ויקרא ג, ה

על העלה. מלבד העולה למדנו שתקדים עולת תמיד לכל קרבן על המערכה:

וְיִסְקוּן יָתֵיהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לְמַדְבְּחָא עַל עֲלָתָא דִי עַל אָעַיָא דִי עַל אֶשָׁתָא קוּרְבַּן דְמִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ

וְיִסְקוּן יָתֵיהּ בְּנֵי אַהֲרן לְמַדְבְּחָא עַל עֲלָתָא דְעַל קֵיסִין דְעַל אֵישָׁתָא קָרְבַּן דְמִתְקַבֵּיל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ

והקטירו אותו בני אהרן כנו לאשה הנזכר (ויקרא ג׳:ג׳) והקריב מזבח השלמים אשה לה' והוא שוה עם מה שאמר למטה (ויקרא ג׳:ט״ז) והקטירם כי שם ירמוז לכל האמורין ומדרשו (תו"כ פרשה יד י) והקטירו אותו (כאן) והקטירו (ויקרא ג׳:י״א) והקטירם (ויקרא ג׳:ט״ז) מה ת"ל והקטירו אותו הכשר ולא הפסול והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים והקטירם כלם כאחת:

על העלה לפי פשוטו עם העולה כמו ויבואו האנשים על הנשים על שדה הארץ יחשב.

העלה המבוררת היא עולת התמיד.

והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה אחר שאמר ואש המזבח תוקד בו אמר כן לפי שמזבח העולה הוא מעצי שטים והיה מצופה נחשת כעובי דינר זהב והאש על המזבח תמיד לא תכבה לעולם ולא היה הנחשת ניתך ולא העץ נשרף והוא נס גדול לזה אמר והאש על המזבח וגומר כלומר ראה זה הנס הנעשה במזבח שהאש על המזבח תוקד בו לא תכבה והמזבח קיים. וחזר ואמר פעם שלישית אש תמיד תוקד על המזבח לפי שהמזבח מקום כפרה ורשעים אין להם כפרה ונדונין באש גיהנם ובמדרש היא העולה זו מלכות הרשעה שמתגאה ומעלה את עצמה סופה להיות נדונת באש:

ג לאו מעל העולה דייק שתקדים דהא לא משתמע מעל שפירושו לבד אם להקדים אם לאחר אלא מדכתיב בתריה אשר על העצים אשר על האש משמע שכבר ערכו העולה על העצים אשר על האש: