ויקרא ח, ד

וַעֲבַד מֹשֶׁה כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ יָתֵהּ וְאִתְכְּנִשַׁת כְּנִשְׁתָּא לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא

וַעֲבַד משֶׁה הֵיכְמָא דְפַקֵיד יְיָ וְאִתְכְּנִישַׁת כְּנִישְׁתָּא בְּעֶשְרִין וּתְלָתָא יוֹמִין לְיַרְחָא דְאָדָר לִתְרַע מַשְׁכַּן זִימְנָא

ותקהל העדה אל פתח אהל מועד. מעשה נס היה, וזה אחד מן המקומות שהחזיק המועט את המרובה. כיוצא בו (במדבר כ׳:י׳) ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע. וכן אמרו במדרש ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד, אמר לפניו משה, רבונו של עולם ששים רבוא אנשים וששים רבוא בחורים היאך אני יכול להעמידן פתח אהל מועד, אמר לו הקב"ה על זה אתה תמה, והלא השמים כדוק עין היו, ואני מתחתים מסוף עולם ועד סופו, שנאמר (ישעיהו מ׳:כ״ב) הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת. וכן בהר סיני נגלה הקב"ה על הר סיני בעשרים ושנים אלף מרכבות של מלאכי השרת, שנאמר (תהילים ס״ח:י״ח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, ועל כל מרכבה ומרכבה כמרכבה שראה יחזקאל, והיאך היה ההר מחזיק כולם, אלא מעשה נסים היה שהיה הקב"ה אומר להר הרחב וקבל בני אמונים. וכיון שעברו את הירדן נכנסו כל ישראל בין שני בדי הארון, שנאמר (יהושע ג׳:ט׳) ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה ושמעו את דברי ה' אלהיכם. וכן לעתיד כל אותן אוכלסין שיצאו מאדם הראשון עד שיחיו המתים היכן הם עומדים, והן עתידין לומר (ישעיהו מ״ט:כ׳) צר לי המקום גשה לי ואשבה, אלא אני מרחיב את ירושלים, שנאמר (שם נד) הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך, וכתיב (יחזקאל מ״א:ז׳) ורחבה ונסבה למעלה למעלה, עד כאן במדרש.

ותקהל העדה וגו׳. אולי כי בראותם מעשה משה שלקח אהרן ובניו והבגדים וגו׳, נקהלו מעצמן. או ירצה להודיע שהחזיקם המקום לכל ישראל בפתח אהל מועד, כמו שדרשו זכרונם לברכה (ויקרא רבה י:ט) בפרשת ״הקהל״ וגו׳, וכאן יודיע הכתוב שכן היה.

כאשר צוה ה׳ אותו. כ״ז מיותר ונדרש בת״כ שסדר משה עבודת כהונה ולויה כו׳ פי׳ היה בקבלה עוד סדר משמרות כהונה ולויה. ובביאור הספרי נשא הארכנו: