שמות כט, ג

והקרבת אתם. אל חצר המשכן ביום הקמתו:

וְתִתֵּן יָתְהוֹן עַל סַלָא חַד וּתְקָרֵב יָתְהוֹן בְּסַלָא וְיָת תּוֹרָא וְיָת תְּרֵין דִכְרִין:

וְתִתֵּן יַתְהוֹן עַל סַלָא חָד וּתְקָרֵב יַתְהוֹן בְּסַלָא וְיַת תּוֹרָא וְיַת תְּרֵין דִּכְרִין יְסוֹבְרוּן בְּאַסְלָא

והקרבת אותם בסל נמשך לפניו יאמר כי הלחם בסל והפר והאילים ואהרן ובניו יקריבו אל פתח אוהל מועד ורחצת אותם במים לאהרן ובניו ויותר נכון כי והקרבת אותם בסל לא יפרש כי מן הסתם הוא ידוע שיקריבם אל המקום אשר יצוה לבא הכהנים והכתוב השני ידבר על אהרן ועל בניו ולכך אמר ורחצת אותם במים

והקרבת אותם. והם בסל כמשפטן. להיותם שם אל פתח אוהל מועד. וככה הפר והאילים:

והקרבת אותם בסל - בסל תביאם לעזרה.

והקרבת אותם בסל. כאן לא כתיב לפתח אהל מועד כמו בסמוך גבי אהרן ובניו. היינו משום דבכ״מ דכתיב פתח א״מ אינו אלא אחר שכבר הוקם המשכן משא״כ בשבעת ימי מלואים היה בכל לילה מפורק ובבוקר הקימו ומקריבין הקרבנות של אותה פרשה. ונצטוה משה שיהא מוכן הסל והבהמות לפניו גם עד שלא הוקם המשכן. כדי שאחר שיקים המשכן יהא הכל מזומן. ופי׳ והקרבת אותם בסל היינו סמוך למקום ההקמה. אבל כשיעמיד המשכן היתה המצוה תחלה להקריב אהרן ובניו לפתח א״מ ואח״כ כל אלו. וכמבואר בפסוק י׳ וכ״כ שם הרמב״ן אלא שלא פירש יפה:

פ ולא אל המזבח כי אינם קריבים לגבוה אלא אחד מכל מין ומין כדכתיב למטה בענין ומה שהוסיף לומר ביום הקמתו פירוש בעת הקמתו ולא קודם והקמת המשכן לא היה רק בר"ח ניסן כי כל שבעת ימי המלואים היה בונה וסותר בכל יום: