ויקרא כא, כב

מקדשי הקדשים. אלו קדשי הקדשים:

ומן הקדשים יאכל. אלו קדשים קלים ואם נאמרו קדשי הקדשים למה נאמרו קדשים קלים, אם לא נאמרו הייתי אומר בקדשי הקדשים יאכל בעל מום, שמצינו שהתרו לזר, שאכל משה בשר המלואים, אבל בחזה ושוק של קדשים קלים לא יאכל, שלא מצינו זר חולק בהן, לכך נאמרו קדשים קלים. כך מפורש בזבחים (קא:):

קֻרְבַּן אֱלָהֵהּ מִקֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא וּמִן קוּדְשַׁיָא יֵיכוּל

בְּרַם מוֹתְרֵי קָרְבָּנַיָא דֶאֱלָהֵיהּ מַה דְמִשְׁתַּיֵיר מִן קוּדְשֵׁי קוּדְשַׁיָא וּמִן קוּדְשַׁיָא יִתְפַּרְנֵס

לחם אלהיו. לחם הפנים והאשם והחטאת שהם קדשי הקדשים כנגד השלמים כי גם השלמים קדש:

ומן הקדשים. המעשר והבכור:

לחם אלהיו הפסוק מתחיל בלמ"ד ומסיים בלמ"ד רמז לס' מומין באדם:

מקדשי הקדשים ומן הקדשים אם נאמר מקדשי הקדשים למה נאמר ומן הקדשים יאכל אלא אם נאמר מקדשי הקדשים ולא נאמר ומן הקדשים הייתי אומר קדשי קדשים שהותרו לזר מהן יאכל אבל מקדשים קלים לא יאכל לכך נאמר ומן הקדשים יאכל ואלו נאמר ומן הקדשים יאכל ולא נאמר מקדשי הקדשים הייתי אומר מן הקדשים יאכל אבל מקדשי הקדשים לא יאכל לכך צריך לומר מקדשי הקדשים וצ״ל ומן הקדשים.

ומן הקדשים יאכל. דלא נימא דוקא קדשי קדשים שאין שום מעשה בכהנים בבשר מש״ה אין נ״מ בין תם לבע״מ לאכילה. אבל שלמים דחו״ש בעי תנופה ובע״מ אסור להניף ס״ד שאין לו זכות באכילה להכי כתיב ומן הקדשים יאכל. אפילו מן הקדשים יאכל: