שמות לט, כו

זַגָא וְרִמוֹנָא זַגָא וְרִמוֹנָא עַל שִׁפּוֹלֵי מְעִילָא סְחוֹר סְחוֹר לְשַׁמָשָׁא כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ יָת משֶׁה:

חִיזוֹרָא וְרוֹמָנָא חִיזוֹרָא וְרוֹמָנָא כּוּלְהוֹן שַׁבְעִין וּתְרֵין עַל שִׁפּוּלֵי מִנְטַר מְעִילָא חֲזוֹר חֲזוֹר לְשַׁמָּשָׁא הֵיכְמָא דְפַקֵּיד יְיָ יַת משֶׁה

פעמון ורמון. הצרך לכתוב זה שלא תבין שיכול לעשות שנים או שלשה פעמונים בתוך שנים או שלשה רמונים, וקורא אני בהם ״בתוך הרמונים״. לזה אמר פעמון ורמון, פרוש שלא יעשה שני פעמונים ורמון, וחזר לומר פעמון ורמון בא לשלול שלא יעשה שני רמונים לכל פעמון ויהיה כל פעמון בשני רמונים, ולא תעלה רמון שבימינו של פעמון זה לשמאלו של פעמון הבא אחריו, לזה אמר פעם שניה פעמון ורמון, פרוש, סמוך לרמון של פעמון ראשון יהיה פעמון שני, והבן:

לשרת. כבר ביארנו שם שהפעמונים ניתנו כדי שיהיו ברגש בשעת שירות. והמעיל בא להגן שלא יוזק מחמת קול הפעמונים בחשבו שאינו בא בפעמונים להתהדר לפניו יתברך אלא לשרת לפניו ית׳:

כאשר צוה וגו׳. כבר נתפרש יפה: