שמות לב, כט

מלאו ידכם. אתם ההורגים אותם, בדבר זה תתחנכו להיות כהנים למקום:

כי איש. מכם ימלא ידו בבנו ובאחיו:

וַאֲמַר משֶׁה קָרִיבוּ יֶדְכוֹן קֻרְבָּנָא יוֹמָא דֵין קֳדָם יְיָ אֲרֵי גְבַר בִּבְרֵהּ וּבְאָחוּהִי וּלְאַיְתָאָה עֲלֵיכוֹן יוֹמָא דֵין בִּרְכָן:

וַאֲמַר משֶׁה קְרִיבוּ קוּרְבָּנֵכוֹן עַל שְׁפִיכוּת אַדְמָא דִי בִידֵיכוֹן וְיִתְכַּפֵּר לְכוֹן קֳדָם יְיָ אֲרוּם נְגַעֲתּוּן גְּבַר בִּבְרֵיהּ וּבְאָחוֹי וּלְאַיְיתָאָה עֲלֵיכוֹן יוֹמָא דֵין בִּרְכָתָא

ויאמר משה. וכבר אמר להם כמו וייצר ה' אלהים ורבים ככה.

ומלת מלאו. דקדוקו זר. כי פעם הוא פעל יוצא ופעם עומד והבנין קל:

וטעם כי איש בבנו. אפילו יהיה העובד בנו או אחיו שיהרגהו. והשכר הוא שיתן עליכם ברכה. וזהו בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי. והטעם שאמר לו השם זה הטעם בהר סיני. על כן אמר ואלה תולדות אהרן ומשה. ביום דבר ה' אל משה בהר סיני. והנה כאשר נעשה המשכן נבדל אהרן ובניו לשרת השם וכן הלוים. אז היתה מחלוקת קרח כי בכור היה כאשר לקח השם הלוים תחת הבכורים שיהיו קדושים בעבור שהם העלו העולות והשלמים זבחו על המזבח שנעשה לפני העגל:

מלאו ידכם היום - כמו: כי מלאו אחרי ה' - לשעבר.

היום - הגבו כל יד ויד שלכם בקרבן לה'. שהרי איש בבנו ובאחיו - שלחתם ידיכם לשמים.

מלאו ידכם היום לה'. הקנו שלמות לידכם היום שתהיינה מוכנות לעבדו במקדשו:

כי איש בבנו ובאחיו. כי כל אחד מכם כבר הוקדש לה' בבנו, בענין המילה שעשיתם במדבר, ובאחיו, בהריגת היום ולכן מלאו ידכם בטוב הכונה והשלימו הכנתכם לה' לעבודתו:

ולתת עליכם היום ברכה. ומלאו ידכם גם כן באופן שיתן השם יתברך עליכם היום ברכה, וזה שתהיה מגמת פניכם לשמור משפטו ובריתו, כאמרו כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו. יורו משפטיך ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה:

ולתת עליכם היום ברכה. ומכאן זכו בני לוי שברכן משה בזאת הברכה אע"פ שלא ברכן יעקב וגם בני ראובן ברכן לפי שקיימו ברכתו [צוואתו] לעבור חלוצים לפני אחיהם:

מלאו ידכם היום כבר נתמלאו כל יד ויד שלכם להיותכם משרתי הקב״ה שהרי איש בבנו ובאחיו שלחתם ידיכם לשם שמים וכן משמע התרגום. ואין לומר מלאו ידיכם להבא שהרי כבר עשו כדברי משה.

ולתת עליכם היום ברכה. מכאן זכו בני לוי לברכת משה בפרשת ברכה אע״פ שלא ברכן יעקב, ובני ראובן זכו ע״י שעברו את הירדן חלוצים במצותו, אבל בני שמעון לא זכו לברכתו ע״י שקלקלו במדינית וגנו את משה ואמרו לו בת יתרו מי התירה לך. ד״א ולתת עליכם היום ברכה הוא שנאמר בפרשת עקב בעת ההיא הבדיל ה׳ וגו׳ ולברך בשמו עד היום הזה. באותו פרק נגזר שיהיו מובדלים וכשהוקם המשכן נגמר מה שנגזר כבר, ונבדל אהרן ובניו לשרת הקב״ה. גם הלויים נלקחו תחת הבכורות לפי שהקריבו על המזבח שנעשה לפני העגל אז היתה מחלקתו של קרח שרצה להיות עובד עבודה לפי שגם הוא היה בכור כדכתיב ובני יצהר קרח ונפג וזכרי.

לתת עליכם היום ברכה. שמעתי שמכאן זכו בני לוי שברכם משה בוזאת הברכה אע"פ שלא ברכם יעקב ובני ראובן כבר פי' לפי ששלחם חלוצים בעבר הירדן והלכו במצותו ברכן וגם יעקב ברכן על אותו מעשה כמו שפי' בגד גדוד יגודנו וגם י"ל שברך בני לוי שהיו שבטו ואחיו אבל בני שמעון לא זכו שקללו במדינית וגינו משה שאמרו לו בת יתרו מי התירה לך:

מלאו. לא נודע מלואים אלו מה יגידו, ואם על הריגת הקרובים הלא כבר עשו מה שעשו, והמפרשים אמרו כי פסוק זה מדבר מה שאמר קדם המעשה, וקשה למה לא כתבו במקומו.

ונראה כי פסוק זה במקומו מנח, והכונה היא לצד שעשו בני לוי מעשה האמור בסמוך שהרגו כשלשת אלפי איש והוא מעשה אשר אינו נעשה כיוצא בו על ידי בחינת הצדיקים כידוע, וצא ולמד מאמרם זכרונם לברכה (מכות ז,א) שאמרו, בית דין שהיו הורגים אחד לשבע שנים ויש אומרים לשבעים שנים היתה נקראת בית דין קטלנית, ובני לוי הרגו ביום אחד כשלשת אלפי איש, ויש לחוש בזה לחסרון האשר וסימן הגריעות שיחסרו אורות נשמת העושה כזה, לו יהיו שיהרג כפי הדין סוף כל סוף זה יגיד האכזריות שהיא בחינת הרע. לזה בא איש האלהים ואמר להם מלאו ידכם אין פרושה לשון צווי אלא פרושו הודעה, כי הן היום יהיו מלואכם ידכם, פרוש כחכם, לה׳, ואין במעשה זה הכרת חוסר האשר אלא אדרבא מלוי אורות הנפש, והטעם הוא כי איש בבנו וגו׳, וזה הוא מעשה המצין לאברהם אבינו שבו היה לו השלמות, דכתיב (בראשית כב:י) ״וישלח אברהם את ידו״ וגו׳ וכתיב ״עתה ידעתי וגו׳ כי ברך אברכך״, והוא אמרו ולתת עליכם היום ברכה, מלבד שבזה השגתם שלמות יד הקדש עוד לתת עליכם ברכה.

עוד נתכון לומר בדקדוק תיבת עליכם ולא אמר לכם, שיכון לומר גם כן שהחסרון שנחסר על ידם אינו קרוי חסרון, אלא אדרבה ברכה גרמו במעשיהם. והרי זה דומה לאילן שזומרין אותו להצלחתו בהסרת ענפים הרעים, כמו כן באמצעות הריגת עושי רשע מבני ישראל שנמשלו לגפן (תהלים פ:ט). והוא אמרו ולתת עליכם, פרוש, על סבתכם, היום ברכה, פרוש, לישראל, שבהם היה החסרון, שזולת זה היה בית מחוש לכל ישראל. וכפי זה, טעם שאמרו בית דין ההורגת אחד לשבעים שנה וכו׳, הוא במציאות שאינו דומה למציאות שלפנינו משני טעמים: האחד, כי כאן הרגו חביביהם, וזה יגיד בחינת הפלגת אהבתם בבורא, ועוד שהיה מציאות שזולת זה תדבק הרעה לכל ישראל, ובאמצעות זה שב ה׳ מחרון אפו.

מלאו ידכם. הרגילו עצמכם לעשות אך לה׳ כמש״כ לעיל כ״ט כ׳ במשמעות מלוי ידים:

כי איש בבנו ובאחיו. דבמה שהרגו באותו יום בנו ואחיו שידעו שחטאו ופעולה זו שבאה לידם לעשות אך לה׳ פעלה בלבבם פעולה עזה ונמרצה לעשות כן מכאן ולהבא אך לה׳. מה שלא בנקל היה להם עד כה. ולא היה במלוי ידים. אבל עתה בנקל להרגיל ידיכם לעשות אך לה׳:

ולתת עליכם היום ברכה. עוד תועלת נפלא הגיע לכם במעשה נפלא זה שתהיו ראוים לתת עליכם היום ברכה. דבמה שעשיתם דבר למעלה מטבע אנושי כך תהי׳ השגחה פרטית עליכם למעלה מה״ט והיינו שאמר משה בס׳ דברים י׳ ט׳ ה׳ הוא נחלתו כאשר דבר ה׳ אלהיך לו ונתבאר שם שבבואם בשנת הארבעים למוסרה. ושם קבלו עליהם עול פלפולה ש״ת ובזה השיגו מעלה זו להתברך בשפע כדאיתא ב״מ ע״ז די״ט כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין דבר זה נאמרה בתורה כו׳ וכמש״כ לעיל ט״ו כ״ז ולהלן ר״פ פקודי ובס׳ דברים ומעשה זה שעשו עתה במס״נ גררה להם להשקיע כחם בעסק תורה שאינו מגיע ג״כ רק באופן כזה. כדאיתא בשבת פר״ע אין ד״ת מתקיימין אלא במי שממית עצמו עלי׳ שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל. ועוד כמה מאמרים ומזה הגיע עליהם ברכה. עוד נכלל בזה המאמר שהלוים נתייחדו לברך את ה׳ בשירה יותר מישראל וכהנים והיינו דכתיב בית ישראל ברכו את ה׳ בית אהרן ברכו את ה׳ בית הלוי ברכו את ה׳ ותניא בתוספתא שלהי מס׳ הוריות על פסוקים הללו נמצא ישראל מברכין אחת בית אהרן שתים בית הלוי שלש. ויהיה הפי׳ ולתת עליכם היום מצוה ועסק ברכה. ומזה זכו להיות המה משוררים בבהמ״ק יותר מכהנים וזכו לזה באותו מעשה. משום דשני אופני חסידות המה היינו א׳ מעשה המצוה למעלה מטבע אנושי. ב׳ רוממות הנפש בברכה באהבה ודביקות כמש״כ לעיל בעשרת הדברות ובס׳ דברים ל״ג ח׳ באורך. ובשביל שהראו חסידות במעשה זכו לזו החסידות וזכו מן השמים ברוממות הנפש ג״כ:

מלאו ידכם, הודיע להם שעי"כ ימלאו ידם להתחנך להיות תחת הבכורות שהם לא נתאספו אל משה וידע שידחו מלהיות משרתי ה', כי כל איש מכם יתחנך לעבודת ה' ע"י בנו ואחיו, ועי"כ לתת עליכם ברכה כמ"ש (דברים ל״ג:ט׳) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וכו' ברך ה' חילו:

ר פירוש מתחלה היו הבכורים כהנים למקום וכשחטאו בעגל והקריבו קרבן לעכו"ם הרגו אותם ואתם תהיו תחתם כהנים למקום ואמר תתחנכו כי מלוי יד מורה על החינוך כשנכנס לדבר להיות מוחזק מאותו יום והלאה כדפירש"י לעיל בפרשת תרומה:

ש ואף על פי שלא הוזכר בהריגה רק אחיו וקרובו ורעהו מישראל אמר בנו לרבותא שאפילו אם היה בנו היה הורגו לקדושת השם: