שמות ה, א

ואחר באו משה ואהרן וגו'. אבל הזקנים נשמטו אחד אחד מאחרי משה ואהרן, עד שנשמטו כלם קודם שהגיעו לפלטין, לפי שיראו ללכת, ובסיני נפרע להם (כד ב) ונגש משה לבדו והם לא יגשו, החזירם לאחוריהם:

וּבָתַר כֵּן עַלוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן וַאֲמָרוּ לְפַרְעֹה כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל שַׁלַח יָת עַמִי וִיחַגוּן קֳדָמַי בְּמַדְבְּרָא:

וּבָתַר כְּדֵין עָלוּ משֶׁה וְאַהֲרן וַאֲמָרוּ לְפַרְעה כִּדְנָא אָמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְרָאֵל פְּטוֹר יַת עַמִי וְיַעַבְדוּן לִי חַגָא בְּמַדְבְּרָא

ואחר. אחר שעשה אהרן את האותות באו שניהם אל פרעה. ואמרו לו שניהם. כי השם הבטיחם ואנכי אהי' עם פיך ועם פיהו:

ויאמרו כה אמר ה'. וזה השם לא שמעו פרעה על כן הזכיר אלהי ישראל. והטעם עם ישראל ולא יעקב לבדו:

ויחגו לי במדבר. לזבוח זבחים כמו אסרו חג בעבותים. חגים ינקופו:

ואחר באו משה ואהרן זה שיסד הפייט יכנס הבא במנה ואלה לבד באחרונה. ויום הולדת את פרעה היה.

ויחגו לי ויזבחו לי לשון אסרו חג בעבותים.

ואחר באו וגו׳. פרוש, אחר שהאמין העם. וכן הם דברי ה׳, דכתיב (שמות ג:יח): ״ושמעו לקולך״ ואחר כך ״ובאת״ וגו׳, ולזה הפסיק הפסקה קודם ״ושמעו לקולך״, הגם שהוא סיום ענין הנוגע לישראל, וסמכה עם ״ובאת״ וגו׳ והבן:

ואחר. משמעו אחר רוב דברים שהיה בזה. והנראה שהשתדלו משה ואהרן עם הזקנים שילכו גם המה ולא הועיל:

באו משה ואהרן. לבדם שלא הית׳ האמונה שלימה שיגיע עד מסירת נפש ולילך אל פרעה. וכבר ביארנו שלא הית׳ הבטחת ה׳ ובאת אתה וזקני ישראל אלא כשיהיה ושמעו לקלך. ושכינה מדברת מתוך גרונו. לא כן עתה שלא שמעו אלא קול אהרן. ובזה נשתנה כל הסדר:

ויאמרו אל פרעה וגו׳ שלח את עמי וגו׳. לא כמו שאמר ה׳ למשה אז שיאמרו שבשביל שנקרה ה׳ עלינו בגלוי שכינה ע״כ אנו מבקשים להקריב לפניו. אבל היום כשלא באו הזקנים בעצמם. שוב לא יכלו משה ואהרן לומר דבשביל שנראה ה׳ עליהם ע״כ המה מבקשים כולם לילך להקריב במדבר. מש״ה החלו בדרך אחר. כי ה׳ אמר להם שיאמרו לפרעה בתורת צווי שלח את עמי וגו׳:

ואחר באו משה ואהרן אל פרעה. פי' חז"ל שהזקנים נשמטו בדרך אחד אחד ובאו הם לבדם, ויאמרו כה אמר ה' אלהי ישראל, ה' אמר למשה לכה ואשלחך אל פרעה, שמשמעותו שיבא בתורת שליח מה' אל פרעה, וכן אמר אח"ז (ד כא כג) ראה כל המופתים וכו' ואמרת אל פרעה כה אמר ה' וכו', עוד אמר לו (ג יח) ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו ה' אלהי העבריים נקרה עלינו וכו', כי הזקנים אינם שלוחים מה' ויאמרו רק שהם מצווים מה' לעבדו במדבר, ואם היו הזקנים באים עמו היה אומר בנוסח זה, אבל אחר שנשמטו הזקנים בדרך, בא בתורת שליחות שהוא שליח אליו מאלהי ישראל:

י רא"ם תמה דמהכא משמע דהאי קרא דוהם לא יגשו אזקנים לחודייהו קאי ואין זה אמת שהרי לעיל מיניה כתיב עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ואח"ז כתיב ונגש משה לבדו אל ה' וגו' ואם היה זה בעבור הפרעון אהרן מה חטא וכן נדב ואביהוא שאינם מכלל הזקנים והניח הדבר בצ"ע. [קצ"מ] ולענ"ד אין צריך עיון גדול שהרי כ' הרב בפ' יתרו אתה מחיצה לעצמך ואהרן מחיצה לעצמו והעם אל יהרסו כל עיקר ולא היה להם לזקנים מחיצה בפ"ע אלא עמדו בתוך העם וזה מפני הפרעון ונדב ואביהוא אפשר שעמדו עם אהרן במחיצה אחת: