שמות לה, ד

זה הדבר אשר צוה ה'. לי לאמר לכם:

וַאֲמַר משֶׁה לְכָל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר דֵין פִּתְגָּמָא דִי פַקֵד יְיָ לְמֵימָר:

וַאֲמַר משֶׁה לְכָל כְּנִישְׁתָּא דִבְנֵי יִשְרָאֵל לְמֵימַר דֵּין פִּתְגָּמָא דְפַקֵּיד יְיָ לְמֵימָר

ויאמר. עתה החל לפרש לכל העדה מה שצוהו השם:

אל כל עדת וגו׳ לאמר וגו׳. צריך לדעת למי יאמרו בני ישראל. ואולי כי לצד שלא ידבר משה עם הנשים והקטנים הגם שיהיו שם וצוה לאמר להם הדברים.

ואמרו זה הדבר וגו׳ לאמר יתבאר על פי מה שאמרו בספרי (פרשת תצא) רבי מאיר אומר: ״טוב אשר לא תדר״ – טוב מזה ומזה שלא תדר כל עקר, רבי יהודה אומר: טוב מזה ומזה נודר ומשלם, עד כאן. ואמרו בפרק א׳ דנדרים (נדרים ט.) שתי אוקימתות: א׳ שחולקים בנדר, אבל בנדבה מודה רבי מאיר שיהא נודב ומשלם, וכגון שהיה באפן שאינו בא לידי תקלה, וכמעשה הלל שהיה מביא קרבנו כשהיא חלין לעזרה ושם היה מקדישה. והב׳ שחולקים בנדבה, ולא אמר רבי יהודה אלא נודב אבל נודר לא, ונודב עצמו דוקא באפן שאינו בא לידי תקלה כנזכר, יעין שם. לפי זה יכון הכתוב לומר על זה הדרך, כי לצד שקדם לומר ״קחו מאתכם תרומה כל נדיב לב״, אם כן בנדבה מדבר הכתוב. לזה אמר זה הדבר פרוש, הנדבה צוה ה׳ לאמר אותה, פרוש, דוקא במציאות זה שהוא שצוה ה׳ שתאמרו נודב ומשלם, והוא בסדר שאינו בא לידי תקלה. לאוקימתא ראשונה יעלה דרכנו כרבי מאיר ולאוקימתא שניה כרבי יהודה.

זה הדבר אשר צוה ה'. בפר' מטות פירש"י שכל הנביאים נתנבאו בכה אמר ה' נוסף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר אשר צוה לפי שמשה ראה הדבר בעינו באספקלריא המאירה, ומה שלא פירש"י זה על מה שנאמר כאן זה הדבר לפי שהמשכן אינו הוראה על נבואתו לפי שהמשכן הראה לו הקב"ה בהר כמ"ש (שמות כה ט) ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו' ועל כן אמר זה הדבר אשר צוה ה', כמראה באצבע על דבר אשר ראה בעיניו ודבר זה אינו מורה על שום מעלה יתירה שלא היתה בשאר נביאים כי גם יחזקאל ראה כל תבנית המקדש.

אל כל עדת וגו׳. כבר נתבאר ומ״מ יש בפ׳ זו איזה חדשות ללמוד כאשר יבואר:

ח דמקרא משמע זה הדבר צוה לכל ישראל לאמר לאחרים ל"פ לי צוה שאומר לכם בהקהל לאפוקי שאר אמירות לא היו בהקהל: