שמות ל, לה

ממלח. כתרגומו מעורב, שיערב שחיקתן יפה יפה זה עם זה ואומר אני שדומה לו (יונה א ה) ויראו המלחים, (יחזקאל כז כז) מלחיך וחבליך, על שם שמהפכין את המים במשוטות, כשמנהיגים את הספינה, כאדם המהפך בכף ביצים טרפות לערבן עם המים, וכל דבר שהאדם רוצה לערב יפה יפה, מהפכו באצבע או בבזך:

ממלח טהור קדש. ממלח יהיה וטהור יהיה וקדש יהיה:

וְתַעְבֵּד יָתַהּ קְטוֹרֶת בּוּסְמִין בּוֹסֶם עוֹבַד בּוּסְמָנוּ מְעָרַב דְכֵי קוּדְשָׁא:

וְתַעֲבֵיד יָתֵיהּ קְטוֹרֶת בּוּסְמָנָן בּוֹשֶם עוֹבַד מַמְזִיג מְעַרֵב דְּכֵי קוּדְשָׁא

ממולח טהור קדש שיהא מלוח במלח סדומית כמו שאמרו (כריתות ו) מלח סדומית רובע ואונקלוס תרגם מערב ירצה לעשות ממולח נמוח שיעשה הסמים כולם שחוקים מאד ומעורבים יפה יפה עד שיהיו נמחים ולא יוכר סם מהם מלשון כי שמים כעשן נמלחו (ישעיהו נא ו) וכן ובלוי מלחים (ירמיהו לח יא) ארץ פרי למלחה (תהלים קז לד) כולם ענין השחתה וכליה ורש"י פירש כי לשון ממולח שיהא מעורב יפה בשחיקתן זה עם זה והביא דומה לו מלחיך וחובליך (יחזקאל כז כז) על שם שהם מהפכין המים במשוטות כשמנהיגין את הספינה כאדם שמהפך בכף ביצים טרופים לערבן יפה ועל דעתי נקראו חכמי הספנים מלחים בעבור שהם יודעים טעם הים כאלו הם המרגישים במליחותו ובמתיקותו כלומר היודעים מתי יהיה מתוק ונאות להולכי הים או מתי הוא רע ומר להם ואין תופשי המשוטות נקראים מלחים שהרי כתוב בצור (יחזקאל כז ח ט) יושבי צידון וארוד היו שטים לך זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך כל אניות הים ומלחיהם היו בך כי הספנים הזקנים יודעי הים הם מלחים וכתיב (שם כט) וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט מלחים כל חובלי הים אל הארץ יעמודו הנה הם שלשה תופשי משוט והמלחים והחובלים וכן ארץ פרי למלחה (תהלים שם) לארץ מלוחה שמקום המלח לא יצמיח כענין שכתוב בסדום (דברים כט כב) גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח וכתיב (שופטים ט מה) ויזרעה מלח ויתכן שיהיה הלמ"ד נוסף בכי שמים כעשן נמלחו (ישעיהו נא ו) וירצה לומר נמחו כמו בלאומים (תהלים מד טו) כלו שלאנן ושליו (איוב כא כג)

ועשית. ממולח. טעם ממולח הוא מלח סדומית. וי"א שחוק (או מאדם) (י"ג מאד ואולי צ"ל מעורב) או מגזרת ארץ מלחה:

ממולח - מעורב כמנהיגי ספינות בים שקורין מלחים, מפני שמערבים המים בלכתם.

רקח. שיקלט כל אחד מהסמים זה מזה ויעשה מהכל מורכב אחד:

מעשה רוקח. שיהיה כל אחד מהסמים כתוש כפי הראוי לו, כי לא יאות לכל אחד מהסמים אופן אחד מהכתישה:

ממולח. שיהיו הסמים מעורבים היטב שלא יהא אחד מהם נבדל:

טהור. מנוקה מכל פסולת. והוצרך לזה מפני שההקטרה היתה נעשית בעצם הבושם, אבל בשמן המשחה לא הוצרך לזה מפני שלא היו גרמי הבשמים מעורבים בשמן כלל:

רוקח ב' מלאים. מעשה רוקח. זבובי מות וגו' שמן רוקח. זהו שדרשו רבותינו שהיו מרננים אחר הקטורת לו' בה מתו נדב ואביהוא בה מתו עדת קרח שנא' מות גבי רוקח דהיינו קטורת וא"ל משה ראו שאין הקטורת ממית אלא אדרבה מחיה שנא' ויתן את הקטורת ויכפר על העם דכתיב טהור קדש אלא החטא ממית:

ממולח היו נותנין בקטרת מלח והוא שאמרו רז"ל מלח סדומית רובע. ואפשר לפרש ממולח מעורב כתרגומו שיערבנו יפה כדי שלא יהיו הסמנין נכרין, ולכך נקראים אנשי הים מלחים על שמערבים המים במשוטות, והוא מלשון (יחזקאל כ״ז:ט׳) מלחיך וחובליך.

ממלח מתוקן כמו כל קבל דמלח היכלא. והמלח לא הומלחת.

ממלח טהור. נראה כי פרוש ״טהור״ הוא שלא יראה בו ערבוב גונים, כי לצד שיש בו אחד עשר סמנים יתרבו הגונים, והגם שיערבם יחד, לצד רבוי הסמנים ורבוי הכמות שלש מאות וששים ושמונה מנים, תשאר איזה פנה בו שאין הגון שוה בה. והגם שיהיה שוה, אף על פי כן כשידקדק בחוש דקות הראות ישכיל כי איננו גון אחד, ואינו קרוי מציאות זה ״טהור״. לזה אמרו ממלח טהור, פרוש זך שיראה גון אחד ממש באמצעות התערבת מעשה אומן, ובאמצעות היותה דקה ביותר.

רקח. תערובות:

מעשה רוקח. היודע איך לערבם בתחלת הכתישה שלא היו כתישות כל המינים שוה:

ממולח. הוא משמעות עירוב יותר עד שא״א להפרישם עוד. וכ״ה לשון מ״ר ויקרא פ״ה משל לשני נסרים שמלחים זב״ז. והיינו מדביק שלא יוכלו להפרדן ומזה נקרא מלח. משום דעיקר השתמשותו הוא לערוב ולהדביקו עם מאכל אחר:

טהור. שלא יהא בהם דבר שיגרו׳ בהתערובו׳ בנקל כמו איזה משקה וכדומה. קדש. בשעת העירוב יהי׳ קודש. ומזה למדנו שהמכתשת יהא מקדש כדאי׳ בשבועות די״א:

מעשה רוקח. כבר בארתי (בפסוק כ"ה) שרוקח הנאמר כאן הוא מה ששחק אותם היטב כמו שיעשו הרוקחים, והרמב"ם כתב גבי שמן המשחה (פ"א ה"ב) שוחק כ"א לבדו ומערב הכל, וכתב שכ"מ שלמדו מקערת דכתיב ממולח ותרגומו מערב, רק צריך טעם למה שוחק ואח"כ מערב והלא בקרא כתיב ממולח והדר ושחקת, ולמ"ש במ"ש קטרת רוקח ידעינן השחיקה שזה הוא הרקוח ואח"כ ממולח שהוא העיכוב, ומ"ש ושחקת, בא לבאר איכות השחיקה שהוא הרקוח שיהיה הדק, והנראה יותר מ"ש שכ"מ בסוף דבריו שהרמב"ם מפרש בד בבד שישחוק כ"א לבדו, וכן פי' מהרי"א, וכתב הטעם כי יש סמים שנשחקים בקל ויש שקשה לשחקם, לכן צריך לשחוק כ"א בפ"ע. ממלח, נראה שמורה על העירוב באופן שכ"א ישנה את חברו ויתן בו ריח חדש, כמו המלח שנכנס ומפטם את הנמלח ומשנה את טעמו, ומזה (ישעיהו נ״א:ו׳) ששמים כעשן נמלחו, שהוא מענין שנוי וכליה:

ע דק"ל דלשון ועשית אינו נופל על מלת טהור קודש מפני שהטהרה והקדושה הן העדר שלא ישתמשו בהן בטומאה ולא ישתמשו בה בחול ועל זה פירש ממולח יהיה וטהור וקודש יהיה כלומר ממולח ע"י עשייה וטהור וקודש יהיה מאליו: