ויקרא יג, כ

מראה שפל. ואין ממשה שפל, אלא מתוך לבנוניתו הוא נראה שפל ועמוק, כמראה חמה עמוקה מן הצל:

וְיֶחֱזֵי כַהֲנָא וְהָא מֶחֱזָהָא מַכִּיךְ מִן מַשְׁכָּא וּשְׂעָרַהּ אִתְהַפִיךְ לְמֶחֱוָר וִיסָאֵבִינֵהּ כַּהֲנָא מַכְתַּשׁ סְגִירוּתָא הִיא בְּשִׁחַנָא סְגִיאַת

וְיֶחֱמֵי כַּהֲנָא וְהָא חֵיזְוָהָא מַכִּיךְ מִן מוֹשְׁכָא לְמֶחֱוַור וּשְעָרָהּ אִתְהַפִּיךְ לְמֶחֱוַור וְיַסְאִיבִינֵיהּ כַּהֲנָא מְטוּל דְמַכְתַּשׁ סְגִירוּתָא הוּא בְּשִׁיחֲנָא סַגִיאָת

והנה מראה. לא יתכן בדקדוק מראה בקמץ גדול תחת האל״ף והה״א במפיק כמו ידה רגלה כי לא נמצא כן בבעלי הה״א הנח הנעלם בסוף המלה ודגשות נו״ן:

והנה מראה שפל מניין לרבות את השוה לגבוה ת״ל ושפלה איננה מן העור.

והנה מראה שפל. כבר ביארנו כלל בפרשיות הללו דבמקום שכתוב שני אופנים במקרא אחד. בא המקרא שאחריו ביחוד על האופן השני שבמקרא הקודם [וזהו דרך המקרא בכ״מ כדאיתא בחולין דכ״ז ב׳ דהא דכתיב ושפך את דמו קאי רק על עוף דסליק מינה ולא על חיה ג״כ דכתיב ברישא דקרא. וע״ע בס׳ דברים י״ד ז׳] וה״נ הפי׳ בזה המקרא דכתיב שפל והיינו עמוק. אלא משום דקאי על מראה פתוך מש״ה נראית שפל ולא עמוק כ״כ. אבל על האופן הראשון במקרא הקודם שהוא שאת לא שייך כלל מראה שפל. שהרי הוא שאת מעור הבשר וכמש״כ לעיל: