שמות כט, מ

ועשרון סולת. עשירית האיפה, ארבעים ושלש ביצים וחמש ביצה:

בשמן כתית. לא לחובה נאמר כתית אלא להכשיר, לפי שנאמר (לעיל כז כ) כתית למאור, ומשמע למאור ולא למנחות, יכול לפסלו למנחות, תלמוד לומר כאן כתית, ולא נאמר (שמות כז כ) כתית למאור אלא למעט מנחות שאין צריך כתית, שאף הטחון בריחים כשר בהן:

רבע ההין. שלשה לוגין:

ונסך. לספלים, כמו ששנינו במסכת סכה (מח א) שני ספלים של כסף היו בראש המזבח, ומנקבים כמין שני חטמין דקים, נותן היין לתוכו והוא מקלח ויוצא דרך החוטם ונופל על גג המזבח, ומשם יורד לשיתין במזבח בית עולמים, ובמזבח הנחשת יורד מן המזבח לארץ:

וְעִסְרוֹנָא סֻלְתָּא דְפִילָא בִמְשַׁח כָּתִישָׁא רַבְעוּת הִינָא וְנִסְכָּא רַבְעוּת הִינָא חַמְרָא לְאִמְרָא חָד:

וְעִשְרוֹנָא סְמִידָא פָּתִיךְ בִּמְשַׁח זֵיתָא כְּתִישָׁא רַבְעוּת הִינָא וְנִיסוּכָא רַבְעוּת הִינָא חַמְרָא לְאִימְרָא חָד

ועשרון. עשירית האיפה:

גם ההין מדה מצרית:

ועשרן הכא כתיב עשרון ובפנחס כתיב עשירית רמז לת"י שנים שיעמוד בית ראשון. והכא כתיב בלול והתם כתיב בלולה ה' יתירה רמז לה' מיני מנחות שבאים לכפר על הנפש שיש לה ה' שמות:

ונסך רביעית ההין יין לכבש האחד. כיון ששחה לנסך הניף הסגן בסודרין והקש בן ארזא בצלצל. ודברו הלוים בשיר. הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם. על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה. וזהו שכתוב מפורש (דברי הימים ב' כ"ט) וכל הקהל משתחוים והשיר משורר והחצוצרות מחצצרים הכל עד לכלות העולה. וככלות להעלות כרעו המלך וכל הנמצאים אתו וישתחוו. והיו הלוים משוררים במקדש על הקרבנות בכל יום ויום. השיר שהיו אומרים באחד בשבת (תהלים כ"ד) לד' הארץ ומלאה וזהו כנגד בריאת העולם שכתוב (בראשית א') והארץ היתה תהו ובהו. ויבא מלך הכבוד כנגד ויאמר אלהים יהי אור שכבוד השכינה אור גדול. בשני (תהילים מ״ח:א׳-ב׳) שיר מזמור לבני קרח גדול ד' ומהולל מאוד בעיר אלהינו וגו'. וכתיב אלהים בארמנותיה נודע למשגב. שהבדיל בין המקדש ובין קדש הקדשים בין עזרת הכהנים ובין עזרת ישראל שהם ארמנותיה. כנגד יום שנה שבו הובדלו מים העליונים מן התחתונים. שנאמר (בראשית א') ויהי מבדיל בין מים למים. בשלישי (תהלים פ"ב) מזמור לאסף אלהים נצב בעדת אל. וכתיב שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו. כלומר שיתקבצו השופטים לדון כל אחד ואחד כראוי לו וזה כנגד יקוו המים שכתוב בו (בראשית א') ועץ עושה פרי למינהו אכן כאדם תמותון כלומר בראתי אל האדם גן עדן. וכיון שחטא נטרד משם. ברביעי (תהלים צ"ד) אל נקמות ד' כנגד עובדי חמה ולבנה שנבראו ביום רביעי וכתיב אשיב נקם לצריו. בחמישי (שם פ"א) למנצח על הגתית לאסף הרנינו לאלהים עוזנו וכתיב בו המעלך מארץ מצרים. והיה פרעה דומה לתנין שנאמר (יחזקאל כ״ט:ג׳) התנים הגדול. ובו ביום כתיב (בראשית א') ויברא אלהים את התנינים הגדולים. בששי (תהילים צ״ג:א׳) ד' מלך גאות לבש. כנגד בריאתו. שנאמר (בראשית א') בצלמנו כדמותנו וירדו והוא לבדו יתעלה שמו גאה על כל גאים ורודה על כל הרודים. וכתיב עוד אף תכון תבל בל תמוט. בשביעי (תהילים צ״ב:א׳) מזמור שיר ליום השבת וכתיב בו שתולים בית ד'. ויתכן שיש באלו השירות יותר ממה הזכרנו מן הראיות שהם כנגד ימי בראשית:

ונסך רביעית ההין יין לכבש האחד. כתב רבינו חננאל ז"ל כיון ששחה לנסך הניף הסגן בסודרין והקיש בן ארזא בצלצל ודברו הלוים בשיר, הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה וזהו שכתוב מפורש (דברי הימים ב כ״ט:כ״ח) וכל הקהל משתחוים והשיר משורר והחצצרות מחצצרים הכל עד לכלות העולה וככלות להעלות כרעו המלך וכל הנמצאים אתו וישתחוו, והיו הלוים משוררים במקדש על הקרבנות בכל יום ויום. השיר שהיו אומרים באחד בשבת (תהילים כ״ד:א׳) לה' הארץ ומלואה וזה כנגד בריאת העולם שכתוב (בראשית א׳:ג׳) והארץ היתה תוהו ובוהו, ויבא מלך הכבוד כנגד ויאמר אלהים יהי אור שכבוד השכינה אור גדול. בשני (תהילים מ״ח:א׳-ב׳) שיר מזמור לבני קרח גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו וגו' וכתיב (שם) אלהים בארמנותיה נודע למשגב שהבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים בין עזרת הכהנים ובין עזרת ישראל שהם ארמנותיה, כנגד יום שני שבו הובדלו מים העליונים מן התחתונים שנאמר (בראשית א׳:ו׳) ויהי מבדיל בין מים למים. בשלישי (תהלים פב) מזמור לאסף אלהים נצב בעדת אל וכתיב (שם) שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו, כלומר שיתקבצו השופטים לדון כל אחד ואחד כראוי לו וזה כנגד יקוו המים שכתוב בו ועץ עושה פרי למינו (שם) אכן כאדם תמותון כלומר בראתי אל האדם גן עדן וכיון שחטא נטרד משם כן אתם. ברביעי (שם צד) אל נקמות ה' כנגד עובדי חמה ולבנה שנבראו ביום רביעי וכתיב (דברים ל״ב:מ״א) אשיב נקם לצרי, בחמישי (תהלים פא) למנצח על הגתית לאסף הרנינו לאלהים עוזנו וכתיב בו המעלך מארץ מצרים, והיה פרעה דומה לתנין שנאמר (יחזקאל כ״ט:ג׳) התנים הגדול ובו ביום כתיב (בראשית א׳:כ״א) ויברא אלהים את התנינים הגדולים. בששי (תהילים צ״ג:א׳) ה' מלך גאות לבש כנגד ברייתו של אדם שנאמר (בראשית א׳:כ״ו) בצלמנו כדמותנו וירדו, והוא לבדו יתעלה שמו גאה על כל גאים ורודה בכל הרודים, וכתיב עוד (תהילים צ״ג:א׳) אף תכון תבל בל תמוט. בשביעי (שם צב) מזמור שיר ליום השבת וכתיב בו שתולים בבית ה'. ויתכן שיש באלו השירות יותר ממה שהזכרנו מן הראיות שהם כנגד ימי בראשית ע"כ לשון הרב ז"ל.

ועשרן סלת בלול בשמן כתית. ולא כתיב זך. כמו שפירשנו לעיל בפי׳ זך שהוא בלי תערובת העשוי לשמנים הנאכלים להסיר המרות שבטבע כל שמן זית משא״כ שמן למנחות נדרש לשמן הראוי לאכילת אדם משום הקריבהו נא לפחתך:

ונסך רביעת ההין יין. המנחה כתיב בלשון זכר. והנסך בלשון נקבה. והלא דבר הוא. וגם יש להבין המקרא הסמוך לה.

ר כמו שמפורש בפרשת פנחס ועשירית האיפה סולת למנחה שהאיפה שלשה סאין והסאה ו' קבין והקב ד' לוגין והלוג ו' ביצים נמצא האיפה תל"ב ביצים ועשיריתו מ"ג ביצים וחומש ביצה:

ש פירוש אגנות כמו בספל אדירים וגו':

ת פירוש נקבים ביסוד מזבח כמו כי השתות יהרסון: