שמות ט, יט

שלח העז. כתרגומו שלח כנוש וכן (ישעיה י לא) ישבי הגבים העיזו, (ירמיה ו א) העזו בני בנימן:

ולא יאסף הביתה. לשון הכנסה הוא:

וּכְעַן שְׁלַח כְּנוֹשׁ יָת בְּעִירָךְ וְיָת כָּל דִי לָךְ בְּחַקְלָא כָּל אֲנָשָׁא וּבְעִירָא דְאִשְׁתְּכַח בְּחַקְלָא וְלָא יִתְכְּנֵשׁ לְבֵיתָא וְיֵחוֹת עֲלֵיהוֹן בַּרְדָא וִימוּתוּן:

וּכְדוּן שְׁדַר כְּנוֹשׁ יַת גֵיתָךְ וְיַת כָּל דִילָךְ בְּחַקְלָא כָּל אֵינָשָׁא וּבְעִירָא דְאִשְׁתַּכַּח בְּחַקְלָא וְלָא יִתְכְּנוֹשׁ לְבֵיתָא וְיֵיחוֹת עִילַוֵהוֹן בַּרְדָא וִימוּתוּן

הנני ממטיר כעת מחר ועתה שלח העז כל אלה דברי ה' אל משה ובידוע שבא משה ואמר לפרעה את כל דברי ה' אשר שלחו ולא הוצרך להאריך רק אמר הירא את דבר ה' שדבר להם משה כן והיתה העצה הזאת בחמלת ה' כי מכת הברד לא שלחו רק להשחית יבול הארץ ולא על האדם על כן יורה חטאים בדרך להצילם ממנה

שלח העז. הנס או אסוף. וכמוהו יושבי הגבים העיזו:

העז - אסוף כמו: העזו בני בנימין. יושבי הגבים העיזו.

ועתה שלח העז את מקנך. כדי שימלטו העבדים אשר עם המקנה, כאמרם ז"ל "חביב אדם שנברא בצלם".

ולא יאסף ב' במסודה ולא יאסף הביתה. עשיר ישכב ולא יאסף. שמי שהיה עשיר והיה לו מקנה רב לפי שעה ישכב ולא יאסף שהכהו הברד:

שלח העז את מקנך. והלא כבר מתו במכת הדבר והכתוב מעיד שם כן וימת כל מקנה מצרים, ואולי המקנה הזה הביאו אותו משאר הארצות ואנשי מצרים קנאוהו מהם ועליו צוה משה עתה שיאספוהו הבית. או יהיה פירוש וימת כל מקנה מצרים רוב המקנה כי רובו ככולו, או יתכן שנאמר וימת כל מקנה מצרים כל שאין לישראל בו שותפות אבל אותו המשותף עם ישראל הוא שנצל ממכת הדבר.

ועתה שלח העז וגו׳ מה שלא הזהיר משה את פרעה במכת דבר לומר שלח העז את מקנך כמו שעשה במכת ברד, י״ל פירש לך העז את מקנך והירא את דבר ה׳ בקלה וממנה תבין שנאמר כן בחמורה. ד״א מה שלא התרה בו על הדבר לפי שהדבר לא היה רק על הבהמות, והברד הכה אדם ובהמה.

העז לשון קבוץ. כמו (ישעיהו י׳:ל״א) יושבי הגבים העיזו ולא נתן משה עצה לאותו רשע אלא להודיע שהירא דבר ה' משתכר הגה"ה:

ועתה שלח העז. ואם תאמר, אם כן מה מכה זו עושה? הרי שלך לפניך מה שהקדים ה׳ לומר לו שאין תכלית הכונה במכות להרע, אלא בעבור הראותו כחו הגדול וידו החזקה, ולזה הודיעו שיאסף אדם ובהמה מן השדה. ועל כל פנים תעשה המכה רשם בהשחתה מה שהוא מחבר לארץ, שכן כתיב: ״ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר״ (שמות ט:כה).

ונשאר לנו להשכיל בתיבת ועתה מה יכון בה אלהינו עליון, אם לומר כפשטה ממש באותו עת למה יצו האל על זה כיון שאין הברד יורד עד למחר כעת ההיא. ואולי כי צריך שיעור זה לשלוח עד למקום שאדם ובהמה שמה ולשוב ליאסף הביתה.

עוד נראה בהקדים לשאול: דבר ה׳ ״שלח העז״ – לאיזה מקום נוטה? אם להירא דבר ה׳, הוא מעצמו כשישמע כי מחר ימטיר ה׳ ברד בשדה יירא ויכניס עבדיו ומקנהו, אלא ודאי שלא באו הדברים אלא למי שאינו ירא דבר ה׳. וכפי זה יכון באמרו ועתה על דרך אמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה פכ״א; מדרש תהילים ק,ב) אין ״ועתה״ אלא תשובה, כי להיות שהם אינם שמים על לב דבר ה׳, לזה אמר להם שיחזרו בתשובה וישימו על לב דבר ה׳ כי עשה יעשה, ויכניסו מן השדה וגו׳. והודיע הכתוב כי הרשעים לא חזרו בתשובה ולא שמו לבם וגו׳, ובערה בם אש ה׳.

ועתה שלח העז. מכת הדבר לא המית רק את המקנה אשר בשדה כמ"ש הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה, והמקנה שבבית לא מתו כי ראה ה' להשאיר להם פליטה, וע"כ הזהירם שיכניסו המקנה למקום עז [שזה גדר פעל העז] כי האדם והבהמה אשר ימצאו בשדה יוכו מן הברד, ומכת הברד לא נשלח רק על הצמחים: