שמות כט, ט

והיתה להם. מלוי ידים זה לכהנת עולם:

ומלאת. על ידי הדברים האלה:

יד אהרן ויד בניו. במלוי ופקדת הכהונה:

וּתְזָרֵז יָתְהוֹן הֶמְיָנִין אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי וְתַתְקֵן לְהוֹן כּוֹבָעִין וּתְהֵי לְהוֹן כְּהֻנְתָּא לִקְיַם עָלָם וּתְקָרֵב קֻרְבָּנָא דְאַהֲרֹן וְקֻרְבָּנָא דִבְנוֹהִי:

וְתִּטְכַס יַתְהוֹן בְּקַמּוּרִין לְאַהֲרן וּבְנוֹי וְתִכְבּוֹשׁ לְהוֹן כּוּבְעִין וּתְהֵי לְהוֹן כְּהוּנָתָא לִקְיַים עֲלָם וּתְקָרֵיב קוּרְבָּנָא דְאַהֲרן וְקוּרְבָּנָא דִבְנוֹי

וחגרת אותם אבנט ירמוז לאהרן ובניו ושב לפרש אהרן ובניו כמו יביאה את תרומת ה' (להלן לה כד) אשר לא יעבדו אותו את נבוכדנאצר (ירמיהו כז ח) כדברי רבי אברהם ואם כן יחזור וחבשת להם מגבעות למקצתם כי אהרן אין לו מגבעת והמצנפת כבר היא על ראשו ויתכן שיהיה שיעור הכתוב וחגרת אותם אבנט ואהרן ובניו יאמר תחגור בניו הנזכרים אבנט ואהרן עצמו עם בניו ובעבור שהאבנט שוה בכולם (יומא יב) לא הוזכר עם בגדי אהרן למעלה (בפסוקים ה ו) והוצרך עתה לומר שיחגרנו אבנט כבניו ולא הזכיר המכנסים כי לא הוצרך כאשר פירשתי (לעיל כח לה) והטעם שהפריש המכנסים משאר הבגדים כי כל הבגדים היה משה מלביש אותם כמו שצוה (בפסוק הקודם) והלבשתם אבל המכנסים שהם לכסות בשר הערוה (שם שם מב) היו הם לובשים אותם בהצנע ולכן לא הזכיר עתה בכלל ולקחת את הבגדים והלבשת ולפיכך הפרישם במצוה ובענש כמו שהזכרתי למעלה (שם לה)

וחגרת אותם אבנט. כולל אבנט אהרן ובניו וכן המכנסים ואחר שהזכיר אותם הוסיף לבאר אהרן ובניו כמו ותפתח ותראהו את הילד:

ומלת וחבשת. כמו לא אהיה חובש:

ומלאת. דעת המתרגם ארמית. כמו ומלאו. ידיו. רק מה נעשה במלת מלאו ידכם היום. והגאון פירשו יד חיוב. ואחרים אמרו כי מלואים להיותם שלמים מלאים ורגילים. והנה מה יעשו במלת ומלאו ידיו:

וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו - בזה נחלקו במסכת יומא, לפי שאין סדר לבישתן הכתוב כאן כסדר לבישתן בפ' צו את אהרן ולפי הפשט אין לדקדק.

ומלאת יד אהרן ויד בניו. פרוש, שימשח אהרן ובניו כמו שאמר למעלה (שמות כח:מא) ״ומשחת אותם ומלאת את ידם״, וכאן לא הזכיר המשיחה ורמזה באמרו ״ומלאת את ידם״.

ומלאת יד אהרן ויד בניו. שתחנך אותם שלא יתעלפו ויהיו ידיהם מלאות עבודה:

וחגרת אותם אבנט, עמש"ש (סימן תע"ב), ויתר הדברים עיי"ש מן (סימן קפ"ו עד סימן קפ"ח):

ר ואף ע"פ שדרשו אותן רז"ל בזבחים י"ז ובסנהדרין דף פ"ח ללבישת הבגדים ודרשו והיתה להם לבישת הבגדים הללו לכהונת עולם שבזמן שהבגדים עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוי להו כזרים. י"ל שרש"י ז"ל סובר כיון שמן המקרא דלעיל והיו על אהרן ועל בניו וגו' למדנו שהמחוסר אחד מן הבגדים הכתובים לעיל חייב מיתה הוכרח מפני זה לפרש המקרא הזה כפי פשוטו ולא כפי מדרשו שלא יהא נראה כנכתב פעמים:

ש ע"י הדברים האלה הכתובי' אחריו והקרבת ושחטת וגו' לא שמלוי ידיהם לחוד והכתובים הבאים אחריו לחוד:

ת מפני שכל מלוי ידים הוא חינוך הודיענו על איזה דבר הוא החינוך בזה: