שמות ז, כ

וַעֲבָדוּ כֵן משֶׁה וְאַהֲרֹן כְּמָא דְפַקֵיד יְיָ וַאֲרֵים בְּחֻטְרָא וּמְחָא יָת מַיָא דִי בְנַהֲרָא לְעֵינֵי פַּרְעֹה וּלְעֵינֵי עַבְדוֹהִי וְאִתְהַפִיכוּ כָּל מַיָא דִי בְנַהֲרָא לִדְמָא:

וַעֲבָדוּ הֵיכְדֵין משֶׁה וְאַהֲרן הֵיכְמָא דְפַּקֵיד יְיָ וַאֲרֵים בְּחוּטְרָא וּמְחָא יַת מוֹי דִבְנַהֲרָא לְמֶחֱמֵי פַרְעה וּלְמֶחֱמֵי עַבְדוֹי וְאִיתְהֲפִּיכוּ כָּל מוֹי דִבְנַהֲרָא לְאַדְמָא

וירם במטה ויך את המים שהרים ונטה ידו על ארץ מצרים כנגד כל הרוחות ואח"כ הכה המים אשר ביאור לעיני פרעה ונהפכו כל המים שביאור לדם לעיניו ויהי הדם עוד בכל ארץ מצרים ורבי אברהם אמר כי הזכיר מכת היאור ולא חשש להזכיר נטיית ידו על כל ארץ מצרים

ויעשו. הזכיר היאור ולא חשש להזכיר נטית ידו על כל מימי מצרים:

לעיני פרעה - וזה כבודו של משה. שאהרן שלוחו היה, מרים במטה ומכה בו תדיר.

ויהפכו כל המים אשר ביאר לדם. לא נעשה היאור דם כי אם לפי שעה ומיד מתה הדגה מחמת הדם ואח״כ חזר היאור לקדמותו, ומה שכתוב ולא יכלו מצרים לשתות ממימי היאור לא מפני שהיה דם שלא מצינו שבקשו להסיר המכה, אלא משום והדגה אשר ביאור מתה ויבאש היאור. וראיה לדבר ויעשו כן החרטומים, ואם לא חזר היאור לקדמותו היאך יכולים לעשות כן. וי״מ המכה שמשה רביע חדש במים הנראים לבריות והחרטומים עסקו באותם שתחת הקרקע. וראיה לדבר ויחפרו כל מצרים סביבות היאור כי אותן מים לא נהפכו לדם רק מימי היאור.

ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם. נר' לי שלא נעשה היאור דם אך אותה שעה ובאותה שעה שנקרש ונעשה דם מתה הדגה ואח"כ נעשית מים תדע דלא אמר שלא יכלו לשתות מן היאור מפני שהוא דם כי אם מפני שמתה הדגה ונסרחה נבלתם ובאש היאור וגם אומר שעשו כן החרטומים ומה עשו הלא הכל דם אפי' בכלים כמו שהוא אומר ובעצים ובאבנים אלא ודאי לפי שעה היה דם בכל ארץ מצרים ואח"כ נהפך למים ואח"כ חזרו החרטומים והפכוהו כמו כן לדם לפי שעה ולפיכך לא אמר להם שיהפכו למים אלא כיון שראה שנהפך מיד למים לא שת לבו לזאת:

ויעשו כן משה ואהרן כאשר וגו׳. פרוש, כשעשו משה ואהרן מעשה הכאת היאור, נעשית הפעלה ונתקים הרצון כאלו היתה מצות ה׳ מפיו ברוך הוא ליאור שיהפך לדם. ועין מה שפרשתי עוד בפסוק (שמות ז:ו) ״ויעש משה״ וגו׳ הקודם לזה, ועין בפסוק שאחר זה.

לעיני פרעה ולעיני עבדיו. הגם כי תחלת דבריו היה עם פרעה ביחוד בעת הסתרתו לעשות צרכיו לפי דבריהם זכרונם לברכה (שמות רבה פ״ט), ומן הסתם הוא לבדו יהיה שם, אף על פי כן מודיעך הכתוב כי נתעכב מהכות עד שהכה בפרסום לעיני עבדיו. והגם כי במצות ה׳ לא דקדק לומר פרט זה, מן הסתם כן דבר ה׳ אליו, ואולי כי לזה נתכון הכתוב באמרו כן כאשר צוה, פרוש, כן כדברים הנאמרים בדברי ה׳, וכנגד פרטים אשר תראה במעשיהם שאין כתובים כן בדבר האלהים, מעיד הכתוב עליהם כי הם כאשר צוה ה׳, ונכון.

ויעשו כן משה ואהרן. ולפי הנראה היה משה מדבר ואהרן מכה. כמפורש כן בצווי. וא״כ האי כאשר צוה ה׳ מיותר. דהרי במכת כנים לא כתיב אלא ויעשו כן. ופי׳ משה דבר ואהרן הטה. אלא משמעות לשון כאשר צוה ה׳ הוא דברים שבע״פ היינו שהיה עוד בע״פ שגם משה יטה את ידו במטהו ובזה נתקיים מאמר ה׳ הנה אנכי מכה במטה אשר בידי כמש״כ לעיל:

וירם במטה. מטה הידוע של משה. ומש״ה לא כתיב מי הרים כמש״כ בכ״מ אלא מדבר בה׳. שהוא הרים כ״י במטה משה. ובזה ויהפכו כל המים אשר ביאור. לבדו לדם:

ויעשו. ר"ל משה ע"י צוויו ואהרן במטהו, ויך את המים אשר ביאור לא הזכיר מה שהכה יתר מימות שזה לא ראו פרעה ועבדיו, וזה לא נצרך אל המופת והברור על מציאות ה' כנ"ל, והגם שלעיני פרעה לא היכה רק היאור בכ"ז ויהי הדם בכל ארץ מצרים, הוכו אף יתר מימות: