ויקרא יג, כד

מחית המכוה. שיינימנ"ט בלע"ז [רפוי] כשחיתה המכוה נהפכה לבהרת פתוכה או לבנה חלקה וסימני מכוה וסימני שחין שוים הם, ולמה חלקן הכתוב, לומר שאין מצטרפין זה עם זה, נלד חצי גריס בשחין וחצי גריס במכוה לא ידנו כגריס:

אוֹ בִסְרָא אֲרֵי יְהֵי בְמַשְׁכֵּהּ כְּוָאָה דְנוּר וּתְהֵי רֹשֶׁם כְּוָאָה בַּהֲרָא חַוְרָא סֲמקָא אוֹ חַוְרָא

אוֹ בַּר נַשׁ אֲרוּם יְהֵי בְּמוֹשְׁכֵיהּ כְוָואָה דְנוּר וּתְהֵי רוֹשָׁם כְּוָואָה בַּהֲקֵי חִוְרָא סוֹמְקָא מְעַרְבִין אוֹ חִוְורָא בִּלְחוֹדָא

או לבנ׳. לבדה:

או בשר אין חלוק בין שחין למכוה וחלקן הכתוב לשתי פרשיות לומר שחצי גריס שחין וחצי גריס מכוה אין מצטרפין להיות גריס שלם. כדאיתא במסכת חולין גריס חצי פול והוא שיעור טומאה לשחין ולמכוה.

או לבנה. בהרת עזה ולא בפתוך אדמומית: