שמות ז, כא

וְנוּנֵי דִי בְנַהֲרָא מִיתוּ וּסְרִי נַהֲרָא וְלָא יְכִילוּ מִצְרָאֵי לְמִשְׁתֵּי מַיָא מִן נַהֲרָא וַהֲוָה דְמָא בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם:

וְנוּנֵי דִי בְנַהֲרָא מִיתוּ וּסְרִי נַהֲרָא וְלָא יָכִילוּ מִצְרָאֵי לְמִשְׁתֵּי מוֹי מִן נַהֲרָא וַהֲוַת מְחַת דְמָא בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרַיִם

מתה - טעמו למעלה שהוא לשעבר, אבל מתה אנכי להבא טעמו למטה. ומתה עלי רחל טעמו למעלה והוא לשעבר.

ויבאש ב' ויבאש היאור. וירם תולעים ויבאש. מלמד שגם ביאור גדלו תולעים שנבאש מהם:

והדגה וגו׳ מתה. הכונה בזה לומר כי היה להם סימן במעשה זה, כי לא היה מעשה שדים ולא מעשה כשפים, כי מעשה שנים אלו יהיו דמיון ולא ממש, והדמיון יהיה לעין הרואים, לא שיהיה ממש דם שיהרג כל שותיו ואפלו דגים. לזה אמר והדגה וגו׳ מתה ויבאש היאור, וזה יהיה להם לאות עולם כי מעשה אלהים המה פעלה צודקת ולא דמיון. עוד אמר ויהי הדם בכל ארץ מצרים וגו׳, כי אפלו במרחצאות ובאמבטאות. ואולי כי ירצה עוד לומר שהדם ההוא שנעשה מהמים, הגם שהיו נוטלים אותו ממקום זה ונותנים אותו במקום אחר וחוזרים וכו׳, וכל דבר שיהיה ממעשה שדים יבטלהו שנוי מקום, ובפרט כשיניחוהו בארץ כידוע (זהר ח״ב קצב,א), ומה שלפנינו היה הדם בהויתו בכל ארץ מצרים.

ויהי הדם. ע״י הנטיה של אהרן היה דם בכל א״מ. ואמרו ברבה שע״י מכת דם נתעשרו ישראל. שבידיהם הי׳ מים. אבל לא הי׳ כן כ״א בשאר מימי מצרים שלא נהפכו לדם. ועי׳ בסמוך: