ויקרא כא, יא

ועל כל נפשת מת וגו'. באהל המת:

נפשת מת. להביא רביעית דם מן המת שמטמא באהל:

לאביו ולאמו לא יטמא. לא בא אלא להתיר לו מת מצוה:

וְעַל כָּל נַפְשַׁת מֵתָא לָא יֵיעוֹל לַאֲבוּהִי וּלְאִמֵהּ לָא יִסְתָּאָב

וּלְוַת כָּל בַּר נַשׁ דְמִית לָא יֵיעוֹל לְאָבוֹי וּלְאִמֵיהּ לָא יִסְתָּאָב

ועל כל נפשות מת לא יבא. גוף מת והגוף חסר כי מת שם התאר וכן ועשיר יענה עזות ומאכלו בריאה תחסר שה:

וטעם לא יבא. באהל או בבית ששם המת:

וטעם לאביו ולאמו. שהיא מצוה עליו לכבדם בחייהם ובמותם ואף כי לאחיו ולבנו:

ועל כל נפשות מת וגו'. כל הפסוק האותיות של סופי תיבות כפולות רמז לרביעית דם הבא משני מתים שמטמא:

ועל כל נפשת מת לא יבא אזהרה לכהן גדול שלא יכנס באהל המת ואין לי אלא כה״ג שהוזהר בלא יבא מניין לרבות כהן הדיוט אלא גמר ג״ש לא יטמא בכ״ה מלא יטמא בכ״ג מה לא יטמא האמור בכ״ג מוזהר אף בלא יבא, אף לא יטמא האמור בכ״ה מוזהר נמי אף בלא יבא. ת״כ.

לאביו ולאמו לא יטמא לא בא הכתוב אלא להתיר לו מת מצוה. כאן אין צריך לומר לבנו ולבתו לאחיו ולאחותו, שכשאינו מטמא לאביו ולאמו כ״ש שאינו מטמא לשאר קרובים.

ועל כל נפשות מת לא יבא. אינו בא בקהל המספידים והמלוים אלא כדתנן מת לו מת הן נכסין והוא נגלה כו׳ אבל מכ״מ רשאי ללוות ולצאת מביתו. מיהו כ״ז אינו אלא בשעה שהוא בביתו משא״כ בשעה שהוא בבהמ״ק כתיב

צ רוצה לומר מדכתיב לא יבוא ואין שייך ביאה אלא בדבר שיש לו תוך:

ק ואם תאמר והא בפרשת חקת גם כן כתיב במת בנפש ופירש רש"י בנפש זו רביעית דם ולמה לי תרי קראי. ויש לומר דכאן מדבר שמטמא באהל והתם מדבר שמטמא במגע:

ר דהא כבר כתיב ועל כל נפשות מת לא יבא ועל כרחך זה בא ללמד שאינו מטמא אף לאביו ולאמו דאי דוקא לשאר בני אדם הוא דאתא פשיטא דהא אפילו כהן הדיוט הוא אסור כדכתיב לנפש לא יטמא אלא על כרחך על כל נפשות מת לא יבא לאסור בכהן גדול אף מה שהתיר בכהן הדיוט דהיינו אביו ואמו ואם כן לאביו ולאמו לא יטמא למה לי אלא ודאי לכך אצטריך דאי לאו לאביו ולאמו הוה אמינא כיון דקרא דעל כל נפשות וגו' בא לאסור בכהן גדול אף מה שהתיר בכהן הדיוט, ולעיל התיר לו גם כן מת מצוה ואביו ואמו וכאן בכהן גדול אסר לו הכל והואיל ואסר לו מת מצוה בכאן הוה אמינא אף למת מצוה אסור לו ליטמא דדוחק הוא לחלק לכך חזר וכתב לאביו ולאמו לא יטמא לומר לך הג' במ"ג דאביו ואמו לא דמי לשאר אדם דלשאר אדם אסור ליטמא אפילו מת מצוה ולאביו ולאמו כשהן מת מצוה מותר ליטמא לה כך לאביו ואמו לא יטמא אבל למת מצוה מותר ליטמא, כך מצאתי: