שמות כח, מ

ולבני אהרן תעשה כתנת. ארבעה בגדים הללו ולא יותר כתנת, ואבנט, ומגבעות היא מצנפת, ומכנסים הכתובים למטה בפרשה (פסוק מב):

וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעְבֵּד כִּתּוּנִין וְתַעְבֵּד לְהוֹן הֶמְיָנִין וְכוֹבָעִין תַּעְבֵּד לְהוֹן לִיקָר וּלְתֻשְׁבְּחָן:

וְלִבְנֵי אַהֲרן תַּעֲבֵיד כִּתּוּנִין וְתַעֲבֵיד לְהוֹן קְמוּרִין וְכוֹבְעִין תַּעֲבֵיד לְהוֹן לִיקַר וּלְתוּשְׁבְּחָא

לכבוד ולתפארת - לפי שהמגבעות על הראש צריכים יפוי נאה ביותר.

ועשית להם אבנטים ומגבעות פירש״י היא מגבעת היא מצנפת, אך של כהן הדיוט קרוי מגבעה ושל כה״ג קרויה מצנפת, וקטנה היא מן המגבעה כדי להניח מקום פנוי לתפילין בין הציץ למצנפת.

לכבוד ולתפארת. טעם שאמר כן פעם שניה, לרמוז מה שאמרו בזבחים (זבחים יח:) וזה לשונם: היו מטושטשין או מקורעין ועבד – עבודתו פסולה. ותניא עוד שם: ״בד״ – שיהיו חדשים. ואמרו בש״ס: חדשים אין, שחקים לא, והתניא: משוחקים כשרים וכו׳, אלא למצוה וכו׳. והוא אמרו לכבוד כנגד קרועים וזה לעכובא, ולתפארת כנגד חדשים וזה למצוה. ולזה הצרך הכתוב לומר שניהם, וזולת זה היה לו לומר ״לתפארת״ שהוא יותר מאמרו ״לכבוד״.

לכבוד ולתפארת. שיהיו מכובדים בעיני ישראל וידעו שהמה במעלה רמה מהם וכמש״כ לעיל בכה״ג אלא שבכהן הדיוט לא היה אלא מגבעות לכבוד ולתפארת:

ולבני אהרן, יעשה ד' בגדים כתונת ואבנט ומגבעות הוא מצנפת וכבר בארתי בזה למעלה, ומכנסים כתובים למטה וכולם של בוץ לבד מאבנט של כ"ג בשאר ימות השנה ושל כהן הדיוט שהיה רקום בצמר, כן פסקינן להלכה. ועיין במ"ל (פ"ח מה' כה"מ ה"ו):

ד כלומר שאין פירוש שתעשה לאלה כתונת ואבנט מצנפת ומכנסים ולא לאהרן שהרי גם לאהרן עשה כאלו אלא הכי פירושו מכל אותן ח' בגדים של אהרן תעשה ד':