שמות כט, ל

שבעת ימים. רצופין:

ילבשם הכהן. אשר יקום מבניו תחתיו לכהנה גדולה, כשימנוהו להיות כהן גדול:

אשר יבא אל אהל מועד. אותו כהן המוכן לכנס לפני ולפנים ביום הכפורים, וזהו כהן גדול, שאין עבודת יום הכפורים כשרה אלא בו:

תחתיו מבניו. מלמד שאם יש לו לכהן גדול בן ממלא את מקומו, ימנוהו כהן גדול תחתיו:

הכהן תחתיו מבניו. מכאן ראיה כל לשון כהן לשון פועל עובד ממש, לפיכך נגון תביר נמשך לפניו:

שִׁבְעַת יוֹמִין יַלְבֵּשִׁנוּן כַּהֲנָא תְּחוֹתוֹהִי מִבְּנוֹהִי דִי יֵעוֹל לְמַשְׁכַּן זִמְנָא לְשַׁמָשָׁא בְקוּדְשָׁא:

שׁוּבְעָא יוֹמִין יַלְבְּשִׁינוּן כַּהֲנָא דִיקוּם בַּתְרוֹי מִן בְּנוֹי וְלָא מִן לֵיוָאֵי בִּזְמַן דִּיעוֹלִין לְמַשְׁכַּן זִימְנָא לְשַׁמָּשָׁא בְּקוּדְשָׁא

שבעת. מלת ילבשם בקמץ גדול תחת קטן. וכמוהו בשם ה' כי אמילם:

ילבשם הכהן - בהתחנכו להיות כהן גדול.

אשר יבא אל אהל מועד. זה ההיכל בשבעת ימים הללו כדי לשרת בקדש אח״כ. והפי׳ לשרת בקודש. תלי׳ במחלוקת רבותינו התוס׳ והרמב״ם. דהתוס׳ ס״ל דבלבישת ימי החינוך היה עובד איזה עבודה בשמונה בגדים כל שבעה והיינו דאי׳ ביומא די״ב לובש שמונה ומהפך בצינורא. והוא משום מצות רבוי יום א׳ בזמן דא״א יותר. וה״ה כל שבעה לכתחלה וא״כ הפי׳ לשרת בקודש בשבעת ימים הללו יהיה עובד בעצמו איזו שירות בבגדים הללו. אבל דעת הרמב״ם בהל׳ כלי המקדש פ״ד הי״ג דכל שבעת ימים הללו היה אסור בשום עבודה אלא לובשם ומשתחוה בהם כדתנן במס׳ תמיד פ״ז בזמן שכה״ג נכנס להשתחוות כו׳ וכ׳ הרמב״ם בה׳ ביאת המקדש פ״ב דהשתחויה לחוד דומה לעבודה אבל עבודה ממש אסור. ולא דמי להא דיומא הנ״ל דהתם כשר בלי רבוי כלל משום שא״א. והדברים עתיקים. וא״כ הפי׳ לשרת בקודש אחר שבעה ימים יהי׳ משרת ג״כ בהם:

א דאם לא כן מאי שבעת ימים דהא בכל עבודה צריך ללובשן ולהפשיטן אחר כך אלא על כרחך על ז' ימי המלואים קאי והם היו רצופים:

ב הודיעני בזה שתחתיו מבניו הפוך וראוי להיות מבניו תחתיו ויהיה פירוש הכהן מבניו אשר יקום תחתיו לכהונה גדולה:

ג (נח"י) יומא ע"ג ועל כרחך צריך לפרש כן דאין לפרש על המשכן ככל אהל מועד שבתורה דהא כל הכהנים ראוים לבא אל המשכן ואם כן מה סימן נותן הפסוק אותו כהן שראוי לבא אל אהל מועד אלא דמיירי בלפני ולפנים:

ד מדכתיב בפרשת אחרי מות ואשר ימלא את ידו כלומר בזמן שהוא ממלא מקום אבותיו:

ה דעל כרחך מלת כהן דבוק לתחתיו מבניו דאי דבוק למלת ילבשם כלומר ילבשם הכהן אם כן ישאר מלת תחתיו בלי טעם כלומר בלא פירוש ענין מה אלא על כרחך הכהן ותחתיו דבוקים זה לזה אם כן מוכח שמלת כהן פועל עובד ממש דאי מלת כהן כמו כהן מדין כהן און וכמו ובני דוד כהנים היו שפירושו לשון שררה וגדולה אין נמשך אחריו מלת תחתיו כי אין דרך הלשון לומר המלך תחתיו או השר תחתיו כי זה אינו במבטא אלא המלך אשר יהיה תחתיו או ימלוך תחתיו ויהיה אם כן מקרא חסר וקצר אבל אם פירוש של כהן עובד ממש וענינו כמו המשרת והוא העובד אתי שפיר דמלת הכהן דבוק עם מלת תחתיו וזהו שפרש"י ולפיכך ניגון תביר נמשך לפניו כלומר למטה למלת תחתיו לא למלת ילבשם כי התביר אינו דבוק לדרגא. ועיין בקצ"מ: