שמות לה, לג

וּבְאוּמָנוּת אֶבֶן טָבָא לְאַשְׁלָמָא וּבְנַגָרוּת אָעָא לְמֶעְבַּד בְּכָל עִבִידַת אוּמַנְוָן:

וּבְאַגְלָפוּת מַרְגְּלִיתָא טַבְתָא לְאַשְׁלָמוּת בְּהוֹן יַת עִיבִידְתָּא וּבְנַגָּרוּת קִיסָא לְמֶעֱבַד בְּכָל עִיבִידַת אוּמַנְוָון

וּבִגְלָפִית אַבְנַיָא טַבְתָּא דְאַשְׁלָמָא וְנַגְרוּת קִיסָא לְמֶעֱבַד בְּכָל עִיבִידָא דְאוֹמָנוֹי:

לעשות בכל מלאכת מחשבת. שהוא בעצמו עשה מקצת מלאכה. וכתיב בכל היינו מקצת ולא כולו. אלא מסר אח״כ לאחרים. ולא שייך בזה המתחיל במצוה א״ל גמור. אחר שמתחלה היה בדעתו למסור לאחרים. והנה כאן כתיב מחשבת. ולא כמו בפ׳ תשא. היינו משום שלא נזכר מלאכת אריגה ורקימה בזה המקרא אלא במקרא הסמוך שנשתוו בהני בצלאל ואהליאב. וא״כ יקשה לנו אמאי נזכר מלאכת חרש כאן הרי כתיב גם באהליאב מלאכת חרש. ונתיישב בזה דכתיב כאן מחשבת. שגם במקרא הסמוך מרומז שאהליאב נשתוה בחרושת במעשה אבל לא במחשבה בהמצאה היאך לעשות מש״ה כתיב כאן במחשבת נצטיין בצלאל: