שמות כט, לו

על הכפרים. בשביל הכפורים, לכפר על המזבח מכל זרות ותיעוב ולפי שנאמר (פסוק לה) שבעת ימים תמלא ידם, אין לי אלא דבר הבא בשבילם, כגון האילים והלחם, אבל הבא בשביל המזבח, כגון פר שהוא לחטוי המזבח, לא שמענו, לכך הצרך מקרא זה. ומדרש תורת כהנים אומר כפרת המזבח הצרך, שמא התנדב איש דבר גזל במלאכת המשכן והמזבח:

וחטאת. ותדכי, לשון מתנת דמים הנתונים באצבע קרוי חטוי:

ומשחת אתו. בשמן המשחה וכל המשיחות כמין כי יונית:

וְתוֹרָא דְחַטָאתָא תַּעְבֵּד לְיוֹמָא עַל כִּפּוּרַיָא וּתְדַכֵּי עַל מַדְבְּחָא בְּכַפָּרוּתָךְ עֲלוֹהִי וּתְרַבֵּי יָתֵהּ לְקַדָשׁוּתֵהּ:

וְתוֹרָא דְחַטָּאתָא תַּעֲבֵיד לְיוֹמָא עַל כִּיפּוּרַיָא וּתְרַבֵּי עַל מַדְבְּחָא בְּכַפָּרוּתָךְ עֲלוֹי וּתְרַבֵּי עֲלֵיהּ לְקַדָּשׁוּתֵיהּ

תעשה ליום על הכפורים בשביל הכפורים לכפר על המזבח מכל זרות ותיעוב ובמדרש תורת כהנים (צו א טו) אומר כפרת המזבח הוצרכה שמא התנדב אדם דבר גזל במלאכת המשכן והמזבח לשון רש"י והנכון כי על הכפורים על שני האילים שהם כפורים לאהרן ולבניו כמו שאמר כאן (לעיל בפסוק לג) ואכלו אותם אשר כפר בהם ואף כי החטאת כפרה וכתיב כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם (ויקרא ח לד) כדברי ר"א

ופר. תעשה ליום. בכל יום משבעת ימי המלואים:

וטעם על הכפורים. על שני האילים. וכתוב כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם:

על הכפרים על שני האילים הבאים לכפרה.

ופר חטאת וגו׳. כל המקרא מיותר. שהרי כבר כתיב ועשית לאהרן ולבניו ככה וגו׳ שבעת ימים וגו׳ בזה נכלל הפר הראשון שהוא פר חטאת. אלא נראה שבא הכתוב לבאר תכלית אותו חטאת בכל שבעת הימים. דלכאורה בשלמא העולה והמלואים שהן באין אפילו נדבה בכ״מ אינו חידוש מה שקרב בכל שבעה. אבל חטאת שאינו בא כ״א לכפר ואחר שכבר נתכפרו אהרן ובניו ביום הראשון למאי יבא ביום שלאחריו. וכי אפשר שיש חשש שמא חטאו בהוראה בכל יום. ובאמת כיב״ז עמדו חז״ל בזבחים ד״ו על שני שעירי חטאת דעצרת למה הן באין ומיישב דראוין ישראל להביא חטאת בכל רגע אלא שחיסך הכתוב. וזה אינו מיושב אלא בחטאת צבור. ובא על טומאת מקדש וקדשיו משא״כ כאן שבאין לכפר על אהרן ובניו. ע״ז ביאר הכתוב ופר חטאת תעשה ליום פי׳ בכל יום משבעת ימים אלו:

על הכפורים. אע״ג שכבר נתכפרו:

וחטאת את המזבח בכפרך עליו. בשעה שאתה זורק את הדם ומכפר על אהרן ובניו תהא מחטא גם את המזבח. והכי כתיב בפ׳ צו ח׳ ט״ו ויקח משה את הדם וגו׳ ויתן על קרנות המזבח באצבעו ויחטא את המזבח :

ומשחת אותו לקדשו. כפרש״י בשמן המשחה כדכתיב בפ׳ צו והתם כתיב שמשה עשה כן בכל כלי קודש. דהכל נדרשים לקדשם. ומכאן למד משה מדכתיב לקדשו ש״מ דכל דבעי קידוש בעי משיחה. וע׳ מש״כ שם מקרא י׳ בס״ד:

ס דאם לא כן למה לי קרא דופר חטאת תעשה ליום הרי כבר כתיב ז' ימים תמלא את ידם ומלוי ידם הוא פר החטאת עם שני האילים:

ע כלומר לא כפרת מכל זרות ותיעוב כדפי גבי כפרת אהרן ובניו שאין שייכים כאן:

פ פירוש נוטריקון כ"ף יונית והוא כצורת נ' שלנו: