שמות לו, ג

וּנְסִיבוּ מִן קֳדָם משֶׁה יָת כָּל אַפְרָשׁוּתָא דִי אַיְתִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעִבִידַת פָּלְחַן קוּדְשָׁא לְמֶעְבַּד יָתַהּ וְאִנוּן מַיְתַן לֵהּ עוֹד נְדַבְתָּא בִּצְפַר בִּצְפָר:

וּנְסִיבוּ מִן קֳדָם משֶׁה יַת כָּל אַפְרָשׁוּתָא דְאַיְיתִיוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל לְעִיבִידַת פּוּלְחַן קוּדְשָׁא לְמֶעֱבַד יָתָהּ וְהִינוּן מַיְיתִין לֵיהּ תּוּב נְדַבְתָּא בִּצְפַר בִּצְפָר מִן מָמוֹנְהוֹן

ויקחו מלפני משה הנה ביום אחד הביאו כל הנדבה הזאת (לעיל לה כב-כט) אל אהל מועד שהוא של משה והחכמים לקחו בו ביום מלפניו ובמחרת בהשכמה וכן בשני הביאו אליו עוד אל אהלו נדבה והוא צוה להביא אותה אל האומנים עד שאמרו לו שהם מרבים להביא והיתה דים והותר ולא היה היתרון דבר חשוב שיספר בפרשת אלה פקודי מה עשו בו אולי היה מונח באהל לחזק בה את בדק המשכן או לעשות בה כלי שרת כאשר יעשו במקדש במותרות (שקלים פ"ד ה"ד) והזכיר הכתוב (פסוק ה) מרבים העם להביא לשבח את העם המביאים בנדבתם ולפאר החכמים בנאמנותם וגם הנגיד עליהם משובח בזה שהעביר קול במחנה למנעם כי אין לו חפץ בכספם וזהבם כשאר המושלים בעמם כענין שאמר לא חמור אחד מהם נשאתי (במדבר טז טו)

ויקחו. את כל התרומה אשר הביאו:

והם. ישראל היו עוד מביאים נדבה אל משה בכל בקר:

והם הביאו אליו עוד וגו׳. פרוש, מדברים הנעשת בהם מלאכה, כמו שתאמר מטוה של תכלת וגו׳ ושל עזים וכל הפרטים אשר תעשנה בידים, וזה סבת עכבתם שלא הביאו עד אחר יום או יומים, כי עסוקים היו ומביאים מלאכתם יום יום, אבל נדבת ממון הצריכה כבר הביאו ביום ראשון בפעם אחת.

ויקחו מלפני משה וגו׳ אשר הביאו. בימים הראשונים של הבאת הנדבות. והם בני ישראל הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר. כמה בקרים אחרי שכבר לקחו האומנים מה שכבר הובא. והא שהביאו רק בבוקר לפי פשוטו הוא משום שדרך האומנים לקבל צרכי המלאכה בבוקר על כל היום. ויש להוסיף לפי שהיה נודע לכל ישראל בבוקר איך הוא נחשב לפני ה׳ ע״פ ירידת המן כמש״כ לעיל ט״ו ו׳. ע״כ היתה ירידת המן בבוקר גורם להרבות נדבות:

ויקחו, כמ"ש למעלה שישראל הביאו נדבתם אל הגבאים ומשה בראשם, ואז מסר להם משה את התרומה שהתנדבו ביום הראשון, ובכ"ז ישראל התנדבו עוד נדבות חדשות בכל יום והביאו אל משה: