שואלת ״ומה אם…?״ ומתחילה מחדש בכל פעם. כשאתם מוצאים את עצמכם בלולאה של ״ומה אם״, נסו לשאול: האם יש כאן צעד שבידי? אם כן – לרשום ולעשות. אם לא – זה החלק שאפשר להשליך.

״השלך על ה׳ יהבך״

דוד המלך, שחי שנים במנוסה ובחוסר ודאות מוחלט, כתב: ״השלך על ה׳ יהבך והוא יכלכלך״. ״יהבך״ הוא המשא שלך. יש משא שאפשר לסחוב, ויש משא שאין טעם לסחוב – כי בכל מקרה אין בידינו לשנות אותו. בספר חובות הלבבות, בשער הביטחון, מוסבר שהביטחון איננו פטור מהשתדלות, אלא שקט שמגיע אחרי שעשינו את מה שעלינו.

ביטחון גם לא אומר שהכול ייגמר כמו שרצינו. הוא אומר שלא נהיה לבד בתוך מה שיבוא. ״גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי״ – לא ״לא אלך בגיא צלמות״, אלא ״אתה עמדי״ גם שם.

כשהפחד משתלט

לפעמים הפחד מהעתיד לא מרפה: הוא מעיר בלילה, ממלא את היום במחשבות ״ומה אם״, ומונע החלטות. במצב כזה עוזר לקבוע ״זמן דאגה״ – רבע שעה ביום שבה כותבים את כל הדאגות, ומחוצה לה מזכירים לעצמנו שנחזור אליהן אז. ראו גם דאגות ומחשבות שלא נגמרות.

וכשהפחד משבש את החיים לאורך זמן – פוגע בשינה, בעבודה, בקשרים – זה הזמן לפנות לרופא המשפחה או לאיש מקצוע. אין זו חולשה ואין זו סתירה לביטחון: גם ההשתדלות הזו היא חלק ממה שבידינו.

מה אפשר לעשות כבר היום

1. כשעולה ״ומה אם…?״ – שאלו: יש כאן צעד שבידי? אם כן, רשמו אותו.
2. חלקו דף לשניים: ״בידי״ ו״לא בידי״, ומלאו אותו.
3. קבעו רבע שעה ביום ל״זמן דאגה״, ושמרו את הדאגות אליה.
4. אמרו בבוקר משפט אחד של הודיה על מה שיש היום.
5. שתפו אדם קרוב בפחד הגדול ביותר שלכם – לרוב הוא קטן כשהוא נאמר בקול.

המקורות

• בבלי סנהדרין ק ע״ב – ״אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום שמא למחר איננו ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו״
• בבלי סוטה מח ע״ב – ״כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה״
• בראשית לב, ח – ״ויירא יעקב מאד ויצר לו״
• רש״י על בראשית לב, ט
• תהלים נה, כג – ״השלך על ה׳ יהבך והוא יכלכלך״
• חובות הלבבות, שער הביטחון
• תהלים כג, ד – ״גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי״