שמות ז, כג

גם לזאת. למופת המטה, שנהפך לתנין ולא לזה של דם:

וְאִתְפְּנִי פַרְעֹה וְעַל לְבֵיתֵהּ וְלָא שַׁוִי לִבֵּהּ אַף לְדָא:

וַעֲבַד פַּרְעה צוֹרְכֵיהּ וְעָאל לְבֵיתֵיהּ וְלָא שַׁוֵי לִבֵּיהּ לְחוֹד לְמַחְתָא דָא

גם לזאת למופת המטה שנהפך לתנין וגם לזה של דם ויותר נכון גם לזאת שהיתה מכה והיה לו לירא פן תהיה בו יד השם מעתה

ויפן. טעם גם לזאת. כי הזכיר בתחלה אות המטה שהיה לתנין ובלע המטות:

גם לזאת - שכבר ויחזק לב פרעה מעצמו וגם עתה נחזק מאליו. אבל בצפרדע שכתוב: והכבד את לבו שהוא עצמו נתכוון להכביד את לבו. לכן כתיב בפרשת ערוב: ויכבד פרעה את לבו גם בפעם הזאת שהרי כבר הכביד את לבו פעם אחרת.

ולא שת לבו גם לזאת. להבין ההבדל אשר היה גם בזאת בין הפעל האלהי לפעל המכשפים, שפעולת האל יתברך היתה שנוי בטבע היאור, אשר הוא כלו בלתי נפסד, והפך אותו לטבע דם אמתי, עד שמתו בו הדגים, ופעולת החרטומים היה שינוי בדבר נפסד ואולי באחיזת עינים:

ויפן וגו׳ ולא שת לבו וגו׳. לא שהשיב שאינו חפץ לשלח, וכונת הרשע כדי שלא יתחיב ענש על המיאון ויביא עליו עוד מכה אחרת. וטעם שלא שת לבו ולא שאל ממשה שיבקש עליו רחמים נבאר בסמוך (שמות ח:ד) בעזרת השם:

גם לזאת. לא די שלא נחת לשלח ישראל אלא לא שת לבו להשיג עצות למים לצורך המדינה. בהיות ברור אצלו שאינו אלא כישוף ובעוד שעות יעבור כדרך הכישוף:

ויפן. אמנם כשבא לביתו נודע לו כי אין מים לשתות היה לו לירא שימותו בצמא בכ"ז לא שת לבו גם לזאת, ולא בקש ממשה שיעתר אל ה', רק שחפרו סביבות היאור: