ויקרא ח, ב

קח את אהרן. פרשה זו נאמרה שבעת ימים קודם הקמת המשכן, שאין מקדם ומאחר בתורה:

קח את אהרן. קחנו בדברים ומשכהו:

ואת פר החטאת וגו'. אלו האמורים בענין צואת המלואים בואתה תצוה, ועכשיו ביום ראשון למלואים חזר וזרזו בשעת מעשה:

קָרֵב יָת אַהֲרֹן וְיָת בְּנוֹהִי עִמֵהּ וְיָת לְבוּשַׁיָא וְיָת מִשְׁחָא דִרְבוּתָא וְיָת תּוֹרָא דְחַטָאתָא וְיָת תְּרֵין דִכְרִין וְיָת סַלָא דְפַטִירַיָא

קְרֵיב יַת אַהֲרן דְאִתְרַחֵק עַל עוֹבְדָא דְעֵיגְלָא וְטוֹל יַת לְבוּשַׁיָא דְפַקֵידְתָּךְ וְיַת מִשְׁחָא דִרְבוּתָא וְיַת תּוֹרָא דְחַטָאתָא וְיַת תְּרֵין דִכְרִין וְיַת סַלָא דְפַטִירַיָא

קח את אהרן פרשה זו נאמרה שבעת ימים קודם הקמת המשכן שאין מוקדם ומאוחר בתורה לשון רש"י (רש"י על ויקרא ח׳:ב׳) ולמה נהפוך דברי אלהים חיים ועוד כי צוה בפרשת ביום החדש הראשון (שמות מ) בכל הקמת המשכן ובלבישת אהרן ובניו ובמשיחת כולם וספר שם מעשה משה בענין ההקמה ולא הזכיר באהרן ובניו דבר עד המקום הזה ואיך הפריש ענין אחד בשתי פרשיות ואיחר המוקדם אבל הנכון שנאמר כי נצטוה בהקמת המשכן בכ"ג באדר והקים אותו וכאשר עמד המשכן על מעמדו מיד קרא לו הש"י שהוא יושב הכרובים וצוה אותו על מעשה הקרבנות כל הפרשיות האלה שמתחילת ויקרא עד כאן כי רצה ללמדו מעשה כל הקרבנות ומשפטיהם קודם שיקריב מהם כלל כי יש בקרבנות המלואים חטאת ועולה ושלמים ולא יודעו כל דיניהם רק מן הפרשיות האלה שהקדים לו ואחר כן אמר לו קח את אהרן ואת בניו אתו לזרז אותו בשעת מעשה במה שאמר לו מתחלה (שמות כט א) וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי וגו' והוסיף לו בכאן (ויקרא ח׳:ג׳) (ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד שיעשה במעמד כלם שידעו שהש"י בחר באהרן ובזרעו ועל דרך הישר נצטוה משה במלאכת המשכן קודם למעשה העגל וכשנתרצה לו הקב"ה והבטיחו שישרה שכינתו בתוכם ידע מעצמו שמצות המשכן במקומה עומדת וצוה לישראל עליה כמו שפירשתי בפרשת ויקהל (שם לה א) ואחרי שהשלימו המלאכה נאמר לו פרשת ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד (שם מ ב) ושם נאמר לו והקרבת את אהרן ואת בניו וגו' (שם פסוק יב) והנה ידע שגם אהרן ובניו במעלתם ובחיבתם לפני המקום ועכשיו חזר וזרזו ביום ראשון של מלואים ובשעת מעשה והנה כל הפרשיות כסדרן אלא שהקדים ויכס הענן את אהל מועד (שם פסוק לד) שהוא ביום שמיני למלואים כדעת רבותינו (בת"כ ריש שמיני) לסדר כל ענין הקמת המשכן כי כן דרך הכתובים בכל מקום להשלים ענין אשר התחיל בו:

ואת פר החטאת. בה״א כי כבר הזכירו וכן האלים וכן המצות:

ואת פר החטאת ואת שני האילים. הקדים פר החטאת, כאמרם ז"ל כל חטאת קודמת לעולה הבאה עמה כי עד אחר שיכופר החטא אין מקום כלל לעולה כאמרו עולה וחטאה לא שאלת, והיתה חטאתו אחר המשחו פר כמשפט כהן משיח, אבל לא נכנס דמו לפנים כי לא היה חטאו במדרגת רוע שיצטרך לזה כמו שהיה צריך בהוראת כהן משיח והוראת בית דין שהחטיאו ופר ושעיר של יום הכפורים שמכפרים על טומאת מקדש ועל חטאים עונות ופשעים כמו שמבואר בענין. והקדים העולה למלואים, כי גם בעולה תהיה איזו כפרה כאמרו ונרצה לו לכפר עליו, ואחר שלמות הכפרה נעשו ראוים למלא את ידם להשלימה לעבודה.

קח את אהרן פרשה זו נאמרה בכ״ג אדר.

קח את. פירש"י פרשה זו נאמרה ז' ימים קודם הקמת המשכן ואין מוקדם או מאוחר בתורה. צריך פי' לפי' זו לשל מילואים שבואתה תצוה נאמרה ז' ימים קודם הקמת המשכן ועתה ביום א' למלואים חזר הקב"ה וזרזן בשעת המעשה ואמר קח את אהרן עוד קח את אהרן כלו' בקח אתה עתיד לגדלו ואימתי בשעה שהיתה המגפה ביש' ואמר ליה קח את המחתה ותן עליה אש אמר לו אהרן למשה הלהורגני אתה בא שהרי בני שהכניסו האש של הדיוט לפנים מתו ואני אוציא הקדש לחוץ א"ל עד שאתה משיח הם מתים אלא קח מהרה מה שאני או' לך וכפר עליהם כיון ששמע אהרן אמר אפי' אני מת על ישראל איני כדאי מיד ויקח אהרן כאשר דבר משה הרי שנתגדל בכך:

קח את אהרן וגו׳. פרשה זו נאמרה קודם הקמת המשכן, וטעם שנאמרה כאן, לומר לך שקדמו כל משפטי הקרבנות ופרטיהן ודקדוקיהן קודם מלואיו, כי לעשות כלן נתכהנו הוא ובניו, ולא נתכהן עד שלמדו משה כל פרטי דיני כל הקרבנות וקים וקבל עליו לעשות ככל הכתוב, ואז אמר לו ״קח את אהרן״ שעל מנת כן נתכהן, ועוד שזולת זה משכחת שיביא אדם מישראל קרבן מיד בקרבתו לפני ה׳ ולא ידע מה לעשות.

ואת פר החטאת. בה״א הידיעה. שהרי כבר נאמר פ׳ המלואי׳ וכיון שהגיע שבעת ימים לפני ר״ח ניסן שהוא שמיני למלואים בא הדבור לעשות כמצווה כבר. והוסיף עוד

ת דהקמת המשכן היה בראש חודש ניסן וזה היה בכ"ג באדר. ופירוש ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים רצונו לומר במקום פתח אהל מועד לפי שכל ז' הימים היה מעמידו ומפרקו ובראש חודש הוקם המשכן ולא נפרק כי אם בעת המסעות:

א לא מלשון לקיחה וכבר הוא מבואר בפרשת בראשית ובמקומות אחרים: