שמות מ, לג

וַאֲקֵם יָת דַרְתָּא סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁכְּנָא וּלְמַדְבְּחָא וִיהַב יָת פְּרָסָא דִתְרַע דַרְתָּא וְשֵׁיצֵי משֶׁה יָת עִבִידָא:

וְאָקֵים יַת דַרְתָּא חֲזוֹר חֲזוֹר לְמַשְׁכְּנָא וּלְמַדְבְּחָא וִיהַב יַת פְּרָסָא דְבִתְרַע מַשְׁכְּנָא וּגְמַר משֶׁה יַת עִיבִידְתָּא

ויכל משה ויכס הענן. תכף אחר שכלה משה את המלאכה הצריכה להשרות השכינה, והיא מלאכת ההקמה, והעבודה בו, כסה הענן ושרתה שכינה:

מלא את המשכן. נגלה בכל חלק מהמשכן ולא חוצה לו כלל:

ולמזבח ב' במסורה למשכן ולמזבח בין האולם ולמזבח רמז למ"ד שמעל מזבח הנחשת היה הדבור בא למשה פי' למשכן ולמזבח שהשכינה שורה על המזבח וכן כתיב בין האולם ולמזבח וגו' ויאמרו חוסה ה' על עמך ששם היו עומדים ומתפללים:

ויקם את החצר וגו׳. כאן לא כתיב כאשר צוה וגו׳ מטעם שאין כאן חידוש כמש״כ לעיל:

ויכל משה את המלאכה, מבאר שעקר כלוי המלאכה היתה ההקמה האחרונה שנשאר ולא נפרק כי עקר המלאכה מה שהעמד האהל והוכן לעבודה, וזה עשה משה שהקימו בעצמו באופן שגמר המלאכה מיוחס לו לבדו: