שמות ד, לא

וְהֵימִן עַמָא וּשְׁמָעוּ אֲרֵי דְכִיר יְיָ יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲרֵי גְלֵי קֳדָמוֹהִי יָת שִׁעְבּוּדְהוֹן וּכְרָעוּ וּסְגִידוּ:

וְהֵימִין עַמָא וּשְׁמָעוּ אֲרוּם דְכִיר יְיָ יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל וַאֲרוּם גְלֵי קֳדָמוֹי שִׁעְבּוּדְהוֹן וּגְחָנַן וּסְגִידוּ

וַעֲקָדוּ:

ויאמן. אחר ששמעו כי פקד ה' עמו כי הגיע הקץ האמור לאברהם:

ענים. מגזרת עינוי:

ויקדו. מבעלי הכפל. כמו קדקד. על משקל ויתמו ימי בכי אבל משה. ידמו כאבן והאומרי' כי הם מבעלי הנו"ן. מי יתן. וידמו כאבן. כי יוסיפו שרשים שאינם בלשון הקדש בעבור המשקל. והלא יראו כי רדו על משקל בנו לכם בתים. והם שרשים כי כל מה שנוכל שלא נעשה שרשים רבים בעבור המשקל הוא הנכון:

ויאמן ב' במסורה ויאמן העם ויאמן אכיש בדוד. שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה ודוד משה אמר מחני נא דוד אמר תהי נא ידך בי ואלה הצאן מה עשו שני פרנסים נאמנים היו ולכך האמינו בהם:

ויאמן העם. שנראה ה׳ למשה. אע״ג שהוא פלא. כמש״כ ריש פ׳ זו:

וישמעו. בזה שהאמינו שמעו:

כי פקד וגו׳. להוציאם לחרות:

וכי ראה את ענים. להנקם על ענוייהם:

ויקדו וישתחוו. על הגאולה ועל הנקמה:

ויאמן העם. ע"י האותות האמינו שמשה נביא ומאז וישמעו לדברי נבואתו: