שמות לג, ב

וגרשתי את הכנעני וגו'. שש אמות הן, והגרגשי עמד ופנה מפניהם מאליו:

וְאֶשְׁלַח קֳדָמָךְ מַלְאָכָא וְאֵתָרֵךְ יָת כְּנַעֲנָאֵי אֱמוֹרָאֵי וְחִתָּאֵי וּפְרִזָאֵי חִוָאֵי וִיבוּסָאֵי:

וְאֵיזַמֵּן קֳדָמָךְ מַלְאָךְ וְאֵיתָרֵךְ עַל יְדוֹי יַת כְּנַעֲנָאֵי אֱמוֹרָאֵי חִיתָּאֵי וּפְרִיזָאֵי חִיוָאֵי וִיבוּסָאֵי

ושלחתי לפניך מלאך. לעזרך.

ולא אמר המלאך הנודע כי השם בקרבו:

ושלחתי לפניך מלאך. שר צבא ה' שנראה ליהושע:

ושלחתי לפניך מלאך. מכאן מוכח כי עד עתה הנה דעת קדוש מסכמת לכניסת משה לארץ ולהנחילה לישראל, והגם שאמר (שמות ו:א) ״עתה תראה״, שהרי הוא אומר ״עלה״ וגו׳ ושלחתי לפניך מלאך לגרש השבע אמות. ואולי כי בשביל שנתן נפשו על ישראל במעשה העגל נתבטל גזרת ״עתה תראה״ וגו׳:

ושלחתי לפניך מלאך. היינו מלאך מיוחד לראות צרכי ישראל. אבל אינו באופן שכתוב בפ׳ משפטים הנה אנכי שולח מלאך לפניך. דשם הכונה דה׳ הולך לפניהם ומלאך עמו וא״כ הי׳ אסור לבקש מהמלאך מאומה כ״א לה׳. וזה הי׳ קשה בעיני העם. ע״כ אמר ה׳ שיהא המלאך מיוחד באופן שלא יהא השכינה עמו. ויהא אפשר לבקש ממנו שיעלה זכרונות ישראל לטובה לפני ה׳. וגם לעשות בדעתו באותו דבר שנמסר לו מן ה׳ באותה שעה. וכמו האופן שהלך המלאך עם יהושע. והמלאך שהציל את לוט. משא״כ באופן שהשכינה עמו. וכמו שביארנו לעיל שם בארוכה דכ״ז הוא כעין מלכותא דארעא.

ושלחתי, אמנם שכינתי לא תעלה בקרבם, רק אשלח לפניך מלאך, וכבר בארנו בפרשת משפטים שיש הבדל בין מלאך זה ובין המלאך שא"ל בפרשת משפטים, שהראשון היה מלאך שאדוניו אתו, וה' הולך עמהם עם מלאכיו שעז"א, שם כי שמי בקרבו, לא כן מלאך זה הוא מלאך שאין אדוניו אתו, ואמר לו שבכ"ז לא תחוש שלא יספיק לכבוש את הארץ, כי וגרשתי את הכנעני, וכן בל תחוש שעי"כ יהיה גרעון בטוב הארץ, עז"א,