שמות מ, ו

וְתִתֵּן יָת מַדְבְּחָא דַעֲלָתָא קֳדָם תְּרַע מַשְׁכְּנָא מַשְׁכַּן זִמְנָא:

וְתִתֵּן יַת מַדְבְּחָא דְעָלָתָא קֳדָם תְּרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא מְטוּל עֲתִירַיָא דִמְסַדְרִין פָּתוֹרָא קֳדָם תַּרְעֵיהוֹן וּמְפַרְנְסִין מִסְכֵּנַיָא וּמִשְׁתְּבֵיק לְהוֹן חוֹבֵיהוֹן כְּאִילוּ מְקַרְבִין עֲלָתָא עַל מַדְבְּחָא

את מזבח העולה. עד כה נקרא מזבח הנחשת. ומיום השמיני והלאה נקרא מזבח העולה שאז הקריבו עליו עולת התמיד שהוא העולה הידוע. ועי׳ להלן כ״ט ובס׳ ויקרא ו׳ ב׳:

לפני פתח וגו׳. בכ״מ דכתיב פתח היינו שיהא פתוח כדאיתא בעירובין ד״ב א׳ שלמים ששחטן כו׳ שנאמר ושחטו פתח א״מ בזמן שהוא פתוח כו׳ וזה לא היה בשבעת ימי המלואים שלא הי׳ אלא דין במת יחיד כמש״כ התוס׳ במס׳ ע״ז דל״ד א׳ ד״ה במה. והנה בכלי ההיכל הקדים הקב״ה את המחיצות להעמדת הכלים. משא״כ בכלי החצר להיפך והיינו משום דכלי ההיכל המחיצות מקדשם. ואפילו המזבח החיצון אינו מקודש אלא פתח א״מ מש״ה המחיצות קודם. ולא דמי לבה״מ דקי״ל מקריב אע״ג שאין בית דהתם משום שכבר נתקדש המקום במקדש ראשון משא״כ במשכן. אבל החצר אינו ענין לקדושת המזבח מש״ה המזבח קודם דקדוש יותר: