שמות ז, ה

וְיִדְעוּן מִצְרַיִם אֲרֵי אֲנָא יְיָ כַּד אָרֵים יָת מָחַת גְבֻרְתִּי עַל מִצְרָיִם וְאַפֵּיק יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּינֵיהוֹן:

וְיִנְדְעוּן מִצְרָאֵי אֲרוּם אֲנָא הוּא יְיָ כַּד אָרִים יַת מְחַת גְבוּרְתִּי עַל מִצְרָיִם וְאַנְפֵּיק יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל פְּרִיקִין מִבֵּינֵיהוֹן

וידעו. כבר הזכיר ר' יהודה המדקדק הראשון ההפרש שיש בין וידעו ובין וידעו. כי הקמוץ בקמץ גדול הוא פועל עבר. כמו שמעו. והוי"ו השיבו לעתיד כמשפט. והקמוץ בקמץ קטן היו"ד סימן לעתיד כמו וישמרו. והנח הנעלם בין היו"ד והדל"ת תחת היו"ד שהוא שרש. והנה הזכיר למה הביא המכות על המצריים כדי שיודע שמו הנכבד בעולם:

וידעו מצרים כי אני ה' - אדון ומושל שעד עתה אמרו: לא ידעתי את ה'.

וידעו מצרים וגו׳. אינו מדבר בידיעה שע״י עשר מכות. דא״כ היה לומר כך אחר ונתתי את ידי וגו׳. או אחר והרביתי את אתתי וגו׳. אלא ג״ז המאמר הוא מסדר הגאולה עד שיגיעו לגאולה שלימה. דבאמת במכות עצמם לא נודע כ״כ יד ה׳ למצרים רק לפרעה שנעשה הכל לעיניו ונוכח כי דבר ה׳ הוא. וכמבואר הלשון בכ״מ למען תדע וגו׳ אבל כל מצריים לא נוכחו כ״כ. וגם לא שלטו בהם המכות בתוקף עוזם כמו בסמוך לפרעה כאשר יבואר עוד. ומודיע ה׳ שאחר יציאה מקומית ולא היה עוד גאולה שלימה אלא מפרעה. שהוא הוציאם לחרות לגמרי. וכמאמר ה׳ למשה לפני מכת בכורות. כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה. אבל כל מצריים כסבורים היו שישובו לעבודתם ועל מנת כן השאילום כ״כ. אך בהגיעם לים סוף אז כתיב להלן י״ד ד׳ וידעו מצרים כי אני ה׳. שאז ראו הכל את היד הגדולה שנעשה לעיניהם. וזהו דבר ה׳ כאן. וידעו מצרים כי אני ה׳ בנטותי את ידי על מצרים. ולא אמר בנתני את ידי. כי לא היה שם דבר. אלא נטיית היד על הים לשוב על מצרים. אז. והוצאתי את בני ישראל מתוכם. היה יציאה רוחנית והוא גאולה שלימה. וע׳ להלן י״ב ל״ג:

וידעו מצרים. ר"ל ומצרים יסתפקו עדיין ביכולת האל וירדפו אחריהם, עד שיוכו על הים שא' ידעו מצרים כי אני ה' כמ"ש ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה', וזה יהיה בנטותי את ידי שנטית היד מציין שאינו פוסק מלהכות מכה אחר מכה כמ"ש ועוד ידו נטויה, ואז והוצאתי את ב"י מתוכם, שתחלה אמר והוצאתי מארץ מצרים, ובמכת היה כבר יצאו מארץ מצרים, רק היו שנית בתוכם, כי רדפו אחריהם להחזירם ואז יצאו מתוכם, וכמ"ש כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם: