שמות ה, כב

למה הרעתה לעם הזה. ואם תאמר מה אכפת לך, קובל אני על ששלחתני:

וְתָב משֶׁה קֳדָם יְיָ וַאֲמַר יְיָ לְמָא אַבְאֵשְׁתָּא לְעַמָא הָדֵין וּלְמָא דְנַן שְׁלַחְתָּנִי:

וְתַב משֶׁה לִקֳדָם יְיָ וַאֲמַר יְיָ לְמָא אַבְאֶשְׁתָּא לְעַמָא הָדֵין וּלְמָא דְנַן שְׁלַחְתָּנִי

אדני למה הרעותה נכתב באל"ף דל"ת כי השם המיוחד שהוא מדת הרחמים לא יריע לעם ולמעלה הזכירו שני פעמים באל"ף דל"ת (ד' י' י"ג) שהיה מתחנן בו שלא יחר בו האף ואולי היה מתירא מהזכיר ה' הגדול המחודש לו ומדבר אליו למה הרעותה אחרי הודיע אלהים את משה פעמים (לעיל ג יט ד כא) שלא יתן אותם מלך מצרים להלוך מדוע יתרעם ואמר ר"א כי חשב משה כי מעת דברו אל פרעה בשליחות ה' יקל מעליהם ויחל האלהים להצילם והנה פרעה הכביד והרע וזה טעם למה הרעותה כי זה הפך מה שאמרת לי ראה ראיתי את עני עמי (לעיל ג ז) וארד להצילו (שם ח) ואיננו נכון בעיני בעבור שאמר והצל לא הצלת ואין ההצלה רק יציאתם מן הגלות ולפי דעתי שחשב משה רבינו כי יאמר ה' שלא ישמע אליהם פרעה להוציאם מיד במצותו ולא באות ומופת עד שיעשה בו נפלאותיו הרבות אבל חשב כי יביאם עליו תכופות זו אחר זו בימים מעטים וכשאמר לא ידעתי את ה' יצוה לעשות מיד לפניו אות התנין והוא לא ישמע ויכה אותו בו ביום בדם ואח"כ בכל המכות וכשראה שעמדו שלשה ימים והוא יריע להם בכל יום וה' לא כהה בו ולא נתגלה למשה להודיעו מה יעשה אז חשב משה כי ארוכה היא ויתכן שהיו בזה המעשה שספר הכתוב ימים רבים כי כאשר הוכו שוטרי בני ישראל עמדו ימים עד שדברו עם פרעה עצמו ואמרו לו למה תעשה כה לעבדיך (פסוק טו) כי אין ברשות כל אדם לבא בהיכל מלך פנימה ולדבר אליו פנים בפנים אף כי שוטרי העם הנבאשים בעיניו והנה סבלו עמלם ולחצם ימים רבים והיו באים עד לפני שער המלך עד שנשמעה צעקתם לפני המלך וצוה שיבאו לפניו וידברו עמו וכן אפשר ששב משה אל ה' ואמר למה הרעותה אחרי ימים מעת שפגעו בו השוטרים ובאלה שמות רבה (ה כג) אמרו ויצאו נוגשי העם ושוטריו (פסוק י) כיון שגזר כן הלך משה למדין ועשה שם ששה חדשים ואהרן היה יושב במצרים ואותה שעה החזיר משה אשתו ובניו למדין ועוד אמרו (שם ה כד) ויפגעו את משה ואת אהרן (פסוק כ) אחר ששה חדשים נגלה הקב"ה אל משה במדין ואמר לו לך שוב מצרים בא משה ממדין ואהרן ממצרים ופגעו בהם שוטרי ישראל כשהן יוצאין מלפני פרעה וכן ראיתי עוד במדרש חזית (שה"ש רבה ב כב) דומה דודי לצבי (שיר השירים ב ט) מה צבי זה נראה וחוזר ונראה כך גואל הראשון נראה להם וחזר ונכסה מהן וחזר ונראה להם וכמה נכסה מהם רבי תנחומא אמר שלשה חדשים הדא הוא דכתיב ויפגעו את משה ואת אהרן ורבי יהודה ברבי אומר לקיצין כלומר כי לשון פגיעה לפרקים היא והנה היו ימים רבים מעת דבר לו השם ובואו אל פרעה ולכן כששב משה אל ה' אמר למה הרעותה לעם למהר לשלוח אותי קודם שהגיע הקץ כי לא היה ראוי לשלוח אותי עד שתרצה להצילם כי עתה הרעותה להם ולא הצלת אותם ואם ככה את עושה להם יסופו ברעה אשר תמצאם ולכן ענה אותו עתה בעת הזאת בקרוב תראה אשר אעשה לפרעה כי לא אאריך לו כל כך כאשר חשבת וקרוב לבא עתו וימיו לא ימשכו

וישב משה. הנה שאלה אחר שהשם הודיע למשה ואמר לו. ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך. עד שיעשה כל האותות אשר צוהו אם כן למה יתרעם משה לומר למה זה שלחתני והצל לא הצלת. התשובה חשב משה כי מעת דברו אל פרעה יקל מעליהם עולם. והנה הוא הכביד העבודה עליהם. וטעם למה הרעתה. הפך מה שאמרת ראה ראיתי את עני עמי. וארד להצילו מיד מצרים. ו. למה זה שלחתני. להרע לישראל והנה לא מצאתי תשובה להשיב לשוטרים:

וישב משה - אל המקום שהיה מדבר עמו שם.

למה הרעתה - בשביל שהוא סמוך (לה"י) (נ"א לעי"ן)

למה הרעתה לעם הזה - ואם תאמר כי נתחייבו בשביל רוב חטאתם ואין ראוים ליגאל, א"כ - למה זה שלחתני - אם אינן ראוין לגאולה ולהיוושע.

למה זה שלחתני. אם היו ראוים לזה הפורענות, למה גלגלת אותו על ידי:

הרעתה ג' הכא ואידך למה הרעת לעבדך כמו כן במשה ובשניהם שגג וכן עתה תראה שנים גבי משה שנענש בזה הלשון הכא שאמר לו עתה תראה ורמז לו שלא יכנס לארץ וכן לקמן א"ל עתה תראה היקרך דברי שאמרתי לך שלא תכנס לארץ. ואידך הרעת גבי אליהו הרעת להמית את בנה דכמו גבי משה בא מלאך להרוג את בנו והצילו משה בתפלתו כך אליהו החיה בן האלמנה בתפלתו וכמו גבי משה כתיב על. ת למרום שבית שבי כן גבי אליהו ויעל אליהו בסערה השמימה:

למה הרעותה לעם הזה. אין זה לשון תלונה והטחת דברים אבל הוא לשון שאלה. כי שאל משה לפני הקב"ה המדה הזאת למה צדיק ורע לו רשע וטוב לו. שהיה רואה לישראל בשעבוד גדול ועצום ובצרות רבות. ולמצרים רשעים הכופרים היה רואה הצלחה ושלוה. ולפי שהיסורין באין על כמה חלקים. יש מי שיסורים באין עליו על עונות שעשה כענין שכתוב (ישעיה נ"ז) בעון בצעו קצפתי ואכהו. ויש מי שיסורין באין עליו כדי להטיב באחריתו כענין שכתוב (דברים ח') למען ענותך לנסותך להטיבך באחריתך. והן הן יסורין של אהבה. והוא שכתוב (תהלים צ"ד) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה. לפיכך כשראה משה כי מיום באו אל פרעה בדבר השם ית' הכביד עולו עליהם ואמר תכבד העבודה שאל להשם יתברך למה הנחת להרע לעם הזה ובידך כח להצילם והצל לא הצלת, והיא כמו ותחיין את הילדים וכל הבת תחיון (שמות א') כי אין ביד האדם כח להמית ולהחיות. אבל הכונה להניח להם חיים. וכן בכאן למה הרעות למה הנחת להרע. ומתירא אני שמא יוסיף להרע. והנה השאלה הזאת היא שאלת הנביא ירמיה שאמר (ירמיה י"ב ו') מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בגדי בגד. שאל מאת הקב"ה אם שלות הרשעים הוא גמול לחסד שעשו כבר בעולם הזה. או הוא כדי לכפול עונותם ולהרבות להם יסורים. והקדוש ברוך הוא השיבו שאין שלות הרשעים והצלחתם כי אם להוסיף עונש על עונשם. וכענין שאמר דוד (תהלים ס"ט) תננה עון על עונם ואל יבאו בצדקותיך. וכן בכאן היתה תשובת הקב"ה למשה (ו' א') עתה תראה אשר אעשה לפרעה יאמר היסורים האלה לישראל אינו אלא לכפול שכר על שכרם זהו עתה תראה. וההצלחה והשלוה לפרעה אינו אלא לכפול עונש על ענשו. זהו אשר אעשה לפרעה. כלומר כבר הכנתי לו המכות. ומפני זה היה הסבה מאתי שתכבד עליהם העבודה מיום ששלחתיך. כדי לכפול עונש על ענשם ולהגביר ולהעדיף שכר לישראל כשהם עומדים באותם יסורין וסובלים אותם באהבה:

אדני למה הרעותה לעם הזה. השם הזה אל"ף דל"ת כי ממדת רחמים לא היה משה מפחד שיריע לעם אבל היה מפחד ממדת הדין הוא ה"א נוספת במלת הרעותה ויאמר למה זה הנחת להרע במדת הדין לעם הזה למה זה שלחתני קודם שהגיע הקץ כי אין ראוי לך לשלוח שלוחך עד שתרצה להצילם כן כתב הרמב"ן.

ובמדרש למה הרעותה לעם הזה אמר הקב"ה למשה משה חבל על דאבדין ולא משתכחין אמרתי לאברהם (בראשית י״ג:י״ז) קום התהלך בארץ וגו' בקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד ששקל ד' מאות כסף ולא הרהר אחר מדותי. אמרתי ליצחק גור בארץ הזאת וגו' בקש מים לשתות ולא מצא שנאמר (בראשית כ״ו:כ׳) ויריבו רועי גרר ולא הרהר אחר מדותי. אמרתי ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו' בקש מקום לנטות אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה ולא הרהר אחר מדותי. ואתה תחלת שליחותי אמרת לי מה שמך, ועתה אמרת לי למה הרעותה, עתה תראה אשר אעשה לפרעה ולא תראה במלחמת ל"א מלכים שיעשה בהם יהושע מלחמה. מכאן אתה למד שנטל משה את הדין שלא יכנס לארץ ע"כ.

ונראה לי מפשט הכתוב לומר שאין חטא למשה בדבור למה הרעותה וזה לשני טעמים, האחד שבא להודיענו ענין הרע הזה ושהוא יתברך המטיב והמריע כי גם הרע בא ממנו יתברך, וזה דבר הנביא שהיה מוכיח האומר (צפניה א׳:י״ב) לא ייטיב ה' ולא ירע וכתיב (איכה ג׳:ל״ח) מי זה אמר ותהי וגו' וכתיב (שם) מפי עליון לא תצא וגו'. השני שחזר והזכירו פעם אחרת בפרשת מתאוננים למה הרעות לעבדך, ואלו הרגיש משה שהקב"ה חשבו לו לחטא לא היה חוזר עליו, אבל החטא היה במה שאמר ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה, יאמר כי מעת שבא לפניו בשליחות השם הגדול הרע לעם הזה כי לא ידעו ולא נכנע מפניו כלל והדבור הזה הוא כמהרהר אחר מדותיו וכמטיח דברים כלפי הש"י השם הגדול שהודיע לו בסנה, ולכך השיב לו עתה תראה אשר אעשה לפרעה בכח שמי הגדול שיתפרסם אצלו וידענו וכל מה שהרע לעם יתהפך עליו עד שהוא בעצמו יודה בשלוחם על כרחו, ולפי שדרשו עתה תראה ולא תראה מה שאעשה לשלושים ואחד מלכים יהיה עונש ונטילת הדין שלא יכנס לארץ.

