ויקרא כא, כג

אך אל הפרכת. להזות שבע הזאות שעל הפרכת:

ואל המזבח. החיצון ושניהם הצרכו להכתב, ומפורש בתורת כהנים:

ולא יחלל את מקדשי. שאם עבד, עבודתו מחללת להפסל:

בְּרַם לְפָרֻכְתָּא לָא יֵיעוֹל וּלְמַדְבְּחָא לָא יִקְרַב אֲרֵי מוּמָא בֵהּ וְלָא יַחֵל יָת מַקְדְשַׁי אֲרֵי אֲנָא יְיָ מְקַדִשְׁהוֹן

לְחוֹד לְפַרְגוֹדָא לָא יֵיעוֹל וּלְמַדְבְּחָא לָא יִקְרַב אֲרוּם מוּמָא בֵּיהּ וְלָא יָפִיס יַת מִקְדָשַׁי אֲרוּם אֲנָא יְיָ מְקַדִשְׁהוֹן

אך אל הפרכת לא יבא. להיותו כהן גדול גם אל המזבח לא יקרב:

אך אל הפרכת לא יבא. בת"כ עביד צריכותא מפרכת וממזבח דאי כתיב פרכת משום דלפני' ואי כתב מזבח משום דבר עבודה הוא:

אך אל הפרוכת לא יבא אך מיעוטא הוא שלפעמים יבא כההיא דאמרינן אם אין כהנים נכנסין לוים אם אין טהורין נכנסין טמאין אם אין טמאין נכנסין בעלי מומין:

אך אל הפרכת, ואל המזבח אלו נאמר אל הפרכת ולא נאמר ואל המזבח הייתי אומר אל הפרכת שהוא בפנים יהא פסול ואל המזבח שאינו בפנים לא יהא פסול לכך נאמר ואל המזבח. ואלו נאמר ואל המזבח ולא נאמר אל הפרכת הייתי אומר ואל המזבח שהוא כשר לעבודה יהא פסול, אל הפרכת שאינה כשרה לעבודה לא יהא פסול לכך צ״ל אל הפרכת ואל המזבח.

כי אני ה׳ מקדשם הפרכת והמזבח ואין בעל מום ראוי לבא אליהם.

אך אל הפרכת לא יבא. אעפ"י שהתירו הכתוב לאכל קדשים שהאכילה כפרה, דאמ' ואכלו [אתם] אשר כפר בהם, מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, סבור הייתי שכפרה שאינה ריח ניחוח יכולים לעשות, לכך איצטריך למימר: אך אל הפרכת לא יבא:

ואל המזבח לא יגש. מזבח הזהב להזות עליו, כי אינם ראוים לכפרה זו:

כי אני ה' מקדשם. הפרכת והמזבח, ואין בעל מום ראוי לבא אליהם:

אך אל הפרכת לא יבא. כלפי דישראל אינו מוזהר בל״ת מלבא אל ההיכל ולא הוזהרו אלא כהנים כמש״כ הרמב״ם בהל׳ ביאת המקדש פ״ב ה״ב והוזהרו כל הכהנים שלא יכנסו לקדש או לקדש הקדשים כו׳. והכי תניא בת״כ ר״פ אחרי אין לי אלא אהרן שאר כהנים מניין דבר אל אהרן אחיך. הא כל ישראל לא הוזהרו. והטעם הוא משום שאין בהם מצוה להכנס לצורך מש״ה לא הוזהרו על שלא לצורך כמש״כ התוס׳ יבמות דל״ב דאין זר המקריב בטומאה חייב משום טומאה משום שאין בו מצוה להקריב בטהרה. מעתה הייתי אומר דה״ה בע״מ שאינו מצוה ליכנס לצורך עבודה אינו מוזהר ליכנס שלא לצורך. וכמו לענין איסור שתוי יין תניא בת״כ פ׳ שמיני דבע״מ לא הוזהרו לבא שתו״י לעזרה משום שלא נצטוו לבא שלא שתו״י. וא״כ ה״נ ס״ד שלא הוזהרו בע״מ ליכנס להיכל שלא לצורך עבודה . מש״ה פירש הכתוב דמוזהר מלבא אל הפרכת כמו תמימים:

י דאם לא כן מה לו ולפרוכת עד שיזהיר הכתוב מלבא שם:

כ ואם תאמר מנא ליה לרש"י דלמא מזבח הפנימי, ויש לומר דאי מדבר במזבח הפנימי אז לא צריך למכתב תו ואל הפרוכת לא יבא דאם אסור ליקרב למזבח הפנימי שהוא חוץ לפרוכת מכל שכן שאין רשאי ליקרב אל הפרוכת אבל אי מדבר במזבח החיצון שניהם הוצרכו לכתוב ומפורש כו':

ל כלומר מקדשי שנאמר בקרא אינו מקדש ממש אלא פירוש עבודתי כי מלת מקדש נאמר על מקדש ממש וגם על העבודה הנעשה במקדש: