מרים הנביאה

תולדותיו

״ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת״ (שמות טו, כ). חז״ל אומרים שבזכותה ליווה את ישראל במדבר הבאר שנתנה להם מים (תענית ט ע״א), ולכן כשנפטרה – ״ולא היה מים לעדה״ (במדבר כ, ב).

השולחן ערוך מונה את י׳ בניסן בין הימים שבהם אירעו צרות לאבותינו: ״בי׳ בו מתה מרים״ (אורח חיים תקפ, ב).

מה נוהגים ביום ההילולא של מרים הנביאה?

״הילולא״ פירושה חגיגה. לפי מסורת המקובלים, יום הפטירה של צדיק הוא יום שבו נגלה עיקר עבודתו בעולם, ולכן מציינים אותו בלימוד, בתפילה ובשמחה של מצווה – לא באבל. אלה המנהגים הנפוצים:

• נר לעילוי נשמתו – מדליקים נר נשמה ואומרים ״לעילוי נשמת…״ לפני הלימוד או התפילה.
• לימוד מתורתו – לומדים דף, פרק או מאמר מספריו, ואם אין – משניות, שאותיותיהן אותיות ״נשמה״.
• תהילים – יש האומרים פרקי תהילים, ובמיוחד את מזמור קיט לפי אותיות שמו.
• צדקה – נותנים צדקה לעילוי נשמתו, ויש הנוהגים לתת למוסדות תורה שנקראים על שמו.
• עלייה לציון – מי שיכול עולה לקברו להתפלל. מתפללים לה׳ בלבד; הצדיק אינו מתווך, אלא מתפללים במקום שזכותו גדולה.
• סעודת הילולא – בקהילות רבות, ובעיקר בקהילות המזרח, עורכים סעודה עם שירה וסיפורים על הצדיק.

אלה מנהגים ודרכים להתקרב, לא הבטחות. מה שמשנה הוא הלב – ללמוד ממידותיו של הצדיק וללכת בדרכיו. עוד מנהגים ותפילות במדור הסגולות.