ומצאתי חזוק לדברי ממה שאמרו במדרש ומאז באתי אל פרעה אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע באז חטאתי באז אני מקלסך, באז חטאתי ומאז באתי אל פרעה באז אני מקלסך (שמות ט״ו:א׳) אז ישיר משה, והמדרש שהזכרתי למעלה אמר הקב"ה למשה תחלת שליחותי אמרת לי מה שמך ועכשו אמרת לי למה הרעותה הזכיר המדרש למה הרעותה לפי שהוא תחלת הדברים למשה לא לכונה שיהיה הוא החטא מן הטעמים שאמרתי.

וראיתי בפירוש רבינו חננאל ז"ל שכתב שאין לשון למה הרעותה לשון תלונה והטחת דברים אבל הוא לשון שאלה כי שאל משה לפני הקב"ה המדה הזאת למה צדיק ורע לו ורשע וטוב לו שהיה רואה לישראל בשעבוד גדול ועצום ובצרות רבות ולמצריים הרשעים הכופרים היה רואה הצלחה ושלוה, ולפי שהיסורין באים על כמה חלקים יש מי שיסורין באין עליו על עונות שעשה כענין שכתוב (ישעיהו נ״ז:י״ז) בעון בצעי קצפתי ואכהו הסתר ואקצוף, ויש מי שיסורים באים עליו כדי להיטיב לו באחריתו כענין שכתוב (דברים ח׳:ט״ז) למען ענותך ולמען נסותך להיטיבך באחריתך והן הן יסורין של אהבה, והוא שכתוב (תהילים צ״ד:י״ב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, לפיכך כשראה משה כי מיום בואו אל פרעה בדבר הש"י הכביד עולו עליהם ואמר תכבד העבודה וגו' שאל להש"י למה הנחת להרע לעם הזה ובידך כח להצילם והצל לא הצלת, והוא כמו (שמות א׳:י״ז) ותחיין את הילדים, וכן וכל הבת תחיון, כי אין ביד האדם כח להמית ולהחיות אבל הכוונה להניח להם חיים, וכן בכאן למה הרעות למה הנחת להרע ומתירא אני שמא יוסיף להרע.

והנה השאלה הזאת היא שאלת הנביא ירמיה שאמר (ירמיהו י״ב:א׳) מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד, שאל מאת הקב"ה אם שלות הרשעים היא גמול לחסד שעשו כבר בעוה"ז או הוא כדי לכפול ענשם ולהרבות להם יסורין, והקב"ה השיבו שאין שלות הרשעים והצלחתם כי אם להוסיף עונש על עונשם, וכענין שאמר דוד (תהילים ס״ט:כ״ח) תנה עון על עונם ואל יבאו בצדקתך. וכן בכאן היתה תשובת הקב"ה למשה עתה תראה אשר אעשה יאמר היסורין האלה לישראל אינן אלא לכפול שכר על שכרם זהו עתה תראה, וההצלחה והשלוה לפרעה אינו אלא לכפול עונש על ענשם, ז"ש אשר אעשה לפרעה כלומר כבר הכנתי לו המכות ומפני זה היתה הסבה מאתי שתכבד עליהם העבודה מיום ששלחתיך כדי לכפול עונש על ענשם ולהגביר ולהאדיר שכר לישראל כשהם עומדים באותם יסורין וסובלים אותם באהבה.

ודע כי עניני הגלות הזה הראשון רמז לעניני גלותנו זה האחרון שאנו עומדים בו בשעבוד ויסורין ברשות מלכות אדום ואנו מצפין לישועת הש"י כענין שאמר דוד ע"ה על הענין הזה (תהילים ק״ל:ו׳) נפשי לה' משומרים לבקר שומרים לבקר ממתינים וחוזרים וממתינים ואם תתאחר הגאולה לבא הכל להוסיף לנו שכר טוב ולהטיב אותנו באחריתנו וכדי להוסיף פורענות ועונש לאותם המשתעבדים בנו וכשם שמצינו שנדחקה להם השעה לישראל במצרים מעת בא הגואל הראשון לפני פרעה ואמר לו בדבר הש"י שלח את עמי ויחוגו לי במדבר, ואחרי זאת כבדה עליהם העבודה ונתעוררה עליהם השנאה ונתוספה ביניהם מאד על מה שהיתה, כן בגאולתנו זאת העתידה בהגלות הגואל האחרון תתעורר השנאה בין העכו"ם לישראל ויוסיפו שעבוד על שעבודם, ויהיה הגואל נגלה וחוזר ונכסה כדי להתעות את העכו"ם ולהקשות את לבם שכן מצינו בגאולת מצרים שנגלה להם משה וחזר ונכסה מהם וזהו שדרשו רז"ל ויפגעו את משה ואת אהרן אחר ששה חדשים נגלה הקב"ה במדין ואמר לו לך שוב מצרימה בא משה ממדין ואהרן ממצרים ופגעו בהם שוטרי ישראל כשהם יוצאים מלפני פרעה, וכן דרשו במדרש חזית (שיר השירים ב׳:ט׳) דומה דודי לצבי מה צבי זה הוא נראה ונכסה וחוזר ונראה כך גואל הראשון נראה להם וחזר ונכסה מהם וחזר ונראה להם, וכמה נכסה מהם רבי תנחומא אומר ג' חדשים הה"ד ויפגעו את משה ואת אהרן, רבי יהודה ב"ר אומר לקריסין כלומר לשון פגיעה לפרקין היא, וכן הגואל העתיד יהיה נגלה וחוזר ונכסה שהרי גאולה זו עתידה להיות כדמיון גאולת מצרים בהרבה ענינים וכן אמר הנביא (מיכה ז׳:ט״ו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות וכאשר יתקרב הקץ תהיינה צרות רבות ומתחזקות והוא סימן הישועה לישראל, וכן אמרו במדרש (ישעיהו נ״ט:י״ט) כי יבא כנהר צר רוח ה' נוססה בו אם ראית דור שצרות באות עליו כנהר חכה לו שנאמר כי יבא כנהר צר רוח ה' נוססה בו וסמיך ליה (שם) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה'.

וישב משה אל ה'. אל המקום שהיה מדבר עמו שם.

ויאמר אדני. באל״ף דל״ת.

למה הרעות, למה זה שלחתני. וכי לא היה משה יודע שלא ישלחם פרעה בכך עד שיעשה כל האותות הרי כבר נאמר לו, ״ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך״ וגו'. אלא סבור היה משה לכל הפחות יתחיל פרעה להקל העול בדברים הראשונים לפיכך אמר ״ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך״ וגו'. והצל לא הצלת את עמך ואתה אמרת וארד להצילו והקב״ה השיבו עתה תראה מכאן ואילך כשאתחיל להכות מצרים אז יקילו מעליהם השעבוד.

למה הרעות ולמה שלחתני. ואם רצונך להרע להם דשמא חטאו לפניך אותי למה שלחתני וכי לא היה לך לפרע מהם כי אם על ידי:

וישב משה וגו׳ למה וגו׳. כונת הכתוב הוא על זה הדרך: למה הרעתה, פרוש, כי לא אמרת לי אלא שיחזק לבו ולא ישלח את העם, אבל לא שיכבד עליהם הרע. ואם תאמר שעדין לא הגיע הקץ להקל מעליהם השעבוד וזה הוא סבת הרע, אם כן למה זה שלחתני, פרוש בזמן זה, והיה לך להמתין עד קץ השעבוד.

עוד ירצה על פי מה שכתבנו למעלה, כי גלה ה׳ אליו שהגם שעדין לא קרב קץ גאולה, אף על פי כן הוא מקדים להציל אותם מהעני, וכשיגיע קץ הגאולה לאחר שנים עשר חדש יעלה אותם. והוא אמרו למה הרעתה לעם הזה, ואם תאמר מוטב שיסבלו צרה זו לתכלית הגאולה, אם כן ״למה זה שלחתני״, שהרי כל עקר השליחות מקדם זמן הגאולה הוא לצד הסרת השעבוד, ואם אין תכלית טוב לדבר אלא היציאה ולא הצלתו מצרה, אם כן למה זה שלחתני. ורמז באמרו זה לשנים עשר חדש שנתעכבו ישראל במצרים מזמן זה עד הגאולה, וחשש משה כי צרה זו שהכביד פרעה על ישראל תהיה כן עד זמן יציאתם ממצרים.

עוד ירצה, להיות שהיו בישראל כת המשתעבדים וכת שאינם משתעבדים והוא שבט לוי, לזה אמר כנגד כת המשתעבדים למה הרעתה לעם הזה, אמר ״הזה״ לשלול שאינם משתעבדים, וכנגד כת שלא גרם להם רעה אמר למה זה שלחתני, פרוש, שלא הועלתי בשליחותי כלום.

עוד ירצה על זה הדרך: למה הרעתה לעמך, ובהכרח להשיב באמצעות השליחות יצתה הרעה, אם כן למה זה שלחתני, ורמז בתיבת ״זה״ לומר כי על זה היה ממאן מלילך בעת השליחות.

וישב משה אל ה׳. היינו שהיה מקום קדוש כמו בהכ״נ שהיו מתקבצי׳ לתפלה שם התפלל משה את תפלתו הקבועה ואמר ג״ז התפלה. אדני. שם המשדד את הטבע. למה הרעתה. הן הרעה זו היה בהליכות הטבע שראוי למלך לקצוף על עבדיו הרוצים להתפרץ מעבודתם וכסבור משה שלא היתה השגחה פרטית ממנו ית׳ בכוונה. אלא ממילא נעשה כן כמנהג המלכות. ע״כ אמר שם אדני שראוי עפ״י השגחה לשדד הטבע בשמירת העם שלא יהא דבר ה׳ גורם עוד רעה עכ״פ:

למה זה שלחתני. אם לא הגיע עוד זמן הגאולה למה זה שלחתני קודם הזמן:

למה הרעתה לעם הזה. שהגם שה' אמר לו שפרעה לא ישמע אליו עד שיכהו מכות רבות לא אמר שעוד יוסיף להכביד העבודה עליהם. והנה מה ששלח ה׳ את משה אל פרעה שישלחם ברצונו ולא הוציאם ה' ביד חזקה בלא רשות פרעה, יש בזה ב׳ סברות, א] יען שלא נשלם עדיין זמן ארבע מאות שנה וה' גאלם קודם הזמן לא היה יכול להוציאם בלא רשות פרעה, כי עדיין לא נשלם העבדות עד שאמר להם הרי אתם בני חורין ונתן להם רשות לצאת, והסברא הב' יען שרצה ה׳ שיתקדש שמו בעיני כל ע״י המכות והאותות והמופתים והיה צריך שיהיה ע״י משה שהתרה בו בכל מכה והודיע עת בואה ועת סורה ע״י תפלתו ובזה הכירו שיש אלהים מושל בכל ושופט צדק וכמו שיתבאר בסדר המכות. והנה משה טען תחלה לפי הסברא הראשונה, למה הרעתה לעם הזה, ואם תאמר שמפני שעדיין לא נשלם זמן השעבוד הוספתי עליהם קושי השעבוד כדי שקושי השעבוד ישלים המנין וכמו שכן דעת קצת מפרשים, ע״ז טען א״כ למה זה שלחתני, אם קושי השעבוד ישלים המנין, א״צ לשלוח שליח לפרעה רק ראוי שיצאו מעצמם ביד רמה אחר שנשלם זמן שעבודם: