ויקרא כא, י

לא יפרע. לא יגדל פרע על אבל ואיזהו גדול פרע, יותר משלשים יום:

וְכַהֲנָא דְאִתְרַבָּא מֵאֲחוֹהִי דְיִתָּרִיק עַל רֵישֵׁהּ מִשְׁחָא דִרְבוּתָא וְדִי קָרִיב יָת קֻרְבָּנֵהּ לְמִלְבָּשׁ יָת לְבוּשַׁיָא יָת רֵישֵׁהּ לָא יְרַבֵּי פֵרוּעַ וּלְבוּשׁוֹהִי לָא יִבְזַע

וְכַהֲנָא רַבָּא דְמִתְרַבְרַב עַל אָחוֹי דִי יִתְרוֹק עַל רֵישֵׁיהּ מִשְׁחָא דִרְבוּתָא וּדְיִקְרַב יַת קוּרְבָּנֵיהּ לְמִלְבּוֹשׁ יַת לְבוּשַׁיָא יַת רֵישֵׁיהּ לָא יִרְבֵּי פֵירוּעַ וּלְבוּשׁוֹי לָא יְבַזַע בְּשַׁעַת אֲנִיקֵי

את ראשו לא יפרע וגו' ועל כל נפשות מת נמשך לפניו עם "נפשות מת" יאמר שלא יפרע ולא יפרום על כל נפשות מת ולא יבא עליו:

את הבגדים. והם בגדי קדש:

את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם. מזה הכתוב נלמוד מה שהעתיקו חז״ל במשפט האבלות:

והכהן הגדול ה' גדול מאחיו בנוי בכח בעושר בחכמה ובשנים:

יוצק ב' דין ואידך ונהר יוצק יסודם מלמד ששמן המשחה אשר עשה משה היה מושך כנהר וממנו היו מושחין כל המלכים:

ללבוש ב' דין ואידך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש כדדרשינן גדלהו משל אחיו וזהו כיון שמלא ידו ללבוש הבגדים אז ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש:

והכהן הגדול מאחיו. ע"ד הפשט אחר שהחמיר על כהן הדיוט ואסר עליו טומאת מת זולתי במתים ידועים, ואסר עליו גם כן השנים והן זונה וחללה וגרושה זולתי אלמנה, הוסיף עתה והחמיר על הכהן הגדול שהוא מקודש ופנימי יותר מיוחד לעבודת ה', לא ימיש מתוך המקדש, שיהיה אסור לו להטמא בשום מת בעולם ואפילו על אביו ועל אמו, ושיהיה ג"כ אסור בכל הנשים זולתי הבתולה הכשרה, וטעם הדבר כדי שתהיה נמשכת לדעתו ולרצונו, והכהן הגדול יצטרך שיהיה גדור ביותר בענין המשגל ולכך נאסרה עליו אם היתה רגילה תחלה באיש אחר, פן תמשכנו היא לדעתה.

ע"ד המדרש והכהן הגדול מאחיו, שיהא גדול מאחיו בחמשה דברים, בנוי בכח בעושר בחכמה בכבוד. ואם אין לו, אחיו הכהנים מעשירין אותו, שנאמר והכהן הגדול מאחיו, גדלהו משל אחיו. ומעשה בפנחס הסתת שמנוהו כהן גדול ויצאו אחיו הכהנים וראו אותו חוצב אבנים ומלאו המחצב לפניו דינרי זהב.

וע"ד הקבלה הכהן הגדול ידוע מי הוא דוגמתו, וכבר הזכרתי מזה בסדר צו, והיה הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו דוגמת השרפים, וזהו שאמר המלאך ליהושע הכהן הגדול (זכריה ג) ונתתי לך מהלכים וגו', רמז לו מקומו ודוגמתו, ותרגם יונתן בין שרפיא האלין, ממה שכתוב (ישעיה ו) שרפים עומדים ממעל לו.

ואמרו במסכת יומא פרק הממונה הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו, ועוד תניא, שלשה מהלכים בדרך הרב באמצע גדול בימינו וקטן בשמאלו, וכן מצינו בשלשה מלאכים שבאו אצל אברהם מיכאל באמצע גבריאל מימינו רפאל משמאלו.

ואם תזכה תבין כי לכך הזכיר בו הכתוב הלשון הזה הכהן הגדול כענין שכתוב (דברים יא) את כל מעשה ה' הגדול וגו', שהרי עבודתו של כהן גדול לשם הגדול, וזהו שאמרו רז"ל במסכת הוריות פרק כהן משיח (ויקרא כא) את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום, לא יפרום כלל דברי ר' יהודה, ר' שמעון אומר אינו פורם מלמעלה אבל פורם הוא מלמטה, כלומר תחת בגדיו, לא בבגד העליון כמשפט הקריעה בכהן הדיוט ובשאר ישראל, ובא לרמוז שהפרימה אינה אלא למי שהוא למטה ממנו זהו כהן הדיוט, ולכך כהן גדול פורם מלמטה לפי שאין בדוגמתו ירידה אלא התעלות למעלה למעלה עד אין סוף, ולשון פרימה קריעה, כתרגומו יבזע.

את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם אינו רשאי לנוול את עצמו אפילו בשביל אבילות. ומזה נלמד מה שאמרו חכמים באבל.

שמן המשחה. ע׳ מש״כ לעיל ז׳ ל״ה בשם הירושל׳ יומא דמשמעו לשון גדולה כמו אנשי מדות ת״א גברי דמשחן. אלא דשם משמעו רק בקומה וכאן משמעו גדול בכל דבר מעלה:

פ דילפינן מבני אהרן דכתיב ראשיכם אל תפרעו מה להלן על האבל אף כאן על אבל. ואיזהו גידול פרע יותר משלשים יום דילפינן מנזיר דכתיב בו יהיה גדל פרע יהיה בגימטריא שלשים:

והכהן הגדול מאחיו וגו' עד דבר אל בני ישראל איש מזרעך. אחרי שנתן המשפטים בכהנים הדיוטים נתן המשפט בכהן גדול והנה בהיותו כהן היה מחוייב בכל המצות שזכר למעלה בכהנים אלא שהוסיף עליהם מפני קדושתו חמש אזהרות אחרות, האחת שלא יגדל שער ראשו כאבל. והשנית שלא יקרע את בגדיו על מת ועל שתי אלה אמר והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו רוצה לומר מפני שנמצאו בו שתי מעלות יתירות על שאר הכהנים האחת שנמשח בשמן המשחה כאשר נתמנה כהן גדול וזהו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה. והמעלה השנית הוא אמרו ומלא את ידו ללבוש את הבגדים שהם שמונת הבגדים שמשרת בהם כהן גדול. הנה מפני זה ראוי לו שישמור שתי שמירות כנגד שתי המעלות האלה כי כיון שיוצק על ראשו שמן המשחה את ראשו לא יפרע כמו האבלים כי יהיה בזה מחלל את שמן הקדש אשר על ראשו. וכן אמר לאהרן ולבניו ראשיכם אל תפרעו. ומפני שמלא את ידו ללבוש את הבגדים שהם בגדי קדש ראוי שבגדיו לא יפרום רוצה לומר שלא יקרעם כי בגדי קדש הם. והאזהרה הג' היא בענין קבורת המתים שלא יהיה כהן גדול כשאר הכהנים כי הוא להיותו כהן גדול לא יטמא לשום מת לא לאמו ולא לאביו אע"פ שהוא חייב בכבודם ולכן לא זכר בן ובת אח ואחות. אלא האב והאם שצותה תורה על מוראם וכבודם באופן שמן המקדש לא יצא ולא יהיה טרוד בדבר אחר אלא בעבודת אלהיו. ולא יחלל את מקדש אלהיו בהיותו מתעסק באבלו. ואמר אני ה' רוצה לומר ואין לחוש על המתים במקום שיש כבודי כי אני חי וקיים ובי תשועת עולמים ולא במתים שכבר מתו. והאזהרה הד' שחדש כאן בכהן גדול היא שלא די שלא ישא אשה זונה וחללה וגרושה אבל גם אלמנה לא יקח אלא בתולה מעמיו והיה זה לפי שהבתולה אינה יודעת איש ולכך נסתפקה ברוב או במעט מהמשגל והעונות וינהיגנ' כפי רצונו מה שלא יוכל לעשות באשה אלמנה שאולי בעלה הראשון הרגילה באופן אחר. ובא בקבלה אלמנה וגרושה אפילו מן האירוסין. ואלמנה היא מלה מורכבת שאין לה מנה כלומר שנעדרה מנתה. ואמר כי אם בתולה מעמיו להגיד שלא יקח אשה מעם נכרי אפילו בתולה שנתגיירה היא אסורה לכהן וזו היא האזהרה הה', ונתן הטעם בזה באמרו ולא יחלל זרעו בעמיו רוצה לומר הבנים דומין לאם ולמקבת בור נוקבו ממנו. ויהיו הבנים אשר יוליד מאלו הנשים הבלתי הגונות לו רעים וחטאים לה' מאד, ואמר כי אני ה' מקדשו הוא מחלל כבודו וקדושתו ומפני שהיו המצות האלה כלן מיוסדות על כבוד האל יתברך כי כבוד האדון נכר בכבוד המשרתים אותו לכן אמר על אלה המצות אני ה' רוצה לומר אל תזלזלו בכבודי כי אני ה' סבות הסבות וממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ואין ראוי שמשרתי יקלו בכבודי: