שמות ד, יד

ויחר אף. ר' יהושע בן קרחה אומר כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם, וזה לא נאמר בו רושם, ולא מצינו שבא עונש על ידי אותו חרון אמר לו רבי יוסי אף בזו נאמר בו רושם, הלא אהרן אחיך הלוי, שהיה עתיד להיות לוי ולא כהן, והכהנה הייתי אומר לצאת ממך, מעתה לא יהיה כן, אלא הוא יהיה כהן ואתה הלוי, שנאמר (דברי הימים א' כג כד) ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי:

הנה הוא יצא לקראתך. כשתלך למצרים:

וראך ושמח בלבו. לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדלה ומשם זכה אהרן לעדי החשן הנתון על הלב:

וּתְקֵיף רוּגְזָא דַיְיָ בְּמשֶׁה וַאֲמַר הֲלָא אַהֲרֹן אָחוּךְ לֵוָאֵי גְלֵי קֳדָמַי אֲרֵי מַלָלָא יְמַלֵל הוּא וְאַף הָא הוּא נָפֵק לְקַדָמוּתָךְ וְיֶחֱזִנָךְ וְיֶחְדֵי בְלִבֵּהּ:

וּתְקֵיף רוּגְזָא דַיְיָ בְּמשֶׁה וַאֲמַר הֲלָא אַהֲרן אָחוּךְ לֵיוָאֵי גְלֵי קֳדָמַי אֲרוּם מַלָלָא יְמַלֵיל הוּא וְאוּף הָא הוּא נָפֵיק לִקְדָמוּתָךְ וְיַחֲמִינָךְ וִיחֲדֵי בְּלִבֵּיהּ

ידעתי כי דבר ידבר הוא כלומר גלוי לפני שידבר בעבורך ברצונו לאהבתך ואפילו לא צויתיו וגם הנה הוא מעצמו יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו ולא יקנא בך למעלתך על השליחות הנכבדת הזאת ומה שהוצרך לומר לו לך לקראת משה המדברה (פסוק כז) בעבור כי הודיעו הדרך אשר יבא בה ויתכן ששמע אהרן בצאת משה ממדין ויצא מעצמו לקראתו ואחר כך בדרך נאמר לו לך לקראתו המדברה כי שם תמצאנו

ויחר. חלילה להיות פירוש זה הפסוק ויבקש המיתו. כי עתה היה ראוי שיבקש המיתו אם היה ממאן ללכת ולא כאשר הלך כאשר אמרו אחרים. ולמה יבקש המיתו בעת לכתו. ואין זה דומה לדבר בלעם גם דבר יעקב איננו כן.ואם טען טוען אנה מצאנו חרון אף שלא חדש שום נזק. הראינו לו ויחר אף ה' בם וילך. ולא בא נזק לאהרן. וטעם הלוי שכן היה נודע בישראל הנביא הלוי. כי היה בהם אחרים ששמם כשמו. ודבר זה אין זה גרעון למשה רק מעלה גדולה כי אהרן יהיה דומה לפה שיוציא דבור הנשמה שאינו נראית כמו המלאכים שאינם נראים כי אינם גוף. והנה ידמה משה כמעלת המלאך וזהו ואתה תהיה לו לאלהים. והנה אין אלהים בכל המקרא רק השם הנכבד או מלאכיו הקדושים. כי על ידם יראו מעשה השם בארץ. או קדושי מטה העושים משפטי אלהים בארץ. וכל אלהים שהוא עבודת כוכבים דבר הכתוב ככה לפי מחשבות העובדים כמו אל חנניא הנביא:

ויחר אף ה' במשה - וחרון אף עשה רושם לפי הפשט כאמור לפנינו: ויפגשהו ה' ויבקש המיתו - כדפירשתי אצל יעקב כשנעשה צולע על יריכו.

כי דבר ידבר הוא - הוא נתגדל שם ויש לו חיתוך לשון מצרים.

הלא אהרן אחיך הלוי. אם היתה הכונה לשלוח איש מוכן לדבר, הלא אהרן אחיך שהוא לוי, בעל חכמה בלי ספק ככל אחיו הלוים:

ידעתי כי דבר ידבר הוא. שמעצמו הוא בעל לשון למודים:

וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. ואף על פי שהוא יוצא לקראתך לכבדך מפני מעלתך עליו, ישמח בלי ספק ויהיה לך למליץ בלב שלם:

וראך ושמח בלבו. לפי שהיה משה אומר מה אני בא בתחומו של אהרן מתנבא שנאמר הנגלה נגליתי וגו' אמר לו ית' למה אתה מזכיר אהרן אינו מיצר אלא שמח הה"ד ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה כדי שידע שאתה שמח:

ידבר הוא וגם הנה ר"ת שם של ד' אותיות לומר לך שמסר גם לאהרן השם וכל כנוייו:

יצא ב' במסורה חסר יצא לקראתך יצא המימה אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כשהקב"ה אמר למשה לך שוב מצרימה נחלק הדבור לשנים ונשמע למשה לך שוב ולאהרן לך לקראת משה ויצא מיד ולכך הוא חסר לומר שכבר יצא וכן יצא המימה חסר שעשה עצמו אלוה ואמר שאינו צריך לנקביו ומשכים בבוקר ויוצא המימה לצרכיו וזהו שאמר לו כבר יצא והנה הוא שם:

ויחר אף ה' במשה. כ"מ שכתוב בהקב"ה חרון אף עושה רושם וכאן עשה בו רושם, והוא מה שדרשו רז"ל שאבדה ממנו הכהונה וזהו שאמר הלא אהרן אחיך הלוי כלומר מזומן תחתיך לכהונה, ועוד דרשו בזה שעשה רושם שלא נתרפא לעולם, והיה אפשר שיעשה לו כבוד שירפאנו כשם שעשה לו כבוד בקרון עור פניו וזהו הרושם כשלא רפאהו, וכן דרשו הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא ואתה לעולם לא תתרפא.

וראך ושמח בלבו. לא היו מתקנאים במעלתם זה על זה זהו שאמר הכתוב (תהילים קל״ג:א׳) הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, ושמח בפיו לא נאמר אלא בלבו אר"ש בן יוחאי הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים שנאמר והיו על לב אהרן.

וראך ושמח בלבו שזכית לנבואה ולא יקנא בך, מיד וילך משה וגו'.

ויחר אף ה'. כל זמן שמצא אמתלא לדבריו לא חרה אפו של הק' אבל כיון שאמר בלא שום טענה שלח נא ביד תשלח אז חרה לו בוא וראה כמה ענוותנותו של הק':

ידעתי כי דבר ידבר הוא. אל ישראל ואל פרעה ויטול מקצת הכבוד ואם רציתה יהיה כל הכבוד שלך וא"ת יקשה בעיניו לדבר לכך נאמר וראך ושמח בלבו שיהא שמח ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו ואתה אמרת לא אוכל לעשות שליחותך לפי שאני כבד פה אבל אם לא כן הייתי עושה יפה בעצמי כי יהיה אהרן עמך שהוא בעל לשון גם אתה עמו תהיו צריכין, צריך שאהיה עם פיך ועם פיהו שאם לא כן לא תועילו כלום וכן היית יכול לעשות לבדך כיון שהייתי עמך:

ויחר אף וגו׳ במשה. אומר אני שהרושם שעשה חרון אפו הוא שנשאר משה קבוע בו מום כבדות פה ולשון, והוא אמרו במשה פרוש בו בגופו, ונכון. ודרשת חכמים (זבחים קב,א) שאמרו שהוא אמרו ״הלא אהרן״ וגו׳, אין דברינו מכחיש אותה. ואולי כי שניהם רמז הכתוב, ורמזם באמרו ויחר אף שהיה לו לומר ״ויחר ה׳״, ומאמרו ״ויחר אף״ רמז לשני דברים.

כי דבר ידבר. טעם הכפל לומר אליו: דבר עתה, ידבר – פרוש, הגם שיהיה כבד פה ולשון כמותו ידבר. או ירמז דברינו עצמם שפרשנו בפסוק ״ויחר אף״, והוא אמרו ״דבר ידבר״ – פרוש, אמרו ״דבר״ לגופו, ואמרו ״ידבר״ להסמיך לה תבת ״הוא״, לומר הוא יהיה דבורו צח ולא אתה, כי תשאר כמות שאתה.

וגם הנה הוא וגו׳. לפי מה שפרש באמרו ״דבר ידבר״, כי יגיד שבחו של אהרן שהיה עושה שליחותו הגם שהיה כבד פה, יצדק לומר ״וגם הנה״ וגו׳, כי הוא תוספת שבח.

ולפי מה שפרשתי כי החליט ממשה תקות הסרת הכבדות פה, ירצה על דרך אמרם זכרונם לברכה במסכת שבת קלט, א וזה לשונם: ״בשכר ׳וראך ושמח בלבו׳ זכה לחשן המשפט על לבו״ עד כאן. כפי זה נתכון באמרו וגם כי מלבד שהחליט ממשה רפואת הדבור כמו שכתבנו, גם הסיר ממנו הכהנה ונתנה לאהרן, והוא אמרו ״וגם וגו׳ ושמח בלבו״, כאן רמז הסרת הכהנה, והם דברי רבותינו זכרונם לברכה.

עוד נתכון להגיד שבחו וענותנותו, כי מן הראוי היה לו להקפיד על היותו הוא לפה ואחיו הקטן יגדל ממנו, ואמר כי מלבד שלא יקפיד על הדבר אלא ״וגם וגו׳ ושמח״. ובאמצעות דברים אלו יגיד כי הגם שהוא עניו, דבר ידבר, והגם שהיה כבד פה, וכמו שפרש שהענוה לא תגרם הרחקת עשות רצון המלך. ואמר ושמח בלבו, לומר הגם שלא יראך שמחה לפנים, הוא ברוך הוא העד שישמח בלבו. או ירצה שלא לפנים בלבד אלא לפנים ובלב.

ויחר אף ה׳ במשה. על סרבנותו. שעפ״י זה ישתנה סדרי הגאולה ממה שחשב תחלה כאשר יבואר:

הלא אהרן וגו׳. בזה סר טעם הסירוב הראשון שלא יאמינו לו שיהא נראה ה׳ למשה ולא לאהרן שהוא מוחזק בחסידות ובנבואה מכבר. אבל עתה אשר אהרן עצמו ידבר ויראו הכל אשר גם הוא מאמין שנראה אליך. ואמונת אהרן באה ע״פ דבר ה׳ לאהרן לך לקראת משה וגו׳. בזה הבין גדולת משה וכי ידעו ה׳ יותר ממנו. ואמר הלוי להגיד כי גדולת אהרן באה באשר הוא משבט לוי מוחזקים בחסידות אבל גדולת משה אינו כן. אלא מופשט ונעלה מכל. ועי׳ ו׳ י״ד:

כי דבר ידבר הוא. כמה פעמים ידבר להסביר לישראל דבר ה׳ ובזה סר טעם סירוב השני:

וגם הנה הוא וגו׳. לא תחוש שיהא הדבר קשה עליו להיות נטפל לך. לא כן. אלא הוא יצא לקראתך. ולא אך בפעולה הנראית לעין אדם. שהיה אפשר לחשוב דמ״מ נפשו ירעה לו. לא כן. אלא וראך ושמח בלבו:

שאלות: למה אחר כל הדברים אמר סתם שלח נא ביד תשלח שזה היל"ל תיכף שמסרב בהשליחות ומה התשובה הלא אהרן וכו' ידעתי כי דבר ידבר הוא, שא"כ ישלח את אהרן לבד, ולמה צריך מ"ש ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו וכל האריכות שהוא למותר:

ויחר אף ה' במשה. מפני שע"י הדבור הזה גרם שצרף אליו את אהרן בשליחותו אל ישראל, חרה אף ה' בו, כי תחלה רצה ה' שמשה ילך בשליחות הזה לבדו והוא ידבר אל העם, ואז היו מקבלים דבר ה' בלא אמצעי, כי שכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה אל העם, משא"כ מעתה יקבל אהרן הדבור באמצעות משה, והעם יקבלו הדבור מאהרן, שבזה ירד הדבור ממדרגתו שהיה ראוי להיות מה' בלא אמצעות אהרן, וכמ"ש חז"ל שבשעת מ"ת ששמעו הדבור מה' היו למדין ולא שכחין וכשאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה חזרו להיות למדין ושכחין, כי ירד הדבור ממדרגתו, וכן עתה לא יהיה במעלה כ"כ כמו אם היו שומעים ממשה בלא אמצעי, ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי, ר"ל הלא ידעתי זאת שאוכל לשלוח ע"י אהרן שי"ל ג' מעלות, א] ממה שהוא אהרן והוא הקדוש לאלהיו, ב] מצד שהוא אחיך והוכן אל הנבואה מטבע אבותיו כמו שמשה היה מוכן לזה בירושה מאביו, כמ"ש אנכי אלהי אביך כמש"ש, ג] מצד שהוא הלוי ששבט זה שמרו תורת האבות גם במצרים והיו עובדי ה', ומה שלא רציתי לשלוח את אהרן הוא מפני כי ידעתי כי דבר ידבר הוא, שיען שהוא איש לשון ובעל שפתים ייחסו הדברים אליו שהוא הוא המדבר, ואני רוצה דוקא בשליח שהוא לא יוכל לדבר רק שאר אהיה המדבר מתוך גרונו כדי שיהיה הדבור נסיי לא טבעי, וכמ"ש בשם הר"ן, וגם שלא יוכל להוסיף אף דבור אחד מדעתו וכפי הטעם שכתבתי אני, אבל אהרן שהוא בעל לשון ידבר הוא כרצונו, ולפעמים לא יהיה הדבור כפי הרצון האלהי, ומה שאתה חושב שבזה יופחת מעלת אהרן שהיה שלוחי עד הנה ויתקנא בך, גם זאת אינו כי הנה יוצא לקראתך וראך ושמת בלבו, וכ"ש שלא יהיה לו ע"ז קנאה ותרעומות:

א לעדי ל' קישוט: