ויקרא יג, יא

צרעת נושנת הוא. מכה ישנה היא תחת המחיה, וחבורה זו נראית בריאה מלמעלה ותחתיה מלאה לחה, שלא תאמר הואיל ועלתה מחיה אטהרנה:

סְגִירוּת עַתִּיקָא הִיא בִּמְשַׁךְ בִּסְרֵהּ וִיסָאֵבִנֵהּ כַּהֲנָא לָא יַסְגְרִנֵהּ אֲרֵי מסָאָב הוּא

סְגִירוּתָא עֲתִּיקוּתָא הוּא בִּמְשַׁךְ בִּישְרֵיהּ וְיַסְאִיבִינֵיהּ וְיַחְלְטִינֵיהּ כַּהֲנָא לָא יַסְגְרִינֵיהּ אֲרוּם מְסָאָב הוּא

נושנת. קדמונית:

מלת יסגירנו. יוצאה לשנים פעולים והטעם שיצוה שיסגר:

צרעת נושנת. כאן לא דקדק רש"י ז"ל כל הצורך ובתורת כהנים מסיק שער לבן סימן טומאה ומחיה סימן טומאה מלמד שמטמאה מחיה בלא הפכה והא דרשינן מדכתיב הוא:

צרעת נושנת היא מכה ישנה היא זאת ונעשית בריאה מלמעלה, ומלמטה מלאה ליחה שלא תאמר הואיל ועלתה מחיה אטהרנה.

לא יסגרנו. על נגע אחר אם יתראה באותו אדם. וה״ה בבהרת. אלא משום שבהרת קשה כמות מסתמא לא יענש עוד בנגע אחר. משא״כ בשאת הקלה ממנה:

ו כתב הרא"ם תימא דמהכא משמע דהמחיה סימן טהרה הוא ולפיכך אמר הואיל שעלתה בו מחית בשר חי אטהרנו ולעיל כתב ומחית בשר חי אף הוא סימן טומאה וכו'. ונראה לי שרש"י בא לתרץ למה ליה לכתוב צרעת נושנת היא וגו' לא היה לו לכתוב אלא מחית בשר חי בשאת וטמאו הכהן ומתרץ שהכתוב עצמו בא ליתן טעם למה מטמאין אותו כשיש בו בשר חי אדרבה היה לו לטהר דהא התחיל הנגע להתרפאות כיון שיש בו בשר חי ועל זה פירש הכתוב כי צרעת נושנת היא וקל להבין. נראה לי: