שמות לה, ה

נדיב לבו. על שם שלבו נדבו קרוי נדיב לב כבר פרשתי נדבת המשכן ומלאכתו במקום צואתן:

סָבוּ מִנְכוֹן אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ כֹּל דְיִתְרְעֵי לִבֵּהּ יַיְתֵי יָת אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ דַהֲבָא וְכַסְפָא וּנְחָשָׁא:

סָבוּ מִנְכוֹן אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ כָּל מַאן דְּאִתְרְעֵי לִבֵּיהּ יַיְתֵי יַת אַפְרָשׁוּתָא דַיְיָ דַהֲבָא וְכַסְפָּא וּנְחָשָׁא

יביאה את תרומת ה' כמו יביא את תרומת ה' אבל יכנה ויפרש וכן ותפתח ותראהו את הילד (לעיל ב ו) בבואו האיש (יחזקאל י ג) אשר לא יעבדו אותו את נבוכדנצר (ירמיהו כז ח) אשר אנכי נותן להם לבני ישראל (יהושע א ב) ורבים כן ועל דרך האמת הוא כמו יביאה עם תרומת ה' (זהר ויקהל קצח) שיביא התרומה העליונה בסוד ויקחו לי תרומה (לעיל כה ב) וכבר פרשתיו (לעיל כה ג) ולרבותינו מדרש ב"ותפתח ותראהו את הילד" (לעיל ב ו) שראתה עמו שכינה (סוטה יב)

קחו. הפך תנו. רק בהיות מ"ם אחר גזרת לקיחה הנה היא כמו נתינה. קחי [נא] לי מעט מים פירוש כי הלקיחה לי היא בעבורי וככה קחו מאתכם תרומה לה'.

ומלת כל נדיב לבו. זרה כל אשר נדבו לבו. כמו בגדול זרועך בזרועך הגדול זכר רב טובך. זכר טובך הרב. ורבי ישועה אמר כי הוי"ו נוסף. כמו חיתו שדי. בנו בעור.

ואחר שהזכיר יביאה. פי' והוסיף לבאר שהיא תרומת ה' וכמוהו רבים והוא צוה לי אחי.

יש אומרים כי נקרא כסף בעבור שתאוה היא לעינים מגזרת נכספה גם נחשת כי הנשים מנחשות בנחשת:

קחו מאתכם. אתם בחרו אנשים שיקבלו מאתכם תרומה לה':

כל נדיב לבו. לא ילכו גבאים לגבותה בזרוע:

יביאה את תרומת ה'. יביא הנדבה עם אותה תרומת ה' שאינה נדבה והיא תרומת בקע לגלגלת:

יביאה את תרומת ה' הי"ל לומר יביא אלא בשביל שמדבר בנדבת המשכן שמתנדבים תכשיטי זהב וכסף כלי הנשים אמר יביאה פי' שלא יביא משל תכשיטי אשה אלא מרצונה:

יביאה את תרומה ה', כבר הזכרתיו בסדר ויקחו לי.

קחו מאתכם תרומה לה' מלת מאתכם מיותרת אלא לפי שיש אנשים שאינם מתנדבים או אומרים כשארויח אתנדב לזה אמר מאשר ימצא עכשיו עמכם תתנו נדבה:

כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' היה ראוי שיאמר קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו זהב וכסף ונחשת כמ"ש ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי למה אמר עתה יביאה והטעם שכשעלה לקבל הלוחות צוה לו השם נדבת המשכן וצוה שילכו גבאים לגבותה באהלים ואע"פ שלא התנדבו רק אחר מעשה העגל ולזה אמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו אבל אחר שעשו העגל והם עצמם הביאו הזהב לעגל שנא' ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן הנה שהם עצמם הביאו הנזמים לעשות העגל לזה אמר עתה משה בחרון אף הנה שהבאתם הזהב לעגל ולא הלך גבאי לאהליכם לגבותו עתה כמו שהייתם זריזין לעבירה הוו זריזים למצוה ולא ילך גבאי לגבותו אלא כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה':

יביאה את תרומת ה׳. פסוק זה מראה באצבע כי לבד המורגש יש המושכל, והוא מאמרם זכרונם לברכה (תיקונים תיקון כא) כי מעשה התרומה מושכל היא בחינת השכינה, כי לה יקרא תרומת ה׳, ועל ידי מעשה התרומה יפעיל בה דבר טוב ויחבר אהל בל ימוט, ועקר הרצון במעשה הוא המושכל, והוא אמרו יביאה פרוש יביא לבחינה הנעלמת עם תרומת ה׳, ובאר הכתוב מי הוא אשר יביאה, ואמר כל נדיב לבו, פרוש, העושה דבר מנשיאות הלב אשר ידבנו לצד התנועעות הרוחנית השוכן בלב בחשק הדבר יפעיל במושכל נעלם, אבל אם יביא התרומה בלא נדיבות לב אין זה פועל במושכל.

זהב וכסף וגו׳. ראיתי לתת לב בכל הפרשה בסדר התחברות השמות ופרטי הדברים, כי לא השוה מדותיו בהם. לפעמים יאמר וא״ו בכל פרט הנוסף, כמעשהו בסדר י״ג דברים הבאים בנדבת המשכן שאמר וא״ו בכל נוסף, ולפעמים יאמר וא״ו בהתחברות הג׳, כאמרו ״את המשכן את אהלו ואת מכסהו״, ותכף חזר בו בכתוב עצמו ולקח סדר התחברות אחר ואמר ״את קרסיו ואת קרשיו״, וכן על זה הדרך עד סוף סדר פרטי המשכן, כמה שנויים בפרט זה.

ונראה לישב בהקדים דבריהם זכרונם לברכה (שמות רבה ל,ג) כי הוי״ו יגיד התקשרות הנוסף עם הראשון, וחסרון הוא״ו יגיד כי הוא גבול בפני עצמו. ומזה נשכיל על כל דבר ודבר ונלך לישב כל פרט ופרט במקומו, וזה יצא ראשונה בנדבת המשכן: אמר ו׳ בראש כל פרט כדי להסמיך ולהשוות כל הי״ג דברים, לומר שכלם שוים לקראות תרומת ה׳ וזכותן שוה, מביא הנחשת כמביא זהב, כמו שמצינו שאמר הכתוב בעולת הבהמה ״ריח ניחוח״ ובעולת העוף ״ריח ניחוח״, ואמרו זכרונם לברכה (מנחות קי,א) לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט וכו׳, ועין מה שפרשתי בענין בפרשת ויקרא (ויקרא א,יז).

גם נתכון לומר שכל הי״ג דברים חובה הם לצרכי המשכן, דבר קטן כדבר גדול מעכבין, אשר על כן חברם במחברת הווי״ן. כל זה בערך דבר הנתן, אבל בערך הנעשה ממנו יש בהם הדרגות הקדשה, כמה קדשות הם זו למעלה מזו, ולא תדמה שום קדשה למה שלמעלה ממנה.

קחו מאתכם תרומה לה'. כבר פרשנו למעלה שמאתכם בא להוציא את הגזול, ועוד יכלול מאתכם שכל א' יזדרז למצוה מעצמו כי יש לך אדם שאינו נותן כלום עד שרואה אחרים נותנים ומתקנא בהם, ע"כ הוא נותן להשוות את עצמו להם וזה אינו מאתכם כי הוא עצמו אינו סבה אל הנתינה אלא אחרים סבה לו וי"א מאתכם ממש כי הנותן מנדבת לבו דומה כאילו הקריב את גופו, ועוד שהעני הנותן כאילו מחסר מבשרו ונותן על דרך שנאמר (ישעיה נח ז) ומבשרך אל תתעלם שאל תתעלם מליקח אפילו מבשרך וליתן.

כל נדיב לבו יביאה. מתחילה אמר קחו מאתכם ולשון קיחה משמע בעל כרחו יקחו ממנו, ואח"כ אמר כל נדיב לב יביאה משמע שיביא מעצמו, וכן בפר' תרומה הזכיר ג"כ לשון קיחה עוד אמר כאן כל נדיב לב ולהלן אמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו והל"ל ינדבנו. אלא שמדבר בשני מיני נתינה כי להלן מדבר בשני תרומות שהם חובה והוא מוכרח ליתן אף אם אינו נדיב לב ואדרבה לבו דוה עליו ודואג וכואב על הנתינה מ"מ תקחו ממנו בעל כרחו, לכך נאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו כאילו אמר ידונו לבו כי בי"ת מתחלפת בוי"ו באותיות בומ"ף ובפרט בי"ת רפויה ור"ל מי שלבו דוה עליו ואינו נותן חובתו מרצון תקחו ממנו את תרומתי בעל כרחו, וכן מה שאמר קחו מאתכם תרומה לה' מדבר ג"כ בתרומת חובה דהיינו בקע לגלגולת. ואולי שלכך אמר מאתכם מן הגלגולת שלכם, ואח"כ אמר בסתם נדבה שכל נדיב לב יביאה מעצמו בלא הכרח כי הנדיב לב הפך זה אשר ידונו לבו והוא יביא מעצמו נדבתו לא ימתין עד שיבא הגבאי לתבוע ממנו.

ועוד נ"ל מה שאמר תחילה מאתכם תרומה, ואח"כ אמר את תרומת ה'. לפי מחשבת הנותן, כי מי שאינו נותן מרצון אינו חושב שאינו נותן משלו כלום כ"א משל הקב"ה כי לו ית' הכסף והזהב, אלא טועה בדעתו וחושב כי כחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה, ע"כ נאמר בו קחו מאתכם תרומה לה' ר"ל מן אותן הכיתות אשר המה חושבים כי משלהם אתה לוקח לה' אבל כל נדיב לב היודע כי לו ית' הכסף ומשלו הוא נותן לו לפיכך יביאה מעצמו את תרומת ה', ר"ל שכבר הוא של ה', לכך קראה כאן תרומת ה' שיובן מזה שכבר הוא של ה', ולכך נאמר והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר מהו עוד, אלא אמר שני סימנים טובים נראו בהם והם מופתים על שנתנו נדבתם בשמחה. א', מה שהביאו מעצמם קודם שבא אליהם הגבאי לתבוע ממנו מה שנדב כבר. ב', מה שהביאו בבוקר בפנים מאירות כי כל דבר הניתן בפנים מאירות ניתן בבוקר והמן יוכיח כמו שפירש"י פר' (בשלח טז ז) ורמז עוד בבוקר שכל מי מהם שהיה יכול להקדים את עצמו לפני זולתו היה מקדים לכך נאמר ב"פ בבוקר. א', כנגד מה שנתנו בפנים מאירות. ב', כנגד מה שזריזים היו מקדימים את עצמם.

קחו מאתכם תרומה לה׳. כבר נתבאר ר״פ תרומה דזה הלשון משמעו יעשו גבאי צדקה לגבות בע״כ אם לא הי׳ נדבות. וביאר כאן שהגבאים יהיו רק מאתכם דוקא כדאיתא בקידושין דע״ו דגבאי צדקה אין ממנין אלא מישראל:

כל נדיב לב יביאה. הוסיף כאן לבאר שלא ישלח איש נדבתו ע״י שליח אלא יביאה בעצמו. וזה כדי שיראו המקבלים אם נותן בנדיבות או אולי רק מפני הבושה מחבריו המנדבים. וזה לא נתקבל ברצון:

זהב וכסף. הראב״ע כ׳ בשם הגאון כי הי׳ נדבה כסף. ובא אח״כ לשולחנות כסף וכדומה והראב״ע מיאן בזה וכתב שכן דרך הכתובים לכלול פרט א׳ בהרבה שבא בנדבה. והפלא שהרי מפורש כתיב להלן כ״ד כל מרים תרומת כסף ונחשת. ושם אינו אלא אחד באחד. אלא ודאי היה הרבה כסף בנדבה. ובאמת לא נודע מתחלה אם יספיקו מחצית השקלים לאדנים וש״צ. אלא אחר שעשו נשאר כסף הנדבה לשארי כלים שלא נצטוו בפי׳. וכך הי׳ הרבה זהב יותר ממה שהוציאו על הכלים המפורש. והא דכתיב ר״פ פקודי ויהי זהב התנופה תשע ועשרים ככר וגו׳ לא מנה הכתוב אלא העשוי למלאכה וע״ז נעשה חשבון. והמותר היה מונח לפני ישראל בשלימות וכן הי׳ בכל כסף הנדבה. ועשו מהם אח״כ כלי שרת. ולכתחלה התנדבו ע״ז האופן:

קחו מאתכם, חזר להם מ"ש לו בריש תרומה וקחו לי תרומה וכו' עד ועשו לי מקדש, ואמר יביאה את תרומת ה' הכינוי עם הפעל כמו ותראהו את הילד, מפני ששם א"ל ג' תרומות, ופה קצר, ולכן כפל יביאה היינו את התרומה, ופי' את תרומת ה', שזה דומה כאמר ג' פעמים תרומה. ובזהר מפרש שתחלה אמר סתם ויקחו לי תרומה שכולל אף הערב רב ואחר חטא העגל אמר קחו מאתכם:

ט דק"ל למה כתיב דוקא נדיב לבו ומתרץ על שם שלבו נדבו